אירועי הטרור בשילוחו הישיר או בהשראתו של דאעש הם שובל הדמים של גוויעת וגוויית הח'ליפות האסלאמית, שנגררת עכשיו לקברה ברחבי עיראק וסוריה. מטרת המלחמה בדאעש אמורה להיות הצלת האזרחים שלכודים בערים ובאזורים בשליטתו. זה לא קורה. אין טעם לצפות לרחמים ממי שלוחם כשגבו אל הקיר ופניו לשמיים, ולכן האחריות לניהול מלחמה מבוקרת וריסון הצבאות והארגונים לטובת האזרחים הלכודים מוטלת על מנהיגי המדינות המעורבות.
גם זה לא יקרה. ולדימיר פוטין הוא פושע מלחמה ותיק מימי צ'צ'ניה, ואין טעם לסמוך על הסבלנות והנאורות של דונלד טראמפ. האיש דחוק לקיר הקלון וזקוק לכל גרם של ניצחון. בשאר אסד כבר הוכיח שאין לו בעיה להרוג את אזרחיו, ושאר מפקדי הכוחות והארגונים המשתתפים בלחימה וחייליהם רוצים לחזור הביתה בחתיכה אחת. פגז לבית שלא ברור כמה אזרחים יש בו לא יקלקל את תאבונם.
קשה להיות מדויקים בעניין הרג אזרחים. מעקב קיביצרי אחרי דיווחים משלל אמצעי תקשורת על פעילות והתקדמות הצבאות בסוריה ועיראק מעלה תמונה מזוויעה למדי. נדמה שהצבא היחיד שהולך עקב בצד אגודל, לא רק כדי להציל את עצמו אלא גם כדי לחלץ את אזרחיו, הוא הצבא העיראקי. מבחינתו של מי שקם בבוקר לקפה, חדשות ולהוציא את הכלב לסיבוב, אין הבדל אם הוא שומע שבמוסול נהרגו 100 אלף או 200 אלף. זה רק מספר.
כתבים מורשים להגיע לאזורי הלחימה רק במקומות שבהם קציני הליווי שלהם יודעים שניתן לדווח בגבורה על חילופי ירי או על קבוצות פליטים נמלטים. התקשורת החופשית לעולם לא תגיע למקום שבו הופצץ בניין שהיו בו מאות נשים וילדים. ארגוני זכויות שמסתובבים באזור הצליחו לאתר בניין שבו הרגה הפצצה אמריקאית כמאה בני אדם, רובם נשים וילדים. הוגשה תלונה. שר ההגנה ג'ימי מאטיס אמר ל־CBS כי "אזרחים הרוגים זה חלק מהחיים במצבים כאלה".
כאשר ה"ניצחון" (אין שום ניצחון אמיתי במקום שם נהרגו מאות אלפים) נראה בעין בלתי מזוינת, הקרב על חלוקת השלל נמשך בכל עוזו. מדינת המפתח היא עיראק. הדרך להשאיר אותה במחנה האמריקאי היא להמשיך להחזיק שם כוחות משמעותיים על הקרקע, להשתלט על הפרלמנט (עד שהרוב השיעי בעיראק יאמר את דברו) ובינתיים להמשיך בקרבות מאסף לטובת עוד עיר, עוד גבעה, עוד צומת שולט, הפעם במשולש הגבולות בדיר א־זור בין סוריה, ירדן ועיראק, ובמשולש הגבולות סוריה, ירדן וישראל.
מטבע הדברים, כאשר קואליציית כוחות נלחמת נגד אויב משותף ומנצחת, יש מצב שבו כל הכוחות הלוחמים משלבים ידיים, מתברכים ומברכים, והחזקים ביניהם נדיבים דיים כדי לבשם בניחוח הניצחון גם אחרים. זה לא יקרה בניצחון על דאעש. אולי מפני שאין כאן מנצחים למעט המנהיגים והפוליטיקאים שיטווסו הלוך וחזור על המסכים כאילו לא בגינם קרו כל המקרים האיומים האלה, כשניהלו תוך כדי לחימה בדאעש את המלחמות בינם לבינם.
המטרה האמיתית: חיזבאללה
לפרקים מתקבל הרושם שדאעש הנוכחי הוא רק התירוץ למלחמות חלוקת השלל בין רוסיה והציר האיראני מול ארה"ב והציר הסוני (כולל ישראל כמובן). ככל שהכוחות סוגרים על בירות המחוזות בא־רקה ובמוסול, שם תונצח תמונת הניצחון, הולכות ומתגברות המלחמות הפנימיות לכדי מצב שבו זנב של שבט מצד זה או אחר עשוי לגרור את הצבאות הגדולים יותר למלחמות גדולות יותר.
