פעם זה היה סטיב אוסטין, היום זהו ג'יי פריצ'ט. בילדותי הרחוקה, אי־שם בשנות ה־70 של המאה הקודמת (אפילו האלף הקודם!) לא היה ילד שלא חלם להיות סטיב אוסטין, אסטרונאוט. אומנם כדי להיות סטיב אוסטין היה צריך להיפצע אנושות בתאונה כך שלא מעט מערכות חיוניות בגופך יוחלפו במערכות ביוניות, אבל בשלהי הסבנטיז לא היה ילד שלא הזיז את גפיו בהילוך אטי תוך שהוא ממלמל: "א... א... אה" חנוק - שנועד לדמות את האפקט הווקאלי של התנועות בסדרת הטלוויזיה המצליחה.



ילדים גדולים מעט יותר התעניינו לא פחות בעובדה שלי מייג'ורס, כוכב הסדרה, היה בעלה של פארה פוסט, המלאכית הכי אהובה של צ'ארלי - ואם השם הזה לא אומר לכם כלום, הרי שלא נולדתם באלף הנכון. נעים להיזכר בימים שבהם 6 מיליון דולר נחשבו להון עתק עבור פרויקט מדעי סודי של הממשל האמריקאי, ומוזר לגלות שכאז כן עתה, איכותו של הגבר נמדדת בעיקר לפי ערכה של בת זוגו. למשל, בר המזל הגדול ביותר בתולדות הטלוויזיה, ג'יי פריצ'ט.



מי שחיקה בילדותו את סטיב אוסטין, אפשר שצפה בבגרותו בחרדה מסוימת באל באנדי, מוכר הנעליים שהחיים, אשתו החמדנית (והמעשנת בשרשרת) וילדיו הטפיליים רוקנו ממנו כל זכר לגבריות. מעבר לכך שהסדרה ששמה תורגם בישראל ל"נשואים פלוס" נחשבת לאחת הראשונות בז'אנר המשפחה הלא–מתפקדת - כאנטיתזה מוחלטת למשפחה הכל–אמריקאית המושלמת שכיכבה בטלוויזיה של שנות ה־60 וה־70, היא הפליאה לייצג את החרדות הגבריות ממסגרת הנישואים: אין בה זוגות מאושרים, ואפילו השכנים הצמודים שאמורים לייצג זוגיות בריאה מחפים על אומללות גדולה.



אל באנדי (אד אוניל) נאלץ לחכות משהו כמו 25 שנה כדי לחזור לקדמת הבמה, הפעם כווינר: לא מדובר בסוכן חשאי שמפעיל את קסמיו על סוכנת בלונדינית ממוצא סלאבי או לחלופין - איש עסקים שעושה דוגמניות וקוק, אלא דווקא בגבר בן 60+ (בעונה השמינית הוא חוגג 70) שמגיע אל סף הפנסיה ברווחה כלכלית, מוקף בבני משפחתו (המטורללