הפוליטיקה של האסון: השר יואב גלנט עושה סיבוב על לוחמי השייטת שנפלו

יש ויכוח על הגורם לאסון השייטת שהתרחש באנצריה בספטמבר 1997. העיסוק בנסיבות הטכניות חייב להיות מנותק מאסון הנופלים ומשפחותיהם, שנותרו תועות בערפל הגרסאות מאז ועד היום, ובייחוד אסור שהעיסוק באסון ישמש קרדום לדחיפת קריירה פוליטית.

גלנט מספר שהוא עצמו ניהל תחקיר מדוקדק, והסיבה לאירוע היא צילומי מזל"ט שיורטו בידי חיזבאללה וסייעו לזיהוי ציר ההליכה של הכוח ולהנחת מטענים ומארבים. בעניין צילומי המזל"ט, מדובר בכמה צילומים שיורטו בידי שירות המודיעין הצרפתי והועברו לנסראללה כחלק מדיל 13 שנה אחרי אסון השייטת. אם נסראללה היה מחזיק בהם בזמן אמת, הוא כבר היה גובה את מחיר התהילה של היירוט והקרב מול השייטת מיד אחרי ה"ניצחון". גלנט טוען שהמטענים שהתפוצצו ראשונים היו מטעני חיזבאללה, וההוכחה היא שיוסי קורקין, מפקד הכוח, נהרג מגולת מתכת שפגעה במצחו. 

אך האמת היא שהמטענים שלנו היו עם כדוריות כמו מטעני חיזבאללה. הסיבה? לחסל ללא עקבות ברורים. קבלת אחריות על חיסולו של עבאס מוסאווי כמה שנים קודם לכן הובילה לפיגוע הדמים בארגנטינה ולהחלטה להימנע מהוכחות למעורבות של ישראל בחיסולים שהיו בימי לבנון ההם ברמה של סרט נע. 

אגב, על פי גלנט, קורקין ז"ל פקד על הכוח לפתוח באש לעבר מה שהם זיהו כירי על כוחותינו. לא שמעתי איש מלוחמי הכוח מאזכר פרט חשוב ודרמטי מעין זה ב"עובדה" או בכל מקום אחר שבו נחקר האירוע. שלא לדבר על מסוק יסעור שיושב למעלה משעה על הקרקע, ולא נרשמת שום תנועה, שלא לומר כדור, מצד "מארבי חיזבאללה". 

אלא שהסיפור של גלנט הוא לא אסון השייטת, אלא הקריירה הפוליטית שלו. המרצע הזה יצא מן השק, כאשר גלנט ריצף את "מחקרו" בהאשמות כלפי אמ"ן ואגף מבצעים במטכ"ל וסיים במשפט: "רק בתחום אחד לא הופקו לקחים: התחום הערכי של תחקירי אמת, ואת התוצאה ראינו במרמרה". מקרא לכתבים הפוליטיים: מתחריו הבולטים כיום של גלנט על משבצת הביטחוניסט הבכיר לקראת הבחירות הם גבי אשכנזי ובוגי יעלון. שניהם עולים עליו בכל פרמטר פרט לתחמנות. יש סיכוי שהמרכז־שמאל יחבור לאשכנזי והימין ליעלון. אשכנזי היה ראש חטיבת מבצעים בזמן אסון השייטת ורמטכ"ל בזמן המרמרה, ויעלון היה ראש אמ"ן בזמן אסון השייטת ושר הביטחון בזמן המרמרה. הסיבוב שעשה גלנט על אנצריה ועל המרמרה הוא לא הפקת לקחים צבאיים, אלא הפקת רווחים פוליטיים.