"גלובל ריסרץ'" מצטט את סוכנות הידיעות הכורדית "בס ניוז", ולפיה ארה"ב בונה בסוריה שני בסיסים פיראטיים, ומכניסה סוללות טילי קרקע־קרקע ארוכות טווח. המטרה כביכול, דאעש. הרוסים טוענים שהמטרה היא צבא אסד והם מצדם מחמשים אותו בסוללות נ"מ חדישות. סוחוי סורי ומל"טים משני הצדדים כבר הופלו, רוסיה מאיימת להפיל כל מטוס שיטוס ממערב לפרת, צבא עיראק בגיבוי מטוסים אמריקאיים כבש את מעבר הגבול עם סוריה וירדן מידי דאעש והפך אותו לטריטוריה סונית, והשבוע ירו האיראנים לדיר א־זור טיל קרקע־קרקע. השיגור עצמו היה כושל, המטרה הייתה נקמה בדאעש על המגה־פיגוע בטהרן, האצבע המזהירה הופנתה לעבר האמריקאים, והאזור כולו צובר תאוצת התנגשות.
וגם לבנימין נתניהו יש מה לומר: "בכל הסדר עתידי לסיום מלחמת האזרחים בסוריה יוקמו אזורי חיץ בגבול בין סוריה לישראל ברמת הגולן וכן בגבול בין
סוריה לירדן כדי למנוע התבססות של איראן וחיזבאללה". ישראל ממילא תומכת בארגוני מורדים באסד בתקווה שאלה, אם וכאשר יישארו בשטח, יוותרו על רמת הגולן. מדובר ברמייה עצמית או הצדקה להידרדרות למלחמה, שמטרתה לחסל את האיום האמיתי על ישראל - מאגר הטילים של חיזבאללה.
נתניהו: "התבססות של איראן וחיזבאללה בגבול בין סוריה לישראל וכן בגבול בין סוריה לירדן עלולה לערער את היציבות באזור ולהוות איום ביטחוני הן על ישראל והן על ירדן". הקמת אזורי החיץ בצד הסורי של הגבול על פי נתניהו "תמנע מהאיראנים ומחיזבאללה להגיע לקו הגדר ותקשה עליהם ליזום התקפות".
מדובר בשטויות. התקפות על ירדן? על ישראל? אין שום מסמך מודיעיני שמגבה את דברי נתניהו, לבד מהצהרות ראי מתלהמות להצהרות של נתניהו עצמו. אלא אם כן מישהו יביא שרידי בית כנסת שנמצאו במפגש הגבולות, ואז תהיה לממשלה אסמכתא מדאורייתא להשתלט על השטח. גם אם יש כוונות "זחילה" איראנית למוקדי השפעה בירדן נוסח הזחילה, בזמנו, של סדאם חוסיין, קיום אזור חיץ לא יעלה ולא יוריד לבד מאותה הזיה על ויתור ערבי על הגולן.
ישנו כמובן גם הגורם הכורדי-אמריקאי מצפון (עד שהרוסים והאיראנים יציעו להם דיל או איום משמעותי יותר), ועל פי פרסומים זרים, גם שם ישראל תוחבת יד נעלמה כחלק מהאסטרטגיה הכוללת של הציר הסוני. התוצאה: המאמץ הנוכחי במשולשים של אזורי החיץ הוא מעבר ממלחמה נגד דאעש למלחמות מקומיות על שרטוט קווי הגבול של סוריה העלווית, שאם נרצה או נמאן, ניצחה במאבק השרידות. מה שמבטיח המשך הקזת דם, אלא אם כן ייחתם במהלך ההתנגשויות הנוכחיות הסכם חלוקה בין טראמפ לפוטין.
אומרים שנתניהו לא שש למלחמות אבל הוא עשוי להתפתות למטח ראווה א־לה טראמפ כדי להרוויח 15 שניות של מצביאות מול נפתלי בנט. כמו בצוק איתן, גם כאן, מטח אחד יותר מדי עשוי להיות היורה שאחריו מטחי זלעפות. זו אחריותו של המטכ"ל למנוע מן הממשלה להפוך את המאבק על משולש הגבולות למשולש ברמודה.