הפשיטה על משרדי ההוצאה לאור של "ידיעות אחרונות" כדי להחרים כתב יד של ספר שכותב ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט היא חסרת תקדים. לא רק בגלל הפגיעה ברגל גסה בחופש העיתונות, חופש הביטוי ואפילו חופש הקניין. בעבר פשטו חוקרים של רשויות לאכיפת החוק על בתים ומשרדים של מי שנחשדו בעבירות על ביטחון מידע וגילוי סודות מדינה. אבל זה תמיד קרה על פי בקשת החוקרים – המשטרה, שירות הביטחון הכללי, הממונה על הביטחון במשרד הביטחון (מלמ"ב), מחלקת ביטחון מידע בצה"ל (מחב"ם).
הנה כמה דוגמאות מן העבר: ב־1997 לדרישת ביטחון שדה בצה"ל (כיום מחב"ם), פשטו שוטרים על ביתו של אלוף משנה (מיל' כבר אז) מיכאל אלדר, שחיבר ספר על הצוללת דקר, שקיבל את אישור הצנזורה. אגב, מי שהנחה את ביטחון שדה לבצע את הפשיטה היה, כמה אירוני, ראש אמ"ן דאז, משה בוגי יעלון, שכתב יד שלו נמצא במחשבים שהוחרמו כעת בהוצאת "ידיעות אחרונות".
ב־2001 פתח המלמ"ב בחקירה נגד תת אלוף יצחק יעקב (יאצה), בחשד, שהוכח בדיעבד, כי הדליף את סודות הנשק הגרעיני של ישראל וניסה לכתוב ספר על כך. ב־2010 המלמ"ב פשט על ביתו של ד"ר יהושע גוזס, עובד לשעבר במכון הביולוגי בנס ציונה, שכתב ספר בדיוני על מתקפת האנתרקס בארה"ב.
קרב כסת"ח
הפעם זה שונה ומתפתח קרב כסת"ח. המשטרה והמלמ"ב טוענים כי הפשיטה בעקבות כתב היד של אולמרט באה ביוזמת הפרקליטות. כלומר, מי שנתנו את ההוראה הם כנראה היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ופרקליט המדינה שי ניצן. בפרקליטות טוענים כי נציגי המלמ"ב והמשטרה השתתפו בדיון שקדם להחלטת הפשיטה. ואולם, במשרד הביטחון טוענים כי בדיון, רעיון הפשיטה היה רק אחת האופציות, ובכל מקרה ראש המלמ"ב, ניר בן משה, קרא על הפשיטה בתקשורת.
כך או כך, הפשיטה באה ימים לפני הדיון אתמול בוועדת השחרורים בבקשת אולמרט לשחרורו מהכלא ולנכות שליש ממאסרו. היחס אל אולמרט הוא חריג, משום הסלחנות שהפגינו במשרד המשפטים כלפי ראשי ממשלה אחרים לשעבר, שהחזיקו במידע סודי. לאריאל שרון ז"ל היו בחוותו מסמכים רבים, ובניו הסכימו למוסרם לארכיון המדינה לאחר משא ומתן שנמשך שנים.
אהוד ברק מסר לביוגרפים שלו, אילן כפיר ודני דור, מידע רב שעל בסיסו הם כתבו את ספרם. גם נגד ראש המוסד מאיר דגן לא ננקטה שום פעולה, אף שלפני מותו ב־2016 צבר עשרות שעות צילום עם במאי קולנוע ישראלי.
על רקע פרשיות ברק ודגן (וגם הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי) מסיימת במשרד המשפטים את עבודתה ועדה בראשות דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי, שמנסה לקבוע כללים לאחריות של עובדי מדינה ושרים על הסודות שאליהם נחשפו בתוקף תפקידם ולעונש שיוטל עליהם אם יעבירו את המידע למי שלא מוסמך.
אולמרט מנסה, בעזרת ספרו, למצב עצמו בהיסטוריה הביטחונית של ישראל, ובצדק. בתקופתו קיבלה הממשלה החלטות קשות וחשובות. בתקשורת הבינלאומית מייחסים לישראל בהנהגתו את תקיפת הכור הגרעיני בסוריה, את חיסולו של עימאד מורנייה ועוד מבצעים נועזים.
אולמרט התחייב להגיש את כתב היד לצנזורה והחל לעשות זאת. מלבד זאת, חלה עליו החובה לקבל אישור של ועדת שרים למתן היתרים לפרסומים.
גם אם היה חשש שב"ידיעות אחרונות" לא מאבטחים כראוי את הפרקים שכבר הגיש להם, אפשר היה לדרוש מהם שיאחסנו אותם בכספת (כך נדרשים עורכי דין), או לחילופין לבדוק את המחשבים במשרדי ההוצאה. מישהו היה להוט מדי ליצור דרמה לפני הדיון בוועדת השחרורים.