1. בזמן שחקירת המשטרה בפרשת כלי השיט של חיל הים בעיצומה (תיק 3000), ההכנות לבנייתם ולקליטתם נמשכות כרגיל - כך אומר קצין בכיר בחיל בשיחה עם "מעריב־סופהשבוע". כזכור, מדובר בהחלטה לרכוש שלוש צוללות וארבע קורבטות (סער 6) ממספנות טיסנקרופ בגרמניה. את החברה הגרמנית מייצג איש העסקים מיקי גנור - הנחקר המרכזי בחשדות לשחיתות ולשוחד - ועורך דינו הוא דוד שמרון, בן דודו ופרקליטו של ראש הממשלה.
בעוד בניית הצוללות, הכשרתן וקליטתן תארך כעשור - וגם זה מותנה בממצאי החקירה בישראל ובתגובת ממשלת גרמניה - הרי שהסיפור של הספינות פשוט יותר. הן אמורות להגיע מנמל קיל ולהיקלט בחיל הים מ־2019 עד 2021. עלות הספינות עמדה בתחילה על כ־110 מיליון יורו לאחת, ובסך הכל כ־1.8 מיליארד שקל. ממשלת גרמניה התחייבה לממן שליש מעלות המיזם. עם חתימת החוזה, במאי 2015, הוכנס בו סעיף שמעניק לישראל אפשרות לשנות את מבנה הספינות כדי להתקין עליהן מערכות נשק וציוד מודיעין ייחודיים. לדברי הקצין הבכיר, לאחרונה הוחלט לממש את האופציה, ועלות הספינות תתייקר בכ־20%.
המספנות בנמל קיל בונות את שלד הספינות והמנועים, ואילו במספנת חיל הים בנמל חיפה - שגנור ושמרון קיוו להפריטה ולהעבירה לידי טיסנקרופ (ולגרוף עוד עמלות שמנות) - יותקנו מרבית המערכות שלהם. שמרון טוען כי היוזמה להפרטת המספנות הייתה של חיל הים בדצמבר 2015.
אחת מאותן מערכות היא כיפת ברזל. לפני כמה חודשים בוצע ניסוי שבו יירטו טילי יירוט (טמירים) של כיפת ברזל רקטות גראד המצויות בידי חמאס וחיזבאללה. במבצע צוק איתן ב־2014 שיגר חמאס רקטות גראד לכיוון אסדת הקידוח של "תמר", אולם הן נפלו בים, במרחק רב ממנה. על פי רוב הערכות המודיעין של צה"ל, במערכות הבאות ינסו חמאס וחיזבאללה, שלו טילים ורקטות מדויקים בהרבה, לפגוע באסדות הגז של "תמר" ושל "לווייתן".
בנימוק של הגנה על מה שמכונה "המים הכלכליים" של ישראל החלו בחיל הים לדון לפני כשמונה שנים ברכישת ספינות חדשות. מאז, התוכניות עברו גלגולים רבים והועלו רעיונות שונים. תחילה הוצע להציב על דוברה ליד מתקני הגז מערכת הגנה מסוג ברק נגד טילי חוף־ים. אחר כך הוצע לרכוש ספינות
משמר קטנות, שייבנו במספנות ישראל, יפטרלו ויגנו על האסדות. חיל הים העדיף כמובן להצטייד בספינות גדולות, שיהיו רב־משימתיות.
בסופו של דבר שכנע חיל הים את המטה הכללי ואת שר הביטחון אהוד ברק, שקיבלו ב־2012 החלטה עקרונית על רכישת ספינות גדולות. ברק החליט על פרסום מכרז בינלאומי שבו התעניינו חברות מאיטליה, ספרד וקוריאה הדרומית. ב־2015 ביטל נתניהו את המכרז, בעת ששר הביטחון היה משה יעלון. מאז פרש לפני כשנה מהממשלה, יעלון זועק מכל גבעת "שבתרבות" כי נתניהו פעל ממניעים זרים, ושמכל הסיפור נודף ריח של שחיתות. אפשר שהוא צודק, אבל צריך לשאול אותו היכן היה. לא זכור מקרה שבו אושר מיזם רכש כלשהו עבור צה"ל ששר הביטחון התנגד לו.
במקום המכרז הבינלאומי ניהל נתניהו שיחות עם הקנצלרית אנגלה מרקל, והשיג ממנה הנחה ומימון של 30% לבניית הספינות במספנות קיל. נוהל של "ספק יחיד" ללא מכרז אינו זר למערכת הביטחון. היו בעבר מערכות נשק ומיזמים נוספים שנרכשו בדרך זו, למשל מטוסי האימון לחיל האוויר, שנקנו באיטליה. יעלון יכול היה להתפטר כבר לפני שנתיים, במחאה על שלכאורה או כביכול עקף אותו נתניהו ופגע בסמכותו. הוא לא עשה זאת.
יכול להיות שבסופו של דבר תגלה חקירת המשטרה מעשי שחיתות, תשלומי שוחד ועמלות גבוהות של המעורבים, בהם אולי גם קצינים בכירים לשעבר בחיל הים; אבל הצורך בספינות הוא אמיתי. לא רק כדי להגן על מתקני הגז, אלא כדי לבצע את המשימות הרגילות של ביטחון על חופי ישראל וגם לצאת למבצעים בחופים של מדינות אויב.
ספינות סער 6 מצוידות במערכות נשק חדישות (מערכות לחימה, מכנים זאת בחיל) של ברק 8, מכ"ם, תותחים נגד מטוסים, צינורות טורפדו, מנחת מסוקים ועוד. בין השאר, כאמור, אפשר להציב עליהן מערכת כיפת ברזל. לדברי הקצין הבכיר, בגלל חשש מפני סבבי מלחמה נוספים הוחלט להכשיר את הספינות לכשירות מבצעית ("למבצע" אותן בשפת המינוחים והקיצורים ההולכת וגדלה של צה"ל) בזמן שיא. בעבר נדרשו חמש שנים מרגע השלמת בנייתה של הספינה ועד להתקנת מערכות הלחימה והכשרתן. הפעם זה ייעשה בשנה וחצי.
התעצמות מול איומי הטרור המתרבים
חיל הים הופך בשני העשורים האחרונים לחיל גדול וזולל תקציבים. זה נובע משינוי בתפיסה הצבאית ובדוקטרינת ההפעלה. ראשית, כלי השיט עוסקים במשימות של ביטחון שוטף - הגנה על מאות קילומטרים של הגבול הימי, מלבנון ועד עזה, רחוק מהחוף הישראלי בים התיכון ועד לזירת ים סוף. בעזרת הצוללות משמש החיל גם כזרוע אסטרטגית. לפי פרסומים זרים, הן יכולות לשאת ראשי חץ גרעיניים. לצד אלה, יש לו משימות מודיעין והנחתת כוחות מיוחדים בחופי אויב. וכמובן, חיל הים מכשיר עצמו למקרה של מלחמה, קטנה כגדולה.
האיומים הימיים על ישראל, ולא רק על אסדות הגז, מתגברים. חמאס בונה יכולת ימית ומנסה לשדרג אותה. בצוק איתן שלח הארגון ארבעה צוללנים שניסו לחדור לישראל, התגלו כשעלו לחוף זיקים ונורו. הם הגיעו בצלילה רגלית (סנפירים) פשוטה, ועברו מרחק די גדול של כשלושה קילומטרים, עם ציוד כבד יחסית שכלל נשק אישי וחומרי נפץ. הם נעזרו בצלילה במערכת נשימה סגורה, שלא מוציאה בועות ולכן מקשה על גילוי הצוללן. "אף שהתגלו", הדגיש הקצין הבכיר, "הם הפגינו יכולת יפה". לדבריו, "עוד לפני צוק איתן ידענו שיש להם יכולת כזו והתחלנו לפתח מערכת לגילוי צוללנים". אומנם המערכת פותחה, ממשיך הקצין, אך "אנו מחפשים פתרונות נוספים ויש לנו כמה כיוונים בניסיון לנטר את האזור התת־ימי".
