1. השבוע מיהרו בצה"ל להשבית את השמחה של איראן. חיל הטילים של משמרות המהפכה שיגר שבעה טילים לעבר "יעדים" של דאעש בסוריה והתפאר בפגיעות מדויקות, אך גורמים בכירים בצה"ל טרחו מיד לתקן את העובדות: רק שני טילים פגעו בשטח שבשליטת "המדינה האסלאמית" במזרח סוריה, שלושה לא הגיעו כלל לסוריה, ושניים נחתו במרחק קילומטרים מהיעד.
זה לא יהיה בבחינת גילוי סודות לומר כי צה"ל עוקב אחר איראן ואחר הנעשה בסוריה, שבה המצב רק הולך ומסתבך. ארה"ב הפילה מטוס קרב סורי שתקף מורדים פרו־מערביים, ורוסיה הגיבה באיום להפיל מטוסים של הקואליציה. בתוך הלבה הרותחת והמתפרצת הזו מנסה ישראל לפעול בשקט ומתחת לרדאר כדי לשמור על האינטרסים הביטחוניים שלה - מניעת העברת נשק מתקדם לחיזבאללה ומניעת נוכחות איראנית בגבול ברמת הגולן. וכל זאת תוך מאמץ למנוע תקריות בין חיל האוויר לטייסים רוסים.
"בינינו לבין הרוסים אין מנגנון תיאום", מפתיע קצין בכיר בחיל האוויר בשיחה עם "מעריב־סופהשבוע", "יש רק צעדי זהירות שננקטים כדי למנוע תקריות. אבל אנחנו לא מדווחים להם מראש ולא מתאמים איתם את הפעילות שלנו". לדבריו, "אנו לא מבחינים בגיחות של מטוסים רוסיים לעבר ישראל למטרות איסוף מודיעין. הם לא רואים בנו אויב ואנו לא רואים בהם אויב".
האחריות הכוללת על המעקב המודיעיני במרחב האווירי בסוריה ובאיראן היא בראש ובראשונה של אגף המודיעין (אמ"ן), אך לצדה פועלת סוכנות ביון קטנה ופחות מוכרת שמתרחקת מחשיפה - למד"ן (ראשי תיבות של "להק מודיעין"). על היחידה מפקד זה כשנתיים תת־אלוף א'.
השיחה עם הקצין הבכיר מאפשרת גם הצצה לפעילות של למד"ן, יחידה די גדולה בחיל האוויר, שמהווה חלק בלתי נפרד מקהילת המודיעין ומקיימת יחסים הדוקים ודו־שיח קדחתני עם שאר שלושת הגופים: אמ"ן, המוסד ושב"כ. סמכותה היא על כל סוגיות המודיעין בממד האווירי של ישראל. לפי קצין בכיר בחיל האוויר, היא אחראית לשלושה נושאים: לספק התרעה לפני שיופעלו הצופרים על חדירת כלי טיס ושיגור טילים לישראל; לספק מודיעין שעל פיו ניתן יהיה לייצר מטרות לתקיפות מהאוויר של מטוסי החיל; ולספק מידע על אודות האיומים הנשקפים לטייסים באוויר ומהיבשה בעת פעילותם המבצעית.
תוך כדי הפגישה מקבל הקצין הבכיר הודעות המגיעות ממרכז השליטה והפיקוד של חיל אוויר. מפקד חיל האוויר, ראש למד"ן וכמה בכירים נוספים בחיל מקבלים דיווח על כל כלי טיס צבאי או אזרחי שמתקרב למרחב האווירי של ישראל. והמרחב הזה, "התווך" בלשונו של הקצין, "רוגש ורועש". בחדרו תלויה מפה של המזרח התיכון, הים התיכון וחלק של אירופה. "אבל המפה", הוא מדגיש, "לא מספרת את כל הסיפור. קשה להבין ממנה מה קורה בסוריה".
ההתפרקות של השלטון המרכזי בסוריה, יחד עם תהליכים דומים שעוברים על מדינות נוספות במזרח התיכון כמו תימן ולוב, והקשיים של עיראק לתפקד כמדינה, חידדו בכל קהילת המודיעין הישראלית את התובנה שמוטב להם לעסוק ביכולות של האויבים ופחות בכוונות שלהם. בקיצור, המודיעין הישראלי מפגין צניעות בהכירו כי קשה לו להבין תהליכים חברתיים, מניעים וכוונות של אלה שהוא עוקב אחריהם.
