הפיגוע המשולב בירושלים: השאלות הפתוחות והסימנים המדאיגים

פיגוע הטרור שבו נרצחה חיילת מג"ב הדס מלכא, על ידי שלושת המחבלים הצעירים תושבי דיר אבו משעל, מסמל באופן פרדוקסלי את האופן שבו מתנהל הטרור במזרח התיכון.

השב"כ טרם השלים את חקירת האירוע וטרם פורסמו פרטים על הרקע המלא של שלושת מבצעיו, אולם על פניו מדובר בשלושה צעירים פלסטינים, מוסתים, חדורי שנאה לאומנית המתודלקת באדי הטפה דתית והסתה לאומנית בלתי פוסקת. שלושתם בעלי עבר לא משמעותי כמפרי סדר ומשליכי בקבוקי תבערה וכדרכם של רוב פיגועי השנתיים האחרונות, שלושתם החליטו לבצע את הפיגוע, ככל הנראה ללא הכנות רבות או תשתית מסייעת רחבה מידיי ותוך שימוש בנשק זמין מאוד הנמצא בכל רחבי הגדה המערבית: סכינים, אקדחים ורובי קרלו. 

ההבדל הוא שאת הפיגוע הזה ביצעו שלושה מחבלים, שהתארגנו מראש, תכננו, הכינו אמצעי לחימה, יצאו ממקום מגוריהם, הגיעו עד הכניסה לעיר העתיקה בירושלים כשהם חמושים בנשק חם והצליחו לבצע פיגוע משולב בשני מוקדים שונים. העובדה הזו חייבת להדליק נורות אזהרה הן בקרב משטרת ישראל וצה"ל לגבי אופן הגעת חמושים באופן חופשי עד מקום הפיגוע והן בקרב שב"כ בשאלת המידע המודיעיני שהיה או היה צריך להיות לפני ביצוע הפיגוע. באופן טבעי, הארגונים הללו אכן מתחקרים מיידית כל אירוע מסוג זה כדי להפיק לקחים ולמצוא את נקודות התורפה והכשלים המודיעיניים, למרות שחשוב להבין שלא מן הנמנע שגם בפיגוע זה לא היה מודיעין מקדים בשל אופיו המאולתר יחסית.

שאלת נטילת האחריות על הפיגוע, אף היא מעניינת. שלושה מחבלים מבצעים פיגוע ללא תשתית ארגונית מאחוריהם וכל מה שנותר לארגוני הטרור שמסביב הוא לנצל את ההצלחה, ליטול אחריות על הפיגוע ולהיראות כמי שעומדים מאחוריו. האבסורד הוא שדאעש קפצו ראשונים ליטול אחריות על הפיגוע למרות שעל פניו אין סימנים למעורבות כלשהי של הארגון בפיגוע. לכל היותר שימשו מעשי הארגון והצלחות הפיגועים באירופה כהשראה בלבד לשלושת המחבלים. חמאס, שלא מצליח להוציא פיגועים משמעותיים בשנים האחרונות, לא נותר מאחור וטוען כי הוא בכלל הארגון שעומד מאחורי הפיגוע. ומדוע? בגלל שהשלושה לכאורה התפללו לפני ביצוע הפיגוע והראו סממנים דתיים.

מכל מקום ונכון למועד כתיבת שורות אלו, אין כל אינדיקציה למעורבותם הממשית של ארגוני טרור בפיגוע זה. אין ספק גם שכפי שאירע בעבר, תביא הצלחת פיגוע זה להתעוררות פוטנציאלית של גל פיגועים עממיים יזומים וספונטניים של בודדים או חוליות קטנות כפי שראינו בעבר בשרונה ובמקומות נוספים. 

המציאות שבה אנו חיים בעייתית מאוד. רמה גבוהה של שנאה לאומית, הטפה דתית קיצונית והסתה לאומנית בצד הפלסטיני, כולל נכונות של רבים להיאבק ולמות. ומאידך מענה ביטחוני חסר של מדינת ישראל, גדר הפרדה לא גמורה, פרצות במעברי הגבול, מאות אלפי פלסטינים, תושבי מזרח ירושלים המסתובבים באופן חופשי בישראל והיעדר כל יוזמה צבאית או מדינית לפתרון הבעיה. 

בלי החלטות מנהיגותיות, אמיצות וקשות, המצב הזה לא צפוי להשתנות בשנים הקרובות.