1. את ההשלכות של ביקור הנשיא דונלד טראמפ בישראל יש לבחון גם בהיבט של השתקפות הביקור בעיניהן של מדינות ערב ומדינות האזור. לאחר דוח ראשוני שהנפיקו בוודאי מחלקות ישראל בגופי המודיעין במדינות האזור כבר ביום שלישי בערב, הן יגישו בימים הקרובים לקברניטיהן דוח מפורט, אשר ינתח כל מילה, כל משפט, כל תמונה וכל זווית בשפת הגוף.
לעניין זה משמעות חשובה, מעבר לכל ויכוח פוליטי פנים־ישראלי וללא כל קשר לתהליך מדיני שיתקיים או לא יתקיים בינינו לבין הפלסטינים. החשיבות היא בכך שגורמי השלטון באיראן, סעודיה, מצרים, טורקיה, לבנון, הרשות הפלסטינית, חיזבאללה, חמאס ועוד יבינו כי נשיא ארה"ב איננו מהאו"ם; הוא פרו־ישראלי ומחויב לביטחונה, על כל המשתמע מכך, ויודע להבחין היטב בין הרעים לבין הטובים. הדוחות האלה חשובים גם לתמיכה הצפויה בעמדות אמריקאיות וישראליות במו"מ, אם יחודש.
בביקורו בישראל הצליח הנשיא טראמפ לא להיכנס למלכודות ולא לפגוע בפרוטוקול, ועבר אותו היטב יחסית למנהיג פוליטי ומדינאי־העל של העולם, שנכנס לתפקידו בתול לחלוטין, ללא כל ניסיון כמושל, חבר קונגרס או סנאט.
ביקור היסטורי של הנשיא טראמפ בכותל המערבי
טראמפ הולך על אסטרטגיה שונה משל קודמו. ראשית, הוא מנסה להתנחל בלבבותיהם של אזרחי מדינות היעד של ביקורו ובמקביל לשדר עוצמה וחביבות לכל העולם. השלב השני יהיה כנראה פרטי ה"דיל" עם הפלסטינים ולחץ על הצדדים להתגמש ולהתקדם.
טראמפ הגיע, כצפוי, ללא כל תוכנית או מתווה. אין לו צוותי עבודה בוושינגטון, הכוורת שלו והפקידים במחלקת המדינה ובמועצה לביטחון לאומי טרם התיישבו איתן על כיסאם. טראמפ עסוק בינתיים בבירור עובדות ובהכנתם של הצדדים למו"מ אזורי כולל, שבלבו התקדמות בפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני. ארה"ב בהובלת טראמפ, בעידוד נתניהו וא־סיסי, תבקש לקיים ברית אזורית של כל הכוחות המתונים, שיסכימו על ארבעה יעדים: לחסל את דאע"ש, להפסיק את הדימום בסוריה, למנוע מאיראן לייצר נשק גרעיני ולהילחם מלחמה חסרת פשרות בטרור האסלאמי. החסם העיקרי מפני הפשרת היחסים בין מדינות האזור לישראל הוא הקיפאון בשיחות עם הפלסטינים. אני בספק אם אפשר יהיה להגיע בקרוב להסכם עמם, אבל גם דיאלוג מחודש, קווים מנחים לפתרון ולחידוש האמון, יכולים לקדם את כל האזור שלנו לעתיד טוב יותר, מבחינה ביטחונית וכלכלית.
ובינתיים, גם נתניהו הצליח להשיג את כל מטרותיו מהביקור הזה, והוא יכול בהחלט להיות מרוצה: יחס אישי חם, נאומים ציוניים של טראמפ, מחויבות לישראל ולביטחונה, אין תוכנית מדינית, אין זעזועים בקואליציה (בינתיים...).
2. אירופה הפגועה והנבגדת מתמודדת עם גלי טרור אכזריים לצד הצפת עריה בגלים של פליטים ומבקשי מקלט. הפיגוע במנצ'סטר השבוע ממשיך את הפיגועים בפריז, בבלגיה ובמקומות נוספים. לכולם אחראי דאע"ש. ארגון הטרור הקיצוני הזה, לצד ארגונים נוספים מתחרים, יחייב בסופו של דבר היערכות אחרת של העולם החופשי. אלפים רבים של אזרחים אירופים, שעזבו את ערי מגוריהם, הצטרפו לדאע"ש, אימצו לעצמם אידיאולוגיה קיצונית ורכשו הכשרה מקצועית בהרג, אונס וחורבן, יחזרו בשנים הקרובות הביתה - לפריז, לונדון, פרנקפורט ובריסל, ונראה שלא יעשו הסבה מקצועית למקצועות ההייטק. ברחבי העולם המערבי חיזק האתגר הזה את שיתופי הפעולה המודיעיניים והאחרים. אולם, בסופו של דבר, לא יהיה מנוס מהקמתה של מפקדה מיוחדת של נאט"ו עם תקציבים וסמכויות, שתפקידה יהיה לרכז את כל המודיעין האפשרי, לכנס את כל הטכנולוגיות ולתכנן, להכין ולהוביל מבצעים לסיכול טרור, להגנת גבולות ומתקנים, ולמאבק בארגון הטרור האסלאמי, במקורות המימון שלו וכו'. מדינות אירופה, שהקפידו להאכיל במשך שנים את נחש הטרור והאסלאם הקיצוני ולטאטא אותו מתחת לשטיח, מוכשות פעם אחר פעם על ידי הנחש שגידלו. וכעת הן עומדות חסרות אונים, מתבוננות סביב ולא מאמינות. הטרור הזה עלול לפגוע קשות בכלכלה ובתיירות, ורק שילוב ידיים אמיתי ומתוקצב ייתן אולי פתרון.
3. פעם, באחת הפגישות בקונגרס, יחד עם הרמטכ"ל גבי אשכנזי, שאלתי את הסנאטורים ג'ון מקיין וג'ו ליברמן: "מיהו באמת ראש האופוזיציה לממשל אובמה?". השנים השיבו ללא כל היסוס: "רוג'ר אלס, נשיא פוקס ניוז". הם צדקו. האיש הזה, שהלך השבוע לעולמו, הקים את אימפריית החדשות הענקית והודח מתפקידו לפני מספר חודשים, על רקע תלונות על הטרדות מיניות לאורך שנים. אלס, רפובליקני מבטן ומלידה, שהיה יועצם לתקשורת של נשיאים רפובליקנים, לא ביקר מעולם בישראל, אבל אהב אותה מאוד. הוא ניהל ויכוח מתמשך עם עיתונאים צעירים ברשת, שתמכו באובמה ולא הבינו את חשיבותה ומעמדה המיוחד של ישראל.
פעמיים נפגשתי איתו לארוחת צהריים, יחד עם הרמטכ"ל אשכנזי והקונסול הישראלי בניו יורק אסי שריב. כשאשכנזי התחיל להרצות לו על "צדקתנו" ועל הלגיטימציה המתבקשת, קטע אותו אלס: "אדוני המפקד, באנו לאכול צהריים", אמר אלס והוסיף "אומר את זה בפשטות: היקף הגיבוי של פוקס יהיה מותנה במספר המחבלים שתהרגו. ככל שתעשו זאת יותר, הגיבוי יהיה רב יותר. בתיאבון".
ואז נכנס הטבח האישי, ואלס - איש כבד גוף - שאל: "מה יש לצהריים?". הטבח השיב: "המבורגר עם צ'יפס, דג עם אורז ועוף מאודה עם ירקות".
אלס פנה אלינו: "ג'נטלמן, מה תאכלו?".
לאות הזדהות עם האיש השמן שמולנו, הזמנו כולנו עוף מאודה, בעוד רוג'ר אמר לטבח: "לי כרגיל". דקות לאחר מכן הגישו לנו את העוף הלבן, ולו המבורגר עסיסי נוטף שומן.
יהי זכרו ברוך.
4. לאט־לאט, בזכות עבודת מטה איכותית של הרבה אנשים, הופכת ישראל לכותל המזרח של אפריקה, וראש ממשלתנו בנימין נתניהו ל"דונלד טראמפ של האפריקאים".
בחודש הבא ייצא נתניהו לביקור עבודה של יום אחד בליבריה וינאם שם בכנס גדול על אפשרויות שיתוף הפעולה עם ישראל. באוקטובר צפוי לו ביקור ארוך יותר בטוגו ומפגש מיוחד של ראשי מדינות אפריקה. על פי הדיווחים, 24 ראשי מדינות ביבשת כבר אישרו הגעתם למה שמכונה "כנס ישראל־טוגו". מעבר להערצה לישראל ולמה שהיא מייצגת, מבינים האפריקאים כי הדרך לוושינגטון עוברת בירושלים. אחרי ביקור טראמפ זה התחזק. לביקורים הללו דיבידנדים מדיניים (כל מדינה כזו היא אצבע באו"ם) ודיבידנדים כלכליים משמעותיים. שנים הזניחה ישראל את אפריקה והיא שבה אליה כעת ובגדול, עם הרבה סגידה למלך נתניהו שלנו.
5. אומר זאת בזהירות ומיד אסביר מדוע: יש לי תחושה לא נוחה מהזרקור שמפנה שירות בתי הסוהר לאסיר הבכיר אהוד אולמרט. אני לא חושב שהוא צריך לקבל "הנחת סלב", והוא אכן משלם את המחיר על חטאיו כפי שהחליט בית המשפט, אבל הרעש הרב שמקימים סביב החומרים על ספרו מוזר בעיני. אני הולך על קצות האצבעות, היות שגם אני כשלתי בעבר בהחזקת מסמך מסווג שנשכח בביתי. כבר כתבתי כאן בעבר כי נתתי לעצמי ציון נמוך מאוד בעניין הזה, אף על פי שהמסמכים לא הגיעו לאיש וחלקם אף היו בכספת. זה לא בסדר. נקודה. בחזרה לאולמרט: הוא כותב ספר, שעתיד לעבור אישור ועדת שרים ואישור צנזורה צבאית. הצנזורה מצדה, לא אוהבת ששולחים לה חומרים במייל בעידן הסייבר, אלא רק עם שליח. הם גם היו מעדיפים שהשליח יהיה עורך דין מוכר, שעבר בוודאי סיווג ביטחוני, כמו רבים מעורכי הדין, על פני שליח של חברת שליחויות.
כבר היה כאן ראש ממשלה לשעבר שהקלטות שלו נמסרו לשני עיתונאים לצורכי ספר ובהן גם דברים מסווגים, וראש ממשלה אחר, שמלשכתו יצאה מצגת מסווגת מאוד של צה"ל לטלוויזיה בתקופת צוק איתן ועוד. איש לא פצה פה. לאולמרט יש זכויות רבות כראש ממשלה, אך מנגד הוא הורשע ומרצה את עונשו. השבוע, בפעם השנייה, חשתי כמו רבים, כי מישהו במערכת מחפש אותו בזכוכית מגדלת. אני לא חושב שמישהו שמפחד מהספר של אולמרט מפעיל את השב"ס. אני חושב שזו רגישות יתר, שזוכה לתהודה תקשורתית גבוהה מדי ולא תמיד בצדק. הדבר מתקבל, כמובן, במשנה תמיהה כשזה נעשה ימים ספורים טרם החלטת ועדת השחרורים בעניינו.
6. היוצרת והמשוררת יעל טבת־קלגסבלד ("בתוך", "שבועה", "נמר מעופף") היא בתו של העיתונאי והסופר שבתי טבת, חתן פרס ישראל לשנת 2005, שספרו "חשופים בצריח" הביא לפני 50 שנה את סיפורם של לוחמי השריון והפלדה, שהיו תמיד ראשונים בקו ושילמו מחיר כבד במערכות ישראל. במלאת 50 שנה למלחמת ששת הימים, עמלה יעל טבת־קלגסבלד על הפקת מהדורה חדשה של "חשופים בצריח", השומרת את גחלת מורשת אביה ובתוך כך גם את מורשת השריונאים.
בספר, הקדמה מרגשת של הרמטכ"ל איזנקוט, שמבטאת פרגון, הערכה ואהבה לשריונאים. אל יקל הדבר בעיניכם. הוא שם דגש על איכות הלוחם בטנק ולא על איכות הפלדה. גם משה (בוגי) יעלון ואהוד ברק מפרגנים במהדורה החדשה, לצד משה דיין ויגאל ידין מהמהדורות הקודמות. וכמו שאמר ברק: "מדובר בספר שהפך למיתוס על מלחמה שהפכה למיתוס".
אין הרבה דרכים ללמד סטודנטים, קצינים צעירים ובני נוער על התקופה ההיא, על הרוח הישראלית בעשורים הראשונים ועל מעמדו של הצבא אז וגבורת לוחמיו. המהדורה החדשה של "חשופים בצריח" היא מרכיב חשוב מאוד בארגז הכלים של הנחלת המורשת לדורות הבאים.
הספר מהווה גם הזדמנות מצוינת עבור כולנו להתבונן בראי ולשאול את עצמנו מה קרה לנו מאז כעם וכמדינה.
שבת שלום.