לפי הערכת מודיעין חיל הים, הכוח הימי של חמאס מונה עשרות לוחמים, ולדברי הקצין הבכיר, המקצועיות שלהם עלתה. שדרוג היכולת של חמאס התאפשר בזכות אימונים שהם עברו באיראן ואצל חיזבאללה בלבנון. בוגרי ההכשרות הללו חזרו לרצועה והפכו למדריכים של מגויסים חדשים. "אנו מניחים שהם מנסים גם להשתמש בכלים תת־ימיים", הוסיף הקצין.
אחד מאותם כלים הוא מתקן עם מנוע - שאפשר לרכוש בחנויות אזרחיות לצלילה - המאפשר לצוללן לנוע מהר יותר ולעבור מרחק גדול יותר. הכלי הזה יכול לסייע לאנשי חמאס, אך גם אנשי דאע"ש במחוז סיני עלולים לנסות לתכנן באמצעותו מתקפה ימית על אילת. בעבר תקפו אנשיו ספינות של חיל הים המצרי, ולכן עוקבים כנראה בחיל הים גם אחרי דאע"ש־סיני, אף שיכולתו הימית של הארגון, לפי שעה, נחותה ביותר.
היעד מספר אחת בסדרי העדיפויות של חיל הים, כמו בצה"ל כולו, הוא חיזבאללה. "בגלל הקשר הישיר עם איראן, חיזבאללה הוא האויב המתקדם והמתפתח ביותר שלנו", מציין הקצין הבכיר, "כמעט כל אמצעי לחימה שפותח באיראן מגיע לחיזבאללה".
אפשר להעריך כי לחיזבאללה יש יחידות ייעודיות ללחימה ימית. בים הוא משתמש ביחידות קומנדו משוכללות, ומתחת לפני המים ביחידות צוללנים מאומנות
היטב עם מכשור מתקדם. ומכאן שבצה"ל נערכים לתרחיש של חדירת צוללנים. אבל האיום הימי המרכזי של חיזבאללה הוא טילי חוף־ים. טיל כזה מתוצרת איראן (על בסיס פיתוח סיני) פגע בספינת חיל הים "חנית" במלחמת לבנון השנייה ב־2006.
מאז התעצמו יחידות טילאות החוף של חיזבאללה. הארגון מחזיק בידיו טילי שיוט מתקדמים ביותר מדגם "יאוחנט" מתוצרת רוסיה - שנמכרו לצבא סוריה או הועלמו, הוברחו או נמכרו לחיזבאללה תוך עצימת עין של מוסקבה. מדובר ככל הנראה בעשרות טילים. חיל הים רואה בטיל זה את האיום הגדול ביותר עליו במקרה של מלחמה. בהתאם לכך, החיל מתאים עצמו ומפתח תורת לחימה חדשה אל מול איום הטילים.
"במשך שנים חשב חיל הים במונחים של לחימת ים־ים", אומר הקצין הבכיר, "האיום הזה הולך ופוחת בכל הגזרות ובייחוד מול חיזבאללה, שהעבירו את אמצעי הלחימה שלהם ליבשה. הם לקחו את יכולות הים־ים שלהם והניחו אותן בחוף". "ולכן", הוא מוסיף, "בחיל הים מדברים על עליונות ימית גם במונחים של איומים מהחוף לים. באופן עקרוני חיל האוויר ממשיך להיות מעין קבלן ביצוע נגד מטרות חוף. אבל בעת לחימה ישנו מרכיב זמן הביצוע וסדר העדיפויות. לא בטוח שבסדר העדיפויות של צה"ל חיל הים יהיה במקום הראשון מבחינת הקצאת מטוסים, ולכן איננו יכולים להיות תלויים בזמינות של חילות אחרים ועלינו לדאוג לעצמנו. כבר עתה יש לנו חימושים מובהקים לטפל באיום של יבשה־ים ולא רק של ים־ים".
