בבוקר לאחר המהומות בכפר קאסם עלה ח"כ לשעבר אבראהים צרצור לתוכניתו של רזי ברקאי וזעם. תזכורת קצרה: המהומות החלו כששני שוטרי יס"מ בדקו רישיונות בצומת סמוך לכפר קאסם ותפסו עבריין. הם ניסו לעצור אותו, אך המון זועם שחרר אותו מידיהם ואז החל להשתולל, לשרוף בודקה ושלוש ניידות ולהשליך חפצים על תחנת המשטרה. המאבטח ירה. בהתחלה באוויר, לדבריו, וכשירי זה לא עזר, ירה לעבר פלג הגוף התחתון. מהירי נהרג מוחמד טהא, אחד המפגינים.
צרצור זעם על שני דברים: על העובדה שמקרי רצח רבים שהתרחשו בשנתיים האחרונות בכפר קאסם טרם פוענחו, ועל העובדה שהמשטרה לא תיאמה את הצבת שני השוטרים בכניסה לעיירה. מה שצרצור בעצם אומר זה שהמשטרה לא נוכחת בעיר, יש אלימות איומה ואנחנו מתחננים שיבואו, אבל באותה נשימה - אם המשטרה תסתובב בעיר נשרוף אתכם, מה זה להגיע ככה בלי תיאום?
לא באתי להגן על המשטרה. ידידי הקרובים מכירים אותי בתור קרני "אוזלת ידה של המשטרה" אלדד, כי זה מה שאני אומרת כשיש רגע מת בשיחה, וזה בדרך כלל מתאים. אבל נדמה שבמקרה הזה הבעיה נמצאת במגרש של תושבי כפר קאסם ודובריהם הרהוטים מאוד ("רזי, אני דוחה את דבריך על הסף, משום שהם מצוצים מהאצבע ואין להם אחיזה כהוא זה במציאות". איזה דובר יהודי מדבר ככה? הלוואי עלינו).
אני מבינה שיש לכם בעיה עם הציונות ועם המדינה, ההמנון והדגל. נפשכם לא יהודייה, ומדינת הלאום היהודי לא באה לכם טוב. זורמת, לא קל להיות מיעוט. אבל בהיותכם מיעוט שבחר לחיות בתוך המדינה אתם מחויבים לחוקיה ולכיבוד ריבונותה.
כשיש אלימות במרחב שלכם אתם קוראים למשטרה, כמו כל אזרח. והמשטרה (ע"ע אוזלת ידה) מפשלת לעתים קרובות, בלי הבדל דת, גזע או מין. וכשסוף־סוף היא באה (נכון, רק לבדוק רישיונות ועדיין לא לעצור רוצחים, אבל גם זה מבורך. גם אתם רוצים שמי שנוהג בעיר לא יסכן את הילדים שלכם, נכון? אתם רוצים שהחוק והסדר ישלוט? צריך להתחיל איפשהו), אז אתם מתנפלים עליהם ומסכנים את חייהם? וכשהכל נגמר, המנהיגים שלכם עומדים לצד המתפרעים במקום לגנות אותם?
מה אתם רוצים? שיעזבו אתכם או שיתערבו לכם? וכשאין מבחינתכם סמכות למשטרה, וכשאין בחינוך שלכם חשיבות לריבונות או יראה ממנה, תוקף הסמכות של השוטרים נותר רק מכוח הכוח. קצת דומה לסמכות הורית.
עד כאן דברי לתושבי כפר קאסם. ועכשיו גם אנחנו צריכים להגיד את האמת: המהומות בכפר קאסם היו נגד הריבונות הישראלית ביישוב. העובדה שיש יישובים ערביים שלמים הבנויים בלי תוכניות ובלי אישורים, ושכדי שטכנאי בזק יעשה את עבודתו צריך שני מאבטחים ורכב ממוגן, אומרת שבמובלעות הפלסטיניות האלה אין ריבונות. מדינת ישראל מוותרת מדי יום על שטחים בלב המדינה בלי משא ומתן ובלי החלטת ממשלה. סתם, מהפחד. אולי הגיע הזמן לקיים דיון גם לגביהם.
לפחות שיהיה צל
כשיסכה ילדה את בנה השישי, היא כבר הייתה עצבנית. גם שש בנות זה קשה, אבל שישה בנים?! מה השם יתברך מנסה להגיד לה? בברית שהתקיימה בבית הכנסת הקטן ביישוב היה חם מדי והיו מיליון זבובים. הקייטרינג הביא אוכל בינוני, והמוהל שר יותר מדי. יסכה הרגישה עייפות בתוך העצמות.
