אילו הייתה לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ טיפה מהתכונה שקוראים לה "מחשבה תחילה", הוא לא היה נוסע לפסגת ה־G20, שמתקיימת היום בהמבורג. לו היו לטראמפ שר חוץ בעל ניסיון מדיני ויועצים מקצועיים ומיומנים, הם היו מונעים ממנו את הנסיעה ומייעצים לו להישאר בבית הלבן.
זאת מאחר שלנשיא צפויה הפתעה שמאוד לא תנעם לאגו המגלומני שלו. למגינת לבו הוא יגלה שלראשונה מאז תום מלחמת העולם השנייה, ארה"ב איננה מעצמה דומיננטית, מובילה או משפיעה בהנהגת העולם החופשי. טראמפ יגלה כי תפיסת "אמריקה תחילה", שעליה גאוותו ושהזינה את התנהלותו הפרועה והמעליבה מול ארצות ידידותיות, הובילה לכך שבתחום המדיני־פוליטי בזירה הבינלאומית אנו עדים למצב של "אמריקה יוק".
אבל אולי טראמפ יוכל להתנחם בעובדה שגם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לא יהיה דמות אהודה ומבוקשת בפסגת ה־G20, וזאת באמת בלשון המעטה פרועה. מי שהיו בעשורים האחרונים שתי מעצמות בעלות נוכחות עצומה במרכז הבמה העולמית, לחיוב או לשלילה, הפכו כיום לישויות מדיניות שרק בגלל עברן ההיסטורי, היקפן הגיאוגרפי וגודל האוכלוסייה שלהן אי אפשר להתעלם מהן.
אולם מאחר ששולטים בהן מנהיגים נרקיסיסטיים, מתוסבכים נפשית ודבקים באנכרוניזם, ארה"ב ורוסיה נשארו רק עם התואר מעצמות והפכו למדינות מנותקות ונלעגות. וויליאם קריסטול, עורך ופרשן שמרני, כתב השבוע, "נשיאות טראמפ מזכירה את עלייתה ושקיעתה של רומא, בהבדל אחד: שקיעת רומא נמשכה מאות שנים, ואילו ארה"ב של טראמפ שקעה במשך חודשים אחדים".
בעוד ביקורו הראשון של טראמפ כנשיא מחוץ לארה"ב עוד עורר סקרנות וגל של פרשנויות והערכות הנוגעות לאופן ההתנהלות הצפוי שלו, כיצד יתקבל ומה ישיג בעקבות ביקוריו, הרי שנסיעתו לפסגת ה־G20 בהמבורג עוררה עניין מועט יותר מצד אמצעי התקשורת, ונראה כי תשומת הלב הורגשה כמאולצת. ברוב הגדול של הפרשנויות, התגובות וההערכות, גם מצד גורמים שמרנים, נטען כי טראמפ איבד את האמון וההערכה מצד מעצמות מרכזיות כמו סין, גרמניה, צרפת וארצות חשובות אחרות, ולנוכחותו בפסגה הנוכחית משמעות שולית, אם בכלל.
גם החלטתו של הנשיא להתחיל את נסיעתו אל מחוץ לארה"ב בביקור חפוז בבירת פולין, ורשה, עוררה תגובות ביקורתיות ואפילו לעגניות. המחווה הזאת שלו לפולין, שממשלתה מפגינה לאחרונה מדיניות ימנית גורפת, התפרשה כעוד מהלך של התעלמות והתרסה כלפי מדינות אירופיות ידידותיות.
מה שצפוי להתרחש בפסגה הנוכחית, ולהפתיע לא רק את נשיא ארה"ב, הוא התפתחות שלדעת פרשנים רבים אפשר להגדירה כלא פחות מהיסטורית. את החלל שנוצר בקדמת זירת ההנהגה של העולם כתוצאה מהתנהלותו של טראמפ, יתפסו וימלאו שתי המעצמות: סין וגרמניה.
"בדרך כלל ובאופן מסורתי ארה"ב היא שמובילה את המאמץ ליצור גישה מוסכמת ומשותפת לבעיות הגלובליות הגדולות בכנסים של ה־G20, אבל לא הפעם, לא בפסגה הנוכחית בהמבורג", נטען בדיווח שפורסם באתר החדשות "ניוזמאקס", הנוטה לתמיכה ברפובליקנים. שלושה פרשנים מומחים - מארק צ'מפיון, פיטר מרטין ובריאן פארקין - חתומים במשותף על מאמר פרשנות ארוך שמסביר באופן מנומק שכתוצאה מכך שארה"ב איבדה את מעמדה המרכזי והמוביל בזירה העולמית, תפסו סין וגרמניה את מקומה כמנהיגות העולם. "הקרבה החדשה בין שתי המדינות ושמירת הסוד ביניהן הן התפתחות שנוצרה בגלל טראמפ", מצוטט במאמר דייגו ראמירו גוילר, שגריר ארגנטינה בבייג'ינג. "שני המנהיגים החשובים ביותר בעולם כיום הם הקנצלרית אנגלה מרקל ונשיא סין שי ג'ינפינג".
הכותבים מציינים עוד שנשיא סין יבקר בברלין לשיחה עם מרקל לפני שיגיע לפסגה בהמבורג. כמחווה של רצון טוב העניק הנשיא שני דובי פנדה ענקיים לגן החיות של ברלין.
השאלה הבלתי נמנעת היא: האם המיצוב של גרמניה וסין כמנהיגות החדשות של העולם טובה לישראל? התשובה מורכבת: הקנצלרית מרקל נחשבת כידידה הטובה והאיתנה של ישראל. לסין יחסים דיפלומטיים תקינים עם ישראל, אבל במוסדות בינלאומיים כמו האו"ם ומועצת הביטחון היא מצטרפת באופן עקבי לרוב האנטי־ישראלי. להערכת גורמים במרכז האו"ם בניו יורק, ספק גדול אם גרמניה כמנהיגה הבינלאומית החדשה תתפנה לעסוק במאמצי תיווך בין ישראל לפלסטינים, וסין בוודאי לא תעניק לסכסוך הישראלי־ פלסטיני מקום גבוה ומועדף בסדר העדיפויות הבינלאומי שלה. "זהו תחום שיישאר כנושא בלעדי של הנשיא טראמפ", אמר דיפלומט מערבי בכיר, "ואלו לא חדשות טובות".