2. לאחר מאבק משפטי של כמה חודשים נגד הצנזורית הראשית, תת־אלוף אריאלה בן אברהם, ונגד פרקליט המדינה שי ניצן, התיר אתמול בית המשפט העליון לפרסם את דבר קיומה של עתירה שעניינה פרשה ביטחונית מהעבר. תוך כדי כך נחשף גם קיומה של הנחיה נסתרת של הפרקליטות מלפני כ־15 שנה, שפגעה בעצמאותה של הצנזורה, רוקנה חלק מסמכויותיה, וכך גם פגעה בעבודתם של העיתונאים ובזכות הציבור לדעת. נוסף על כך, ההנחיה יצרה מצב שבו בנושאים מסוימים נשללה מאזרחי ישראל האפשרות לקבל מידע, אף שכבר פורסם בחוץ לארץ.
את העתירה העקרונית הגשתי עוד בחודש דצמבר באמצעות עורכי הדין שלומי זכריה ומיכל זיו, ורק השבוע אושר דבר פרסומה. זוהי פרשה ביטחונית שחוסה בצל צו איסור פרסום של בתי משפט. עם זאת, במרוצת השנים הוסר הצו באופן חלקי ופרטים על חלק מהפרשה פורסמו במקומות שונים.
במקביל הוציאה הפרקליטות הנחיה נסתרת (מספרה הוא 14.14) שצמצמה את סמכות הצנזורה המוקנית לה בחוק. ההנחיה אסרה על הצנזורה לטפל בחומרים שמגישה לה התקשורת, אם הם עוסקים בסוגיות ביטחוניות שלגביהן הוצאו צווי איסור פרסום, וזאת בלי לדון כלל בשאלה אם יש בכך משום פגיעה בביטחון המדינה. במילים אחרות, לפי ההנחיה הסודית הפכה הצנזורה לזרוע אכיפה נוספת של צווי איסור פרסום כמו המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט, אף שאין זה ייעודה והיא לא עסקה בכך במשך 54 השנים הראשונות לקיומה.
עם הגשת העתירה הוצא לגביה צו איסור פרסום גורף, ורק לאחר מאבק ממושך הותרו לפרסום דבר קיומה, וכן דבר קיומה של ההנחיה ותוכנה. השופט ניל הנדל שדן בנושא החליט גם כי עניינה המהותי של העתירה יידון בקרוב בפני הרכב של שלושה שופטים.
העתירה מבקשת מבית המשפט להסביר "מדוע לא תפעל הצנזורה על פי סמכותה המוקנית לה על פי הדין ותבחן את תוכן החומרים שהובאו לבחינתה ולאישורה על ידי העותר, ותחווה את דעתה המקצועית אשר לפוטנציאל המסוכנות שבפרסום תוכן זה".
כמו כן מבקשת העתירה לבטל את הנחיית פרקליט המדינה מס' 14.14 הקובעת כי "המשיבה מספר אחת (קרי הצנזורה - י"מ) מנועה מלהפעיל את הסמכות המוקנית לה על פי דין".
בתגובתה שנמסרה באמצעות הפרקליט רן רוזנברג מודה הפרקליטות כי לא נהגה כראוי כשלא פרסמה ברבים את ההנחיה המדללת את הצנזורה מחלק מסמכותה. עם זאת, היא סבורה כי עתה, משדבר קיומה מתפרסם בגלל עתירה זו, אין לחייבה לרשום אותה כמתחייב ברשומות. אשר לסמכויות הצנזורה אמרה הפרקליטות לבית המשפט כי הוקמה ועדה שעוסקת במכלול הבעיות של שמירת סודות בישראל והפרתם, ובמסגרת זו מסקנותיה יתייחסו גם לסמכות הצנזורה ומעמדה.
