1. ירוקים: בנושא של איכות הסביבה ישראל מבדילה את עצמה מארצות הברית. פרישתה של ארצות הברית מהסכם האקלים היא סימן דרך ביחסים הבינלאומיים. טראמפ הוציא את ארצות הברית לא רק מהסכם פריז, אלא גם ממשפחת העמים הנאורים. רק ארצות הברית, סוריה וניקרגואה נמצאות עתה במועדון המפוקפק של שוללי המדע של שינויי האקלים. זהו קו מפריד ערכי, כמו נושא ההפלות, זכויות שוות לקהילה הלהטב”קית וזכויות שוות למיעוטים. טראמפ בודד את עצמו גם בתוך ארצות הברית. מושלים, ראשי ערים וראשי חברות הייטק התאגדו, כדי להגיע להסכמה עם האו”ם על שמירת מדיניות האקלים מטעמם.



הציבור הישראלי, מאידך גיסא, מודע לצורך בהתנהגות ירוקה יותר. אנחנו מייצרים אנרגיה חלופית באופן מתקדם, כגון אנרגיה סולארית ואנרגיית רוח. כמו כן, ערים רבות בארץ מייצרות אזורים ירוקים של פארקים וגנים. למשרד לאיכות הסביבה יש תו תקן לחופים נקיים בארץ, וכ־60% מהחופים ב־2017 עומדים בו.



בניין עיריית תל אביב מואר בירוק במחאה על פרישת טראמפ מהסכם האקלים. צילום: יח"צ
בניין עיריית תל אביב מואר בירוק במחאה על פרישת טראמפ מהסכם האקלים. צילום: יח"צ





2. עיר מקושטת דגלים



אלפי תיירים הגיעו מרחבי העולם בשבוע שעבר למצעד הגאווה, שנערך בסוף השבוע בתל אביב. במשך שבוע העיר הייתה מקושטת בדגלים בצבעי הקשת; אירוע רדף אירוע, וכולם כללו הרבה שמחת חיים מצד האוכלוסייה שמשתלבת היטב בתל אביב הרב־גונית. זהו הפן הליברלי של ישראל, שמעניקה שוויון על בסיס נטייה מינית, לכל הפחות בתל אביב, הנחשבת לאחת הערים הפתוחות ביותר בעולם כלפי הקהילה הלהטב”קית. המצעד מושך אליו אוכלוסיות מגוונות גם מבחינת נטייתן המינית, גם אזרחים ממדינות שבהן הלהטב”קים נרדפים וגם כמה משכנינו הפלסטינים.



המונים ברחובות. צילום: אבשלום ששוני
המונים ברחובות. צילום: אבשלום ששוני





3. היופי שבדאגה



דויד גרוסמן הוא בעיני המבריק מבין סופרי ישראל. לאחרונה הוא העניק ראיון ארוך ב”ידיעות אחרונות” לרגל 50 שנות כיבוש, שבו דיבר בלהט על “הזמן האבוד”. ב־1987 כתב על “הזמן הצהוב”, שבו גילה אישית את האכזריות של הכיבוש הישראלי, עת סייר בשטחים. הוא כתב אז על ההתעללות וההשפלה של האזרח הפלסטיני המצוי. גרוסמן נשאר מודאג. היה זיק של תקווה בתקופת אוסלו, אך הוא נמוג עם רצח רבין ועליית נתניהו לשלטון. היום הוא כותב שאנחנו מאבדים הזדמנות אחר הזדמנות להסדר מדיני למען חלוקת הארץ לשתי מדינות כדי להציל את הדמוקרטיה הישראלית. גרוסמן הוא הפנים היפות של ישראל.



דויד גרוסמן. צילום: פלאש 90
דויד גרוסמן. צילום: פלאש 90





4. הומור ישראלי



הקומיקאית אורנה בנאי מייצגת הרבה ממה שכבר נכתב במאמר זה. היא חריפה, שנונה, והיא מאוד ישראלית ביצירה ובהומור שלה. “רק בישראל” יש לימור ואורנה בנאי. היא ייצגה את התנועה הירוקה במועצת עיריית תל אביב ב־2011. ב־2011 היא יצאה מהארון באופן אמיץ. היא אקטיביסטית שלום, שהתבטאה בנוגע לסבלם של שני העמים בעת מבצע צוק איתן, דבר שהוא מובן מאליו, ובגנותו הוחרמה בדי חברת ספנות. בנאי מצחיקה אותנו, בין אם בעבר ב”ארץ נהדרת”, ובין אם כיום ב”גב האומה”. בזכות אנשים כמוה טוב לחיות פה. 



הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת “יאללה – מנהיגים צעירים"