הישראלים והפלסטינים שחיים באשליה כי טראמפ דואג להם צריכים להתעורר

לאחרונה, כזכור, נקבע גם בפסק דין כמעט חסר תקדים כי העיתונאי האמיץ והמבריק יגאל סרנה ישלם לבנימין ושרה נתניהו סכום של 115 אלף שקל בעקבות משפט דיבה על פוסט שכתב סרנה בפייסבוק. לעולם כנראה לא נדע אם תוכן הפוסט שכתב סרנה אכן אירע, אך לתבוע עיתונאי בגין פוסט כזה בפייסבוק - זהו צעד שלתפיסתי מתאים לטהרן ולאנקרה, לא לתל אביב.

אם בעיתונאים אמיצים עסקינן, לוסי אהריש היא בריזה צוננת בימים טרופים אלה בדברים החריפים והאמיתיים שהיא אומרת מדי ערב. היא עומדת על זכותה הטבעית כערבייה להיחשב לישראלית, כמו כל ישראלי יהודי. היה צריך להניח שזה המובן מאליו, אך בישראל של היום אהריש סופגת קללות ונאצות גזעניות בעקבות כל שידור טלוויזיוני שלה. מעבר לכך, היא עיתונאית שעומדת על זכות העיתונות ליידע את הקהל, כי רק ציבור משכיל יותר יכול לקבל הכרעות נכונות בדמוקרטיה, וכן על זכות העיתונות להוות את כלב השמירה של הדמוקרטיה. היא עושה זאת בחריפות וללא מורא ומפנה אצבע מאשימה למנהיגינו כאן, כמו גם למנהיגי העולם הערבי.

ואז נשמעת בפרלמנט בחוף מציצים השאלה התורנית של תחילתו של כל קיץ: "תהיה מלחמה?" ייתכן; מי שהחליט בממשלה להפחית את אספקת החשמל בעזה, לא רק מתעלל באוכלוסייה האזרחית הענייה ברצועה, אלא גם מגביר את האמביציה בקרב ראשי חמאס לחפות על הביקורת מבית על כישלונו הכלכלי בהרפתקה צבאית.

מכל מקום, התמונות של אזרחים - ברובם צעירים וילדים שחיים גם בגללנו במשך 20 שעות ביממה ללא חשמל, כלומר ללא מקררים, מאווררים ויכולת להפעיל בתי חולים - עושות רע לכל בן אנוש. אלא אם כן הוא עסוק בשיקולים אסטרטגיים מעוותים במשרדי הקריה והממשלה. 

הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת "יאללה – מנהיגים צעירים".