אשר לבקשתי להתיר לי לפרסם פרטים על הפרשה, או לכל הפחות פרטים שכבר פורסמו בעבר, ממשיכה הפרקליטות להתנגד בטענה של פגיעה בביטחון המדינה.
3. זה היה שבוע שהפגין את יכולות לוחמת הסייבר של ישראל, המציבות אותה ברביעייה המובילה בעולם לצד ארה"ב, בריטניה ורוסיה, ולא בהכרח בסדר זה. המוסד, בצעד נוסף של פתיחות והכרה בשינויים המתחוללים בעולם של המאה ה־21, השיק קרן הון־סיכון בבעלותו. הקרן תשקיע בכל שנה כ־10 מיליון שקל בחברות הזנק המפתחות טכנולוגיה שיכולה לעניין את הארגון בתחומי הליבה של עיסוקיו: מעקבים, האזנות, תצפיות חדירה לבתים, כריית מידע, הצפנה ומזעור המכשור למשימות אלה ואחרות.
כינוס הסייבר של אוניברסיטת תל אביב שהתקיים השבוע משך אליו מאות מומחים, פקידי ממשל, אנשי צבא וכוחות ביטחון מעשרות מדינות, שמבינים כי ישראל היא "המכה" של רעיונות, טכנולוגיות ופיתוח תוכנות של המרחב הקיברנטי. לוחמת סייבר הופכת בהדרגה לממד הרביעי של שדה המערכה, לצד היבשה, האוויר והים.
בין הבאים לכנס היה טום בוסרט, יועץ לביטחון המולדת לנשיא דונלד טראמפ. בוסרט, שנפגש עם נתניהו, חתם על הסכם לשותפות בין המדינות בנושא ביטחון הסייבר. "המטרה", הסביר, "היא לעודד שיתוף פעולה בינלאומי, להפסיק את העוינות והיריבות, ליצור הרתעה ולהעניש את השחקנים הרעים". הוא ציין כי התרשם ביותר מהיכולת בישראל לאחר שביקר גם בבאר שבע, שעומדת להפוך לבירת הסייבר של המדינה.
משתתף אחר בוועידת הסייבר היה ג'זגוז מלצקי מפולין. במשך כ־22 שנה הוא מילא שורה של תפקידים בקהילת הביון של ארצו והיה ראש מודיעין החוץ (המקביל למוסד) הפולני. הוא מילא תפקיד זה פחות משנה ועזב לאחר שהסתכסך עם השר הממונה עליו. בין פולין לישראל יש קשרים ביטחוניים הדוקים, וזה יותר מעשור יש בין המדינות שיתוף פעולה פורה. ישראל מכרה ציוד מתקדם ביותר למערכת הביטחון הפולנית והדריכה את אנשיה בהפעלתו.
האנקדוטה שמספר מלצקי היא שכשנכנס לתפקידו שלח מכתב לראש המוסד תמיר פרדו וביקש להיפגש עמו. זו בקשה די שגרתית - המוסד מקיים קשרים בדרגת אינטימיות זו או אחרת עם לפחות 100 מדינות בעולם, כנראה יותר. בשנים האחרונות מנהלים של סוכנויות ביון ממדינות רבות בעולם מבקשים להיפגש עם ראשי המוסד.
המכתב לפרדו נשלח כחודשיים לפני שעמד לסיים את תפקידו בסוף 2015. פרדו השיב בנימוס כי יעביר את הבקשה למחליפו יוסי כהן, אבל עד שהחלו התיאומים לפגישה ביניהם, עזב מלצקי את תפקידו. כעת, כשהוא אזרח פרטי ומגשש דרכו בשוק האזרחי, אומר מלצקי: "יש לנו הרבה מה ללמוד מיכולות הסייבר של ישראל".
[email protected]