אחרי שהתפזרו האורחים חזרה המשפחה הביתה. כמובן שזו הגזמה פראית לקרוא לקרוואן הדביק שלהם "בית". מדובר היה במבנה יביל ש"אמנה" הניחה כשעלה היישוב לקרקע לפני 36 שנה, וכיום הוא חבוט ומרוט ומטולא. ל־48 המטרים המרובעים המקוריים הצליחו בני הזוג להוסיף עוד חדר קטן, שבו ישנו דוד־משה, אחיהוידע־מהנמאל וקצריה־דוד (הם מאוד אהבו את השם דוד) ולא ראו את הרצפה מרוב חיקויי לגו סיניים, משאבת אופניים וחרדון מחמד. וזה לא שהם לא רצו לבנות בית כבר, הם מאוד רצו.
היה להם קצת כסף ואפילו מגרש שהם שמו עליו עין אחרי שנחליאל־אליזפט נולד. אז כשיום אחד הסתובב המזכיר המזיע בשכונה, הם תפסו אותו סוף־סוף, והוא הבטיח שהתוכניות הופקדו לפרסום במינהל האזרחי וש"אוטוטו הם כבר לא יוכלו לישון בגלל הבאגרים". באומרו זאת, בתוספת קריצה ידידותית וצ'פחה כבירה, חתם המזכיר סופית את תקוותם. הם ידעו שהם אכלו אותה ושהם תקועים בקרוואן לנצח. הם ניסו לנחם את עצמם באומרם שהעולם הזה הוא רק פרוזדור, ואז נזכרו שאפילו פרוזדור אין להם, ושקעו בייאוש.
במילואים שהתחילו יום אחרי הברית, הוצב דוד האב המותש ביחידה חדשה. "הכל לטובה", הוא מלמל בין הזקן לשפם ולא ידע מה הוא ממלמל, ונפל לו האסימון רק כשגילה שהמ"כ שלו הוא סגן ראש המועצה התותח. אז הוא דיבר איתו. ובהיותו כזה, סגן ראש המועצה התותח לא יכול היה להישאר אדיש למצוקת נתיניו, אז הוא העביר את זה הלאה.
ראש המועצה הרים טלפון בהול למחרת ליועץ שר הביטחון להתיישבות. לא הייתה לו בעיה לעשות את זה, הם היו חברים עוד מהמכינה בעלי. "אנחנו חייבים שתאשרו תוכניות לפרסום התנגדות, או איך שאתם לא קוראים לשטות הזאת, בחיאת. לוחצים עלי מהשטח. אנשים לא עומדים בקצב הגידול הטבעי של עצמם. כל שלושה־ארבעה חודשים הם יולדים. זה לא הומני. ואתה יודע שאת רובם פקדתי אישית. ברור שלמפלגה, אתה צוחק איתי?!".
היועץ אמר שהוא יראה מה הוא יכול לעשות, אבל בלב ידע שאין הרבה. ידיו כבולות. נשיא חדש נכנס לבית הלבן וראש הממשלה לא ירצה לעצבן אותו. בכל זאת, הבנאדם לא מגיב טוב לעצבים. היועץ כבר הכיר את הנוגעים בדבר וידע שראש הממשלה ילך נגד הנשיא רק אם יופעל עליו לחץ אדיר מהאלקטורט הפוטנציאלי בשטח, אבל זה לא המצב.
לפגישה דחופה של ראשי המועצות ביו"ש הגיעו כולם. גם אלה שכבר מזמן לא סובלים את מועצת יש"ע וחושבים שהיא פיקציה זוללת תקציבים. כל אותו היום התחרו ביניהם ראשי המועצות מי מוציא הודעה חריפה יותר לתקשורת נגד מכסות הבנייה בפרט ונגד ראש הממשלה בכלל, תוך פרגון על כל מה שנעשה עד כה. הודעה שהיא קצת מחבקת אבל מאוד עומדת על שלה, כי מה האינטרס שלנו להפיל ראש ממשלה מהימין ומאיפה נשיג אחד טוב יותר. בקיצור, הודעות שהצליחו להוציא משפיותם גם את מנסחיהן, שהרימו ידיים ולא הבינו כלום.
כשחזר דוד מהמילואים נדהם לגלות פלריג ענק המכסה את הקרוואן שלו, ועליו הססמה הקליטה: "אנחנו לא צנצנות, אל תשים עלינו מכסות". על החתום: מועצת יש"ע. הוא הוריד את התיק הכבד וקשר את הפינה התחתונה לעץ של השכנים. לפחות עכשיו יהיה קצת צל.