כמה שאלות ותשובות הכרחיות על משבר הכותל: מה הבעיה לתת לרפורמים ולקונסרבטיבים מקום להתפלל ליד הכותל?
אין שום בעיה. כבר יש להם מקום להתפלל. יש רחבה, וראש הממשלה מוכן להרחיב אותה, לקשט אותה, לצפות אותה בזהב - אם זה מה שיגרום להם נחת.
אם כך, על מה המשבר, מה הממשלה ביטלה?
היא ביטלה את החלק בהסכם הכותל שנותן מעין מעמד רשמי לרפורמים ולקונסרבטיבים. זה היה ההישג הגדול מבחינתם, לא עניין הכמה מטרים של מקום לתפילה ליד הכותל.
אה, אז הם סתם מנדנדים.
למה סתם? הם מנדנדים בצדק. מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, לא מדינת האורתודוקסיה היהודית.
אבל זה נשמע כמו עניין די קטן.
נכון, הוא באמת קטן. ולכן לא ברור למה ישראל לא מסוגלת להיות נדיבה ומחבקת, ולתת להם את העניין הקטן הזה.
זה עלול להיות כדור שלג: היום הכותל, מחר דברים אחרים.
לפני רגע אמרת עניין קטן... אבל נניח שירצו עוד דברים. נגיד שגם להם יהיו עוד כמה רבנים מיותרים שמקבלים משכורת מהציבור. זה מה שיהרוג אותנו? נניח שהם יגיירו כמה יהודים. זה מה שיביא לחורבנה של ישראל? מדינת ישראל חזקה מספיק כדי להכיל גם יהודים שהמנהגים שלהם קצת שונים ממה שהתרגלנו. לא צריך להיבהל מכל שטות.
טוב, אין מה לעשות, החרדים מבוהלים.
לחרדים יש מלחמה אידיאולוגית נגד הרפורמים, והם מנהלים אותה. לא תמיד בנימוס, אבל זאת לא הבעיה המרכזית. הבעיה היא ממשלות ישראל לדורותיהן. ובעצם, הבעיה היא הבוחרים של ממשלות ישראל לדורותיהן, ששאלות של זהות יהודית וקשר לעם היהודי אף פעם לא משחקות אצלם תפקיד. הבוחרים העבירו את האחריות על הזהות היהודית של ישראל לסיעות הדתיות והחרדיות - פעם למען השלום, פעם כדי לשמור על הקואליציה, פעם לטובת העברת התקציב. מה שאנחנו רואים עכשיו זו אחת התוצאות של ההפקרות הזו.
יהדות התפוצות באמת לא בראש סדר העדיפויות שלנו.
נכון, אבל משום מה אנחנו מצפים להיות בראש סדר העדיפויות שלהם. זה לא יכול לעבוד ככה. איך אומר נתניהו? ייתנו - יקבלו, לא ייתנו - לא יקבלו. אז הנה, החלטנו לא לתת. אפילו לא את המעט שכבר הסכמנו לתת. אין לנו מה לבוא בטענות אם גם לא נקבל.
מה זאת אומרת לא נקבל, מה הם כבר יכולים לעשות?
המון דברים. הם יכולים לא לבוא למכבייה. הם יכולים לא לבוא ל”תגלית”. הם יכולים לא לבוא בכלל. הם יכולים גם לא ללכת לפגישות של הלובי למען ישראל, ולא לכתוב מכתבים לקונגרס למען ישראל. הם יכולים לבטל את הפגישות שלהם עם השגריר הישראלי, ולא לדבר בעד ישראל בטלוויזיה, ולא לחנך את הילדים שלהם שישראל חשובה. אם הם יתחילו לעשות אפילו חלק מהדברים האלה, נגלה שזה לא נעים. לא נתמוטט מזה, חלילה – אבל זה יהיה לא נעים.
אז צריך לוותר כי הם מאיימים?
לא. צריך לוותר כי הם צודקים. כי מדינת הלאום של העם היהודי צריכה לתת מקום וביטוי והכרה גם למיליונים של יהודים שלא גרים בה, אבל הם חלק מהדבר הזה שאנחנו קוראים לו “הלאום היהודי”.
ומה, הם באמת הולכים לצאת למלחמה על העניין הזה?
קשה לדעת. אבל צריך לקוות שכן. אם הם יילחמו, סימן שעוד אכפת להם. אם יוותרו בקלות, סימן שהתייאשו מהקשר עם ישראל. מוטב לישראל עימות קשה מהתרחקות אדישה.