מכובדי פרקליט המדינה שי ניצן, שלום. שמעתי אתמול את טיעוניך בעניין "פרשת אולמרט" החדשה, כפי שהובאו על ידי חברנו המוכשר גיא פלג בערוץ 2. עליבות בהתגלמותה.
יכול להיות שהאסיר אהוד אולמרט עבר עבירה פרוצדורלית ולא עמד בסיכומיו עם שב"ס או עם המלמ"ב. גם אם כן, האמצעים שהפרקליטות נקטה, בהובלתך, מתאימים יותר למשטרים אפלים במדינות טוטליטריות. אתה שלחת שוטרים לבית הוצאת ידיעות, מר ניצן. אתה החרמת מחשבים ובהם כתבי יד ולא היססת לשלוח שוטרים לביתו של עורך ותיק ולהחרים מחשבים גם מביתו הפרטי. אתה גררת עורכים ועיתונאים ותיקים לחקירה במשרדי להב. אתה טימאת מקומות שאמורים להיות בית המקדש של הדמוקרטיה וחיזקת את כל אלה שכבר רואים בעיתונות עצמאית וביקורתית פשע נגד המדינה.
וכל זה, בעבור מה? החשד כי אהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר, קשר קשר לפגוע פגיעה חמורה בביטחון המדינה. גם אם תזכה לחיות 200 שנה, מר ניצן, לעולם לא תגיע תרומתך לביטחון ישראל למאית ממה שעשה האסיר אולמרט. גם אם חרג מהסיכומים איתו, ניתן היה להגיב ולפעול אחרת. אתה ניסית למחוץ זבוב עם דחפור. בדרך רמסת לא מעט ערכים דמוקרטיים שעליהם חונכנו שנות דור, ותרמת תרומה נוספת לדמיון ההולך וגובר בינינו לבין טורקיה של ארדואן. באמת, כל הכבוד.
ברשותך, אמחיש בפניך אדוני פרקליט המדינה הנכבד, איך היה ניתן לפעול אחרת: שווה בנפשך שלא אהוד אולמרט הוא שנחשף לסודות הנוראים, והעז להעלות אותם על הכתב בספר האוטוביוגרפי שלו, ולשגר אותם באמצעות פרקליטו להוצאת הספרים (פרקטיקה שגרתית לגמרי בספרים מהסוג הזה). שווה בנפשך שמדובר היה דווקא בגברת שרה נתניהו. אתה הרי מכיר אותה מצוין. על שולחנך ממתינה כבר יותר משנה המלצה מפורשת להגיש נגד הגברת הזו כתב אישום ב"פרשת המעונות". תיק פשוט, חד וחלק, נטול מורכבות משפטית כלשהי. אבל במקרה הזה, החיפזון מהשטן. הזהירות מופלגת ואינסופית. כל פעולה פשוטה נמשכת שבועיים, כל הליך רגיל אורך חודשיים. כולם מסתובבים על קצות האצבעות סביב התיק הנפיץ הזה ומשליכים את תפוח האדמה המתקתק הזה אחד על השני.
נתניהו טען: "שרה שותפת סוד", מאיר דגן סירב להמשיך
אבל למה אנו נטפלים לפרשת המעונות דווקא? בעיתון הזה נחשף בזמנו הסיפור איך נכנסה הגברת נתניהו לחדר במהלך פגישת עבודה סודית ביותר בין בעלה לבין ראש המוסד מאיר דגן ז"ל. ואיך דגן סירב להמשיך בדבריו. ואיך הפציר בו ראש הממשלה להמשיך, כי "היא שותפת סוד", אבל דגן התמיד בסירובו, כי היא לא שותפת סוד, שהרי שותף סוד הוא רק מי שהשב"כ הנפיק לו מעמד של שותף סוד, ואת הסיווג הביטחוני הגבוה ביותר בקהיליית המודיעין הישראלית. האם מישהו ברשויות החוק הקפדניות שלנו, שחרדות לכל צל־צלו של ניסיון להדליף את סודותינו, טרח לעשות מעשה אחרי החשיפה הזו? אגב, היא אושרה מאוחר יותר מפיו של דגן עצמו. האם מישהו הזהיר את ראש הממשלה לבל יחשוף את רעייתו לחומרים סודיים מהסוג הזה? האם מישהו בדק מה יודעת הגברת? ולמי היא מספרת את מה שהיא יודעת? איפה היה המלמ"ב באותם ימים? לאן נעלמה הפרקליטות?
חכם, אומר הפתגם, לא נכנס למצבים שפיקח מסוגל לצאת מהם. לצערי, מר ניצן, אתה לא עונה לאף אחת מההגדרות הללו. לשיטתך, כל העיתונאים הבכירים בישראל צריכים להיכנס לבית הסוהר בזה הרגע, אם לא למעצר מנהלי, אז לפחות למעצר הגנתי. כן, אנחנו יודעים סודות. זה קורה לנו במסגרת התפקיד. זה קורה לנו מאז הקמת המדינה וזה עוד לא פגע בדמוקרטיה או בביטחון. למה שלא תורה מחר לפרוץ לבתי כולנו ולהחרים את המחשבים ואת כתבי היד שלנו? הקטע הכי מזעזע, אדון ניצן, הוא שאם תעשה את זה, אני כבר לא אהיה מופתע. אגב, לא מעט יריעו לך אם תיתן את ההוראה הזו. אני גם לא בטוח שיהיה מי שיעצור בעדך.
כשהדאגה הופכת לבעתה
במרוצתם להושיע את ביטחון ישראל, נטלו השוטרים ששלחת לבית ההוצאה גם כתבי יד נוספים, שאינם קשורים לפושע המלחמה אולמרט. ביניהם, גם ספר שעליו אני טורח קרוב לארבע שנים. ביוגרפיה על בנימין נתניהו. אז קודם כל, גילוי נאות: אין בספר הזה סודות צבאיים והוא עבר צנזורה (עם פסילות מינוריות). הבעיה שלי, מר ניצן, היא שפרי עמל של 4 שנות עבודת פרך, שכולל לא מעט סודות מקצועיים, רובץ כבר 5 ימים במשרדי המשטרה איפשהו.
מהיכרותי האינטימית עם משרדי המשטרה, אגיד בעדינות שמדי פעם דולפים משם דברים. החומר הוחרם ביום חמישי. רק ביום ראשון בערב טרחת להבהיר שכל מה שאינו שייך לספר של אולמרט, יוחזר (בשני בבוקר). איך היית מרגיש במקומי, מר ניצן? נניח, איך היית מרגיש אם הדוח המקורי, החשוב והנוקב של השופטת הילה גרסטל על הפרקליטות ויחסיה עם המכון הפתולוגי היה פתאום נלקח על ידי גורם חיצוני למקום שבו אין לך עליו שליטה? איך היית מרגיש אם 4 ימים אחרי זה, היה אותו גורם שנטל את החומר שלא כדין מסכים "למחוק אותו"? היית חושד שאולי מישהו עשה שם כמה העתקים? אני מאמין שכן. אבל מאיתנו אתה מצפה להשתחוות ולהודות לאל על כך שזכינו להיחשף לחוכמתך ולשיקול דעתך. ובכן, אנחנו לא. ככל שחולף הזמן וככל שמתגלים עוד ועוד פרטים, כך אנחנו הופכים למודאגים יותר. הדאגה הזו הופכת לבעתה של ממש כשמתברר לנו ששומרי הסף, שאמורים לשמור על הדמוקרטיה, פשוט מזהמים אותה.