הפסטיבל התקשורתי והפוליטי סביב פרק הספר שכתב ראש הממשלה לשעבר בכלא, ואשר נתפס ברשות אחד מעורכי דינו, יצא ככל הנראה מכל פרופורציה והקשר. ראש ממשלה הוא נבחר ציבור ועובד ציבור לכל דבר ועניין, המחויב על פי חוק העונשין בשמירת סודות המדינה ובאיסור הפצתם לכל גורם שאינו מורשה. בתוך כך, מחויב ראש הממשלה לשעבר על פי חוק זה, כמו כל עובד ציבור אחר בשירות המדינה, לקבל אישור מוקדם לכל פרסום שברצונו להוציא ואשר מכיל או עשוי להכיל סודות.
האחריות על בדיקתם של פרסומים מסוג זה, וסיווגם כסודיים או לא סודיים נתונה בידי ועדת השרים לענייני פרסומים, שאליה נדרש כל עובד ציבור להגיש את הפרסום שבכוונתו להוציא. עוד קובעים הכללים כי אם הפרסום כולל ידיעה שחלה עליה חובת צנזורה לפי תקנות ההגנה לשעת חירום, יש להעבירו תחילה לבדיקת הצנזורה.
הסוגייה מחייבת בדיקת צנזורה
מה שמשתמע מכל האמור לעיל הוא, שהאחריות על בדיקת הפרסומים העתידיים של אולמרט אינה באחריות שב"ס ואינה קשורה לחלוטין להתנהגותו כאסיר בכלא, ומשכך, אל לה לבדיקה להשפיע על שיקול דעתה של ועדת השחרורים האמורה לבחון את התנהגותו כאסיר במהלך תקופת כליאתו ואת סיכויי שיקומו העתידי כאזרח שומר חוק.
סוגיית הספר מחייבת בדיקת צנזורה ואולי גם חקירה נפרדת, שתכליתה לבדוק אם הוצאו חומרים סודיים אסורים ממשרד ראש הממשלה והועברו לגורמים שאינם מוסמכים לכך. אבל כל התהליך הזה אמור להתבצע בנפרד לחלוטין מהתהליך שעובר אולמרט בשב"ס.
נכון אומנם שהאחריות אשר חלה על ראש ממשלה לשעבר היא מוגברת, אולם כאשר עוקבים אחר המתקפה המשטרתית והמשפטית על הספר ועל ההוצאה לאור המטפלת בהוצאתו, קשה שלא להאמין שיש כאן פסטיבל מתוזמן ומתוקשר היטב, המונע מאינטרסים פוליטיים שלא כולם ברורים לנו.
הכותב הוא בכיר לשעבר בשב"כ