על רקע התהפוכות האלה החליט מפקד למד"ן, וקיבל על כך כבר את אישור מפקד החיל, לבצע שינוי ארגוני ביחידתו, שתכליתו להפוך אותה ואת אנשיה ליעילים יותר. הפיילוט, שמטרתו למצות מודיעין בצורה טובה יותר, כבר יצא לדרך.
בלמד"ן פועלות שלוש מחלקות. האחת היא מחלקת מחקר שעוסקת באיומים הנשקפים מהאויבים (סוגי המטוסים, זהות הטייסים ויכולותיהם, המערכות במטוסים וכו') ומחולקת (כמו באמ"ן) לפי זירות (צפון, מזרח, דרום). מחלקה נוספת היא למשימות ומבצעים (מל"ם), שאוספת מידע למשימות חיל האוויר - תקיפות במלחמה, מבצעים מיוחדים וסיוע לכוחות הקרקע - כלומר להרכיב מבעוד מועד יעדים ומטרות לתקיפה, שהם נשמת אפו של חיל האוויר. כך לדוגמה, כבר לאחר ימים אחדים במלחמת לבנון השנייה ב־2006 הפציץ חיל האוויר את מרבית המטרות שהוכנו מראש, ובשאר ימי המלחמה שהתארכה מצא עצמו ללא תעסוקה או מאלתר מטרות. המחלקה השלישית היא של הפעלה, שעניינה הוצאה לפועל של משימות האיסוף המודיעיני.
השינוי המתבצע נובע גם ממהפכת המחשוב. בעבר הרחוק הפרטים והמידע נכתבו בתיקים (פנקסים) או סומנו בסיכות על מפות. כשהיה צורך להשתמש בהם, עסקו יותר מדי אנשי מודיעין בארגון החומר ובהנגשתו. לדוגמה, בעבר נדרש זמן רב לתכנן ולארגן משימה של שלושה מסוקי יסעור למבצע מיוחד בלבנון. לא מעט אנשים עסקו בשאלה מי עושה מה.
הנה עוד דוגמה. בעבר, מספר הקצין הבכיר, "כשהתאמנתי כדי למצוא סוללת טילי נ"מ של האויב, המודיעין שסופק לי היה 'אלינט' - קליטת האותות האלקטרוניים של הסוללה, והוא היה מביא אותי לקרבת היעד. שם כבר הייתי צריך לחפש את הסוללה על משגריה. מאותו רגע איסוף המודיעין היה באחריותי ושל הנווט, ולא תמיד גילינו אותה".
כיום הטייס מגיע לקרבת המטרה מצויד במידע מדויק שלא דורש ממנו להפעיל את עיניו. המידע נגיש לפני המשימה מבעוד מועד ונשלף בעזרת הקלקה אחת במחשב. "בעשר דקות אפשר כיום לקבל דף מטרה", מדגיש הקצין הבכיר. דף המטרה כולל את כל הפרטים הדרושים למשימה - מספר המטוסים, נתיבי הטיסה, האיומים של האויב או סוג החימוש הדרוש למטרה.
השינוי הארגוני יאפשר לקציני מודיעין לעסוק בעיקר: הכנת מטרות ומשימות, ופחות בניהול של החומר לקראתן. בעגה המקצועית קוראים לכך "היתוך מידע". תרומה חשובה לכך תורם, לדברי הקצין, מטוס ה"חמקן" F-35 שרכשה ישראל מארה"ב. עד היום נמסרו לחיל האוויר חמישה מטוסים ועד ל־2025 יהיו לחיל האוויר 50 מטוסים.
"ה־F-35 משחרר את הטייס מניהול המטוס ומניהול המשימה", אומר הקצין הבכיר, שמדגיש כי עם זאת, "אסור לשגות באשליות. ה־F-35, עם כל היכולות הטכנולוגיות שלו, לא נותן ביטחון מלא שאתה מוגן". כמובן שה־F-35 מסוגל להגיע לכל יעד של האויבים - ואלה, למעט חיזבאללה ואיראן, הולכים ונעלמים מהאופק. אבל חשיבותו היא לא בטווח אלא "ביכולות שלו להתמודד עם איומים ולהגיע במהירות ובעוצמה עם חימוש מדויק למקום הנכון".
2. בשבוע שעבר נחשף ב"ניו יורק טיימס" כי המודיעין הישראלי הצליח לחדור למחשבים של דאעש ולחשוף את כוונת הארגון לפוצץ מטוסים בעזרת חומרי נפץ שלא ניתנים לגילוי, שהיו אמורים להיות מוסתרים במחשבים נישאים.
אפשר להניח שאם אכן הידיעה נכונה - ואין סיבה להטיל בה ספק - זה היה עוד מבצע מוצלח של לוחמת סייבר של יחידה 8200 של אגף המודיעין בצה"ל. סביר גם להניח שהחדירה לא הייתה באמצעות סוכן. לא משום שלא ניתן לגייס סוכנים, אפילו בארגון דתי פנאטי כמו דאע"ש. אני מניח ששירותי ביון מערביים, דוגמת אלו של צרפת, גרמניה, ארה"ב ובריטניה, או אפילו של דנמרק, ובוודאי ערביים כמו ירדן או ערב הסעודית, ואולי אפילו ישראל, הצליחו בכך.
אין כמעט אדם שאינו בר גיוס, כפי שאומר בסדרה התיעודית "המוסד - סיפור כיסוי" המשודרת בהוט 8 (שאני אחד מיוצריה) רמי איגרא, שהיה ראש שלוחת המוסד באירופה ועסק שנים בגיוס סוכנים.
הבעיה היא שדאעש הוא ארגון מבוזר מאוד, וגם אם גויס סוכן בכפר קטן ליד מוסול או במסגד בעיר אירופית, הוא לא יידע דבר מעבר למה שמתרחש בכפר או במסגד שלו. המידע שיספק חשוב, אך הוא ושכמותו הם סוכנים טקטיים, לא ברמה האסטרטגית שמאפשרת לסכל תוכניות למגה־פיגועים נוסח זה שתוכנן לפוצץ מטוסים.
המידע על כוונת דאעש לפוצץ מטוסים הועבר לארה"ב במסגרת שיתוף הפעולה בין 8200 ל־NSA, מקבילתה האמריקאית. בין שני הארגונים מתקיים שיתוף פעולה הדוק, הכולל, לפי פרסומים בחו"ל, העברת חומר גלם ולא רק "תמצית מנהלים" שעברה סינון.
בעקבות המידע החליטו בארה"ב כבר לפני כשלושה חודשים לאסור על נוסעים בטיסות שיוצאות מכמה נמלי תעופה במזרח התיכון, לאחסן במטען היד שלהם מחשבים נישאים. אפשר להניח שבעקבות ההוראה הבינו בדאע"ש כבר אז כי מזימתם נחשפה, וניסו לאתר את מקור ההדלפה. לפני כחודש התפרסם כי הנשיא טראמפ חשף את המידע בשיחתו עם שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב. הוא לא עשה זאת כנראה בזדון אלא מחוסר הבנה, יהירות או ליקוי בקשב שלו. בביקורו בישראל הסביר טראמפ כי מעולם לא נקב בשמה של ישראל.
נשיא ארה"ב, בניגוד לראש הממשלה, הוא המפקד העליון לא רק של הצבא אלא גם של קהילת המודיעין. לא רק מפקדי הצבא סרים למרותו אלא גם מנהלי ה־CIA וה־FBI. הנשיא יכול למשל לשוחח ישירות עם ראש שלוחת ה־CIA בישראל, וזה לא ייתפס כעקיפת סמכות. זכותו של הנשיא להשתמש במידע מודיעיני כדי לקדם את סדר היום הדיפלומטי, הצבאי או האסטרטגי של ממשלו. טראמפ הוא לא הראשון שעושה זאת, וזו גם לא הפעם הראשונה שבמידע שחלקה ישראל עם בת בריתה נעשה שימוש שפגע במבצעים.
בקהילות המודיעין, כולל זו של ישראל, מתקיים תמיד המתח בין הרצון לשמור את המידע, כדי שלא להסגיר מקורות ושיטות פעולה, לבין הצורך להשתמש בו כדי לסכל פיגועים או למטרות חשובות אחרות, שעלול "לשרוף" את המקור. אך אסור לשכוח שככלות הכל, מידע מודיעיני נאסף כדי שייעשה בו שימוש ויסייע למדיניות, ולא כדי שיישאר אגור בארכיונים ובמחשבים.
בישראל מיהרו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אביגדור ליברמן למזער את עניין התקרית ולטעון שיחסי המודיעין בין המדינות מצוינים. עמיתי אלכס פישמן כתב ב"ידיעות אחרונות" כי לא מדובר בתקלה אלא ב"קטסטרופה", והאשים את קהילת המודיעין האמריקאית כי היא "בגדה" בישראל, רק כדי לנגח את הנשיא שנוא נפשה. דבריו הם הגזמה פרועה. גם אם דברי טראמפ גרמו נזק מסוים - גם אם הוא לא ידע או לא פירט כיצד בדיוק בוצעה החדירה למחשבים, מבצע כזה של לוחמת סייבר יכול לארוך חודשים ואולי אף יותר ולהיות כרוך בהשקעה כספית גדולה - עדיין יש להתייחס לדברים בפרופורציה.
בקיצור, כמו שישראל וארה"ב התגברו בעבר על תקלות ודליפות מידע מודיעיני, 8200 וה־NSA ימשיכו לשתף פעולה, לחלוק במידע ואף לפתח בנפרד ובמשותף כלים ומערכות למאבק בטרור. הנזק שנגרם אינו קטסטרופה מודיעינית ולא בגידה. רק תקלה. עוד תקלה. מי שעוסק במבצעי מודיעין יודע שתקלות הן חלק בלתי נפרד מהמשחק הזה.
3. השבוע צמצמה ישראל, לבקשת הרשות הפלסטינית, את אספקת החשמל לעזה. בממוצע זוכה בית אב בעזה לפחות משלוש שעות חשמל. יש ניסיונות בינלאומיים לפתור את המשבר הזה, שהוא רק נדבך באסון ההומניטרי של שני מיליון תושבי הרצועה.
בלי קשר להשקפת עולם פוליטית או לבחינה אסטרטגית של ההחלטה, לא קשה לדמיין מה משמעותה של החלטת ממשלת ישראל בעניין החשמל, במיוחד בחום ובלחות הקיץ, לכל אדם באשר הוא אדם ובמיוחד לילדים ותינוקות.
על רקע זה כתב פרופ' אפרים ענבר ממרכז בגין־סאדאת (בס"א) באוניברסיטת בר־אילן מאמר באנגלית שכותרתו: "עזה באפלה, זה לא כל כך נורא". ענבר יסד את המרכז וניהל אותו עד לאחרונה במשך 23 שנים. לא אביא כאן את תוכן המאמר. זכותו של ענבר לצדד בהחלטה או להתנגד לה. זכותו לנתח, להעריך ולהמליץ. זו לא הנקודה. מה שמקומם הוא רק הכותרת. היא לא הייתה ראויה להיכתב, גם אם כולנו - כותבים בתקשורת או באקדמיה - מתחרים בשוק הדעות על תשומת לבו של הקורא ולשם כך מנסחים כותרות פרובוקטיביות.
מי ששם לב לכך הוא ישראל שרנצל, לשעבר ראש מחלקה באגף המחקר של השב"כ וכיום מרצה לאסלאם באוניברסיטת תל אביב וכותב המדור לשחמט ב"הארץ". שרנצל, אדם ערכי ורגיש המגיע מרקע דתי, כתב למרכז בס"א כי זו "כותרת חסרת רגישות אנושית, ללא קשר לעמדה פוליטית. מביש עבור מוסדכם. האמירה שזה אכן נורא אין פירושה שישראל אחראית בלעדית, או שעליה לדאוג לאספקה מלאה 24 שעות. ספק גם אם נקודת מוצא כזו מועילה לאינטרס הישראלי הרחב. לא אני המצאתי את 'בנפול אויבך אל תשמח'".
שרנצל גם הציע לאנשי בר־אילן לקרוא את החוברת שהוציאו לאחרונה רבני "בית הלל" הדנה בעמדת ההלכה לסיוע לגוי במצוקה בימינו (מתייחס בעיקר לפליטים הסורים, אך רלוונטי גם לעזתים). "הניסוח הזה לעצמו הוא כנראה עבירה", הוא כותב, ומסיים את מכתבו "במחקר במודיעין, אם היה יוצא פרסום שגוי היה מקובל לאסוף את כל הפרסומים שכבר הופצו. וד"ל" (ודי לחכימא).
באוניברסיטת בר־אילן העדיפו שלא להתייחס לנושא.