1. רגולציה נושכת: נוהגים לחבוט בהם. טוענים שהם מפעילים בית חרושת לייצור הנחיות רגולטוריות המוציאות את החשק לעסקים. מבקרים אותם על שאינם מבחינים בין עיקר לטפל. אבל למרות כל הביקורת, זה היה השבוע של הרגולטורים. וכשמגיע צריך גם לפרגן.
השבוע כיכבו שלושה אילי הון, או בשמם האקטואלי טייקונים, שנקלעו באדיבותם של הרגולטורים לקדמת הבמה המשפטית. במרכז העניינים עומד שאול אלוביץ', בעל השליטה בבזק הנחשד במעורבות בפלילים. רשות ני"ע פתחה בחקירת עסקאות "בעלי עניין", או בשפה פופולרית יותר "בישול" של דוחות החברה הבת של בזק, יס. החשדות כוללים בין השאר מרמה והפרת אמונים. נדגיש שמדובר בחשדות, המוכחשים על ידי עורכי הדין.
אבל עוד לפני שפרטי החקירה נחשפו שלשום רשמית בבית המשפט, העיתונות, ולא במקרה, ידעה לצטט על מה מדובר וקלעה למטרה כשקבעה כי מדובר ביס. המהלכים החשבונאיים שבוצעו בחברה והמניעים להם פורסמו בתקשורת בפרטי פרטים. כדי למנוע את הפיאסקו יכולה הייתה הרשות לשגר בזמן אמת אזהרת מסע ולהזהיר את הנהלת בזק ואת אלוביץ' בראשה, שהם בדרך להסתבכות בפלילים. לו כך היה קורה, הפרשה לא הייתה מתפוצצת, ולמשקיעים בבזק היה נחסך הפסד של 900 מיליון שקל עקב ירידות המניה בבורסה.
אפשרות זאת אינה מופרכת. כשאיש העסקים יעקב שחר שקל השבוע למכור 6% ממניות הפניקס תמורת 220 מיליון שקל, הוא הוזהר שהוא עלול להיקלע לטריטוריה של שימוש במידע פנים. עקב כך הוא עצר את תוכניתו להפצת המניות.
המנצח על החקירה הוא יו"ר רשות ני"ע, פרופ' שמואל האוזר. כמה מילים על האיש: מדובר באדם נעים הליכות, בעל חוש הומור לא רע, שאינו מתלהם. יו"ר הרשות המיתולוגי אליעזר שילוני נהג להזמין צלמי עיתונות לפוטו־אופ כדי לתעד את החקירות. האוזר, בהגינות, חסך השבוע את המופע הזה בהקשר של אלוביץ' בבית המשפט. ועדיין, אסור לטעות באיש. הוא העיף את הנהלת הבורסה הקודמת שטענה שהמשבר במסחר הוא כמו הצטננות שעוברת.
חקירות, ולא משנה נגד מי, מוציאות את המיטב שבו. בסוף 2016 התייחס לחקירה נגד נוחי דנקנר בעניין הרצת מניות אי.די.בי: "אין הנחות סלב ואין הנחות לטייקון". השבוע חזר על גרסת היעדר "הנחות סלב" גם בחקירה נגד אלוביץ'. בתפקידו כמגן המשקיעים, הוא מנסה להפוך את שוק ההון לסטרילי כמו קליניקה פרטית. אם החקירות אינן כלי אפקטיבי מספיק, כשצריך הוא יפעל לשינוי החקיקה. השבוע עשה את זה במוצר הפיננסי המסוכן המכונה "אופציות בינריות" שכונו על ידו "יהלומי דמים".
לצד האוזר פועלים רגולטורים שגם שמבחינתם המטרה מקדשת את האמצעים. אחד מהם הוא מנהל רשות המסים משה אשר. הוא מונה לתפקידו בחסות בית המשפט העליון בתום מאבק משפטי שניהל. היום אין ויכוח על איכויותיו. הגידול בהיקפי הגבייה מוכיח את מקצועיותו. אשר היה זה שהוביל לפשיטת הרגל של אליעזר פישמן. אלה לא היו הבנקים או נושים אחרים, שפישמן היה חייב להם 4 מיליארד שקל. הייתה זו רשות המסים, שעשתה זאת בגין חוב של 200 מיליון שקל. פישמן מצטער בוודאי היום על שלא הקשיב לעצות מקורב לטפל בזמן בבעיית רשות המסים.
ואי אפשר לסיים בלי איש עסקים נוסף מוכר לא פחות, לב לבייב. אם לא תהיה הפתעה, מסתמן שלבייב, שקנה את אפריקה־ישראל מבנק לאומי לפני כ־20 שנה, יודח ממנה.
לבייב ילך הביתה בעיקר משום שלאחר התספורת הראשונה שביצע הוא לא קיבל הזדמנות שנייה. לבעלי החוב נמאס ממנו. הממונה על שוק ההון באוצר, דורית סלינגר הייתה שם כדי לוודא שזה יקרה. היא פנתה לגופים המוסדיים בדרישה להצביע על עתיד החברה ולא להימנע. היא דרשה לקבל את הפרוטוקולים של הישיבות. זאת אחת הסיבות לכך שבבית ההשקעות פסגות גילו קו לוחמני כלפי הטייקון.
ייתכן שסלינגר פעלה בעקבות פנייה של ח"כ אורלי לוי־אבקסיס, אבל זה לא משנה. ראש אגף שוק ההון, הסופגת מפעילי ענף הביטוח והברוקרים טענות על הרגולציה החונקת, הוכיחה שהפעם היא הפעילה את סמכותה הרגולטורית במקום.
אם בית המשפט יחליט שאפריקה־ישראל תעבור לאיש עסקים האלמוני נתי סיידוף, השמיים לא ייפלו. לבייב יתבקש לפנות את הבמה למישהו בסגנון אחר. העתיד יוכיח אם מחליפו יהיה איש עסקים טוב יותר.
המשפט "אין הנחות סלב" נכון אם כן לגבי הבורסה ורשות ני"ע, מערכת המסים והביטוח ושוק ההון. במידה מסוימת הוא תקף גם לגבי רשות ההגבלים העסקיים, שהמליצה השבוע על כתבי אישום למעורבים בפרשת קרטל המסעות לפולין.
הרגולציה בישראל סטרילית ומתנהלת יחסית במנותק מהשפעות פוליטיות, במיוחד כשעל הפרק נושאי חקירה. מעורבות פוליטית בתחומים אלה עלולה להיות קטלנית. התוצאות ניכרות בשטח: הבורסה מתנהלת בהוגנות. אכיפת דיני המס שוויונית, ולמרות כל הקיטורים גם שוק ההון מתפקד לא רע.
על רקע זה מומלץ בחום ליצחק תשובה, אחד מאחרוני דור הטייקונים, להתנהל בזהירות ולא לשחזר טעויות עסקיות מהעבר. הזדמנות שנייה לתיקון הרושם הראשון לא תינתן. מערכת האכיפה הנוכחית פחות סובלנית. הנורמות השתנו. מה שאולי בעבר נסלח, היום כבר לא יעבור.
2. עניי עירך קודמים
שבוע אחרי פרוץ חגיגת הגרלות מחיר למשתכן של משה כחלון ובתזמון מקרי, דווח השבוע על גל עסקאות נדל"ן בידי גופים מוסדיים וחברות נדל"ן. קרן סלע קפיטל קנתה את בניין הנהלת מזרחי־טפחות ברמת גן ב־276 מיליון שקל; בית ההשקעות ילין לפידות יממן ב־400 מיליון שקל פרויקט בנייה בקרבת מתחם שרונה בת"א במקום שבו שכנה רשות השידור; הפניקס, דרך גופי הפנסיה, תשקיע 400 מיליון שקל במחיר למשתכן בגליל ים. יש גם עסקאות בחו"ל - מיטב דש תשקיע 200 מיליון שקל במקבצי דיור בארה"ב, בעוד שאלקטרה נדל"ן נכסים ובניין ברחו מהודו לאחר שמכרו קרקע בהפסד של 18 מיליון דולר. נעצור כאן.
לגופים המוסדיים המנהלים לנו את הפנסיה יש ים של כסף. דוח בנק ישראל חשף השבוע שהיקף הנכסים שבניהולם מסתכם ב־1.46 טריליון שקל, כש־20 מיליארד שקל מתוכם מושקעים בנדל"ן בחו"ל. מדי שנה גדל תיק הנכסים אוטומטית בסכום עתק של 100 מיליארד שקל בזכות הוראות הקבע.
השאלה איך משקיעים את הר הכסף בלי לשקוע אינה טריוויאלית. בעבר היו הרפתקאות בהודו או במזרח אירופה שנגמרו בבכי. פיאסקו דומה עלול להתרחש בהשקעה באיגרות חוב של חברות נדל"ן אמריקאיות, שמשום מה החליטו שמכל העולם, דווקא המוסדיים בישראל הם הפראיירים האידיאליים.
הנהלת מנורה מבטחים פיננסים חולשת על 150 מיליארד שקל מהחיסכון הפנסיוני, ו־2.4 מיליארד שקל מהם מושקעים בנדל"ן בחו"ל שסייעו בשיפור התשואות. גם היא חווה את דילמת היעדר אפיקי ההשקעות. שאלתי את יהודה בן אסייג, מנכ"ל הקבוצה, איך הוא משקיע כ־3 מיליארד שקל הזורמים אליו מדי חודש. הוא הודה שמדובר במשימה מורכבת.
"לפני שהחלטת השקעה מגיעה לוועדת ההשקעות (שכולה מורכבת מנציגי ציבור), תהליך ההשקעה מתקדם בשלבים. תחילה נבחן טיב הביטחונות, לאחר מכן יכולת התפעול והניהול של הנכס, ובסוף איתור חברה בעלת מוניטין וחתימת הסכם שותפות לניהול ההשקעה", אומר בן אסייג.
שאלתי אם בעשור האחרון נרשמה נפילה מהדהדת בתיק השקעות הנדל"ן, והוא השיב בשלילה: "הבום בשוק הנדל"ן שיחק לטובתנו. בינתיים אנחנו מצליחים בגדול".
עם כל הכבוד למנורה מבטחים ולמוסדיים האחרים, אפשר גם אחרת. במקום לפזר את הכסף על מקבצי דיור בארה"ב או להשכיב אותו על מקרקעין בהודו, מדוע לא לנצל את אפשרויות ההשקעה בישראל? האם חסרים אצלנו פרויקטים בתחום הנדל"ן, בתשתיות ארוכות טווח או בתחום ההייטק?
"כן", מפתיע בן אסייג בתשובתו. הוא מאוכזב מהמצב. "אתה חושב שאנחנו לא מעוניינים להשקיע בישראל? אני משוחח עם עוזי לוי, מנכ"ל דירה להשכיר, כדי להשתלב בפרויקטים של הדיור להשכרה, אבל זה לא קורה. בסוף מגיעים אלי עם הצעות לשיתוף פעולה הקבלנים שזכו במכרזים שלו".
ומה עם השקעות בתשתיות כמו תחנות כוח, גשרים או רכבת?
"בדקנו גם את זה. השקעות אלה הן הדבר הטבעי ביותר עבורנו, אבל גם כאן חסמו אותנו".
עוד לפני שאני מתעניין בתחום ההייטק, הוא מקדים תשובה:
"שר האוצר באמת מנסה לעודד את המוסדיים להצטרף להצלחות בהייטק. אבל אתה לא מצפה שגוף כמוני ישקיע חצי מיליון שקל בסטארט־אפ. מה שמעניין הוא השקעות דרך קרנות הון סיכון. הוראות הפיקוח על הביטוח באוצר חוסמות אותנו. האוצר אוסר תשלום כפל דמי ניהול (אוסר לשלם דמי ניהול לגופי ניהול חיצוניים). אם בכל זה נרצה לשלם, נאלץ לקזז את התשלום מדמי הניהול שאנחנו גובים, שנמצאים כל הזמן בירידה ואין לנו לאן לרדת".
אם זה המצב, אין להתפלא על כך שגופי ההשקעה המוסדיים מגדילים את סיכוני ההשקעה ומגיעים למקומות הזויים כדי להמשיך ולייצר תשואות סבירות. במקום להשקיע בסביבה ידידותית מקומית, הם מסבסדים תשתיות במזרח אירופה ובדרום הודו וחונכים בתי אבות בפלורידה.
3. נטו התחמקות
אי אפשר שלא להעריך את שר האוצר משה כחלון. הוא מקדם את האג'נדה שלו לצמצום הפערים בעיקר בשכבות הביניים. הוא לא רק מדבר אלא גם עושה. בעוד אצל קודמו יאיר לפיד מדובר היה בחלק העליון של שכבות הביניים, אצל כחלון זה החלק התחתון. אבל כשמדובר בעניינים בעלי חשיבות ארוכת טווח למשק, חוזר כחלון להיות הפוליטיקאי המשופשף ממרכז המפלגה המתמקד בחישובי עלות־תועלת קצרי טווח.
ועדת השרים לחקיקה אישרה השבוע מתחת לרדאר הצעה הנוגעת לגיל הפרישה לפנסיה, שלפיה נשים ימשיכו לקבל כרגיל את קצבות הביטוח הלאומי (כ־70 מיליון שקל בחודש) "כאילו" גיל הפרישה עדיין לא הועלה ועומד על 62. זה הדבש. העוקץ הוא שגיל הפרישה לנשים יועלה בתוך שלושה חודשים (החל מ־1 באוקטובר) באופן אוטומטי ל־64 ללא צורך בדיון נוסף. מדוע אוטומטית? כי כחלון מסרב למסור לוועדת הכספים את עמדתו. טוב לא יצא לו מכל העניין.
כחלון מתחמק אף על פי שקרנית פלוג, הנגידה והיועצת הכלכלית לממשלה, תומכת ללא סייג במהלך. אלא שמבחינתו הסוגיה לא התעוררה במשמרת שלו, והוא מסיר אחריות. גיל הפרישה אמור היה לעלות כבר בסוף 2016 אבל בגלל התחמקות כחלון מהמערכה הוא נדחה.
זה לא המקרה הראשון שבו שר האוצר לא מתקרב לנושאים שנויים במחלוקת המחייבים החלטות אמיצות. זוכרים את התחמקותו מהטיפול במתווה הגז? כחלון הודה כבר כי טעה אבל זה לא נעצר שם. בשבוע שעבר סיפרתי על הישיבה שבה נדון משבר שער החליפין, המחייב התערבות לא רק מצד בנק ישראל. אלא שהאוצר מגלה אדישות. ויש נושאים שוטפים כמו הגדלת הביטוח הסיעודי הקולקטיבי שתלוי באוויר, עתיד מכל האמוניה בחיפה, והתחמקותו של כחלון מהצגת עמדה בסוגיית הגדלת המיסוי על טבק לגלגול סיגריות. אלה נושאים חשובים, אך כל החלטה של שר האוצר לכאן או לכאן טומנת מבחינתו נזק אלקטורלי. אז עדיף שלא להחליט.
מה שכן, כשמדובר בהחלטות הכרוכות בחלוקת כספים המיטיבות אלקטורלית, תמצאו שם את נטו כחלון. אלה הגרלות דיור במסגרת מחיר למשתכן, ביטול מכסים על יבוא מוצרים, תוכניות חיסכון לילדים ורפורמות שתועלתן לא ברורה.
שלטי החוצות ברחובות מעידים שכחלון נוהג כאילו מערכת הבחירות החלה. תוכניות הפעולה הנשלפות מהמגירה הן סימן נוסף. שר האוצר לא יסרב לקבל החלטות הכרוכות בהוצאה תקציבית. מאידך, הסיכוי שתתקבלנה החלטות לא פופולריות בעלות חשיבות ארוכת טווח הוא אפסי.
4. אוצר בלום
השבוע הוחלט על הקמת ועדה בראשות יוסי קוצ'יק לקביעת סמכויות בצמרת האוצר. הוועדה הוקמה על רקע מאבקי כוח פנימיים, שהעילה להם היא דוח מבקר המדינה. אבל האם בשביל זה צריך עוד ועדה?
כשאפשרות הקדמת הבחירות בפתח, כחלון היה שמח לוותר על עוד הפיכת חצר, אבל מנכ"ל משרדו שי באב"ד שכנע אותו שזה חשוב. והוא צודק. ראשי אגפי האוצר הפכו את תחום אחריותם לנחלתם הפרטית. וכך יוצא שבאב"ד, שאמור לנצח על התזמורת, עומד על הבמה ללא שרביט מנצחים.
מעת לעת הוא נאלץ לאלתר ולקבוע את גבולות הגזרה. פעם הוא מזמן לשימוע את מנהל רשות החברות על הפרת כללי התקשי"ר בראיונות לתקשורת. השבוע שיגר אליו מכתב בדרישה לצמצם את ניגודי האינטרסים בנבחרת הדירקטורים באמצעות גילוי נאות.
בהזדמנות אחרת הוא עשה "אובר רולינג" להחלטות אגף התקציבים בראשות אמיר לוי בנושא תקציב הביטחון. אגב, לוי יעזוב את תפקידו בסוף יולי. בניגוד לשמועות, אין לבאב"ד כל כוונה לנכס לעצמו את התפקיד או אפילו לשמש כממלא מקום, ולכן באוצר מנסים לאתר בעל תפקיד מבחוץ.
אבי שמחון, ראש המועצה הכלכלית, מנצל את העיתוי לסגירת חשבון במקום לפרגן כמתבקש על תוכנית הסיוע שהוביל לוי ליישובי המגזר. הוא קורא ללוי "פקיד" וממליץ להפנות את הקרדיט לראש הממשלה. על כך נאמר: הפוסל במומו פוסל.
אחרי יותר משנתיים בתפקיד, באב"ד למד להסתדר לא רע עם המצב. בעת כניסתו נחשב לאאוטסיידר שהוצנח לאוצר על ידי כחלון. היום, בהשוואה לבכירים כמו רוני חזקיהו, החשכ"ל שהגיע מהבנק הבינלאומי, או ערן יעקב, הממונה על השכר שהגיע מרשות המסים, הוא כבר המבוגר האחראי.
צמרת האוצר תחווה בקרוב שינויים נוספים ותהיה שונה לחלוטין מזו הנוכחית. מנהל רשות החברות הממשלתיות אורי יוגב יפרוש בספטמבר. הממונה על התקציבים יפרוש כאמור בסוף יולי. דובר שבאב"ד ימלא זמנית את מקומו, אבל כרגע זה לא אקטואלי. סבב פרישות נוסף צפוי בעוד כשנה.
משה אשר, מנהל רשות המסים, יפרוש במרץ 2018, ודורית סלינגר, ראש אגף שוק ההון, תסיים את תפקידה בספטמבר 2018. מדובר בשני בעלי תפקיד דעתניים ויהיה צורך במאמץ לא פשוט למציאת ממלאי מקום ראויים.
הנעשה בצמרת האוצר אינו מנותק מהמתרחש בחצרו של הבוס. שר האוצר מתחזק קשר בעייתי עם יואב גלנט ואת זה כולם יודעים, אבל גם בנושא גלנט כחלון מתקשה להכריע. הוא מתקשה להוציאו מפיו את המשפט "בוא ניפרד כידידים". הוא מעדיף ששר השיכון יעשה בעצמו את העבודה. אבל גלנט מצויד בעור עבה לא פחות מאריק שרון, הבוס שלו לשעבר. אם יקרה הבלתי ייאמן וגלנט יתפטר, המועמד להחליפו הוא רועי פולקמן, יו"ר סיעת כולנו המקורב ביותר לכחלון.
אגב, באב"ד אינו מוזכר כמחליף אפשרי. טוב לו ולכחלון באוצר. אם בסיבוב המתיחות הקודם דובר שהמחליף של גלנט יהיה אלי כהן או אביגדור יצחקי, בסיבוב הנוכחי כהן מסודר ויצחקי חושק בתפקיד הרבה יותר מעניין: יו"ר מפעל הפיס. בסוף 2015 הצהיר יצחקי שאם מחירי הדיור לא יירדו ב־15% עד סוף 2017, הוא יתפטר. כעת ברור שזה כבר לא יקרה, ואפילו לא קרוב לכך. באותה מידה ברור שיצחקי לא יממש את התחייבותו להתפטר (כנראה ימלמל משהו על כך שהנסיבות לא התאימו). הוא יפרוש רק אם יימצא לו ג'וב מתאים, ותפקיד יו"ר הפיס מתאים מאוד. מדובר בג'וב הנחשק ביותר במגזר הציבורי, הכולל שריון לשבע שנים, שכר של כ־65 אלף שקל לחודש ומעמד של סנטה קלאוס.
אלא ששתי בעיות, האחת קטנה והשנייה גדולה, חוסמות את דרכו לג'וב החלומות. הקטנה, בת הפתרון, היא שיו"ר מפעל ההגרלות עוזי דיין יפרוש במאי 2018, ואינו מוכן לוותר אפילו על יום אחד בג'וב. הבעיה הרצינית יותר היא שהאחריות למינוי יו"ר מפעל ההגרלות נמצאת אצל נתניהו. ונתניהו לא ימהר לוותר על המינוי, ויעניק אותו רק למישהו שהוא מאוד־מאוד חפץ ביקרו. אם הפיס יתרחק, כחלון ידאג ליצחקי לג'וב במגזר הציבורי הנמצא באחריותו הישירה.
לכל התסריטים הללו צריך להצמיד כוכביות: הם נכונים למקרה שהבחירות יתקיימו במועדן. אבל אם כחלון הפסיק להאמין בכך, למה שאנחנו נאמין.