אחת לזמן מה אנחנו מקבלים תזכורת למה שאנחנו אוהבים לשכוח, לקיומן של שתי מדינות במדינת ישראל, האחת - שומרת חוק ובסך הכל מתוקנת, והשנייה - פרועה ופורעת. ולא מדובר במשהו שמתרחש באזורי "הכיבוש" ביהודה ושומרון, אלא בשתי מדינות שמתרוצצות בישראל הריבונית: האחת יהודית והשנייה ערבית.
רק לפני כשבועיים קיבלנו לכך תזכורת מכפר קאסם, באמצעות תקיפה המונית של תחנת משטרה, שבמסגרתה נהרג אחד הפורעים. הכל כתוצאה מפעולת שיטור שגרתית וניסיון מעצר חשוד, כלומר, מחוסר נכונות לקבל כללי משחק בסיסיים של מדינה והתרסה נגד עצם הסמכות של רשויות החוק. כפי שמקובל במדינת ישראל ב', הערבית.
אי־קבלת מרות הרשויות מהווה חלק מהפרת חוק שיטתית, מגוונת ועמוקה אצל ערביי ישראל. לא יפה לדבר על זה, אבל בהחלט הגיע הזמן: 30% מהנפגעים בתאונות בשנת 2016 ו־35% מההרוגים היו ערבים ישראלים, למרות שהערבים הם רק 20% מאזרחי המדינה. 59% מהמעורבים בתאונות בנגב הם ערבים, מן הסתם בדואים, למרות שהם רק 10% מכלל הנהגים שם. והסטטיסטיקה מלמדת על נורמות הציות לחוקי התנועה של הנהגים הערבים.
בשנת 2014, כמחצית מהאסירים בבתי הכלא היו ערבים, ולא מדובר במחבלים. 33% מכלל העבריינים הצעירים, בגילים 12 עד 18, הם ערבים. 1,165 אזרחים ערבים נרצחו מאז 2000 ועד 2014 על ידי ערבים בנשק בלתי חוקי. ערבים ישראלים מעורבים ב־59% ממקרי הרצח בארץ. ועל האלימות במשפחה הערבית, שחורגת הרבה מזו היהודית, כן מדברים.
התופעה ניכרת גם מחוץ לתחום האלימות: שיעור גביית המסים נמוך בהרבה ביישובים הערביים מאשר ביהודיים, כך גם לגבי המסים המוניציפליים שמיועדים ישירות לתושבי המקום הערבים. והמסים הם רק קצה קרחון של עולם נורמות פסול, המוביל גם לקריסה שיטתית של רשויות ערביות. ולא דיברנו על הפלישה לקרקעות מדינה ובנייה בלתי חוקית, מכות מדינה שמרבים לעסוק בהן בלי לעשות דבר ממשי.
האם מישהו מהאזרחים הערבים מאושר מהמצב הזה? סביר שאף אחד. הרוב משתוקקים שנכריח אותם ליישר קו עם הנורמות בישראל א', ולכן כל כך הרבה ערבים ישראלים עוברים להתגורר בשכונות יהודיות בירושלים ובנצרת עילית. הם לא רוצים "לכבוש" מעוזים נוספים לאומה הערבית, אלא פשוט לחיות חיים נורמליים, לכבד את כללי המשחק ולהיחלץ מהכאוס ביישובים שלהם. הם נמלטים לחיק היהודים, כי בתוך החברה שלהם לא עומד להם אומץ הלב האזרחי להתייצב מול הפורעים והאלימים.
בד בבד, ה"מנהיגות" שלהם עסוקה בניסיון לחתור תחת עצם קיומה של המדינה ומספקת לגיטימציה לשבירת הכלים מול הרשויות "הציוניות". לכן מהאזרחים והנבחרים הערבים לא תבוא ישועה, הכל תלוי בנו. בעבר היה נדמה שבממשל הישראלי לא כל כך אכפת שהערבים יתבשלו במיץ העכור שלהם, אבל זה לא המצב היום. אי־האכיפה נובעת ממורך לב וחוסר מנהיגות, אצלנו מפחדים מאלימות ומהומות כמו בכפר קאסם.
כך, ערביי ישראל הפכו לקורבנות המלכוד שהם עצמם יצרו. לכן הגיע הזמן להחזיר בעוצמה וללא פשרות את מדינת ישראל ב' לחיק ישראל הראשונה, תוך הפעלת יד ברזל נגד הפרות החוק במגזר. ולצד האכיפה המוגברת חייבים לספק שירותים שוויוניים, כי הגיע הזמן להציל את ערביי ישראל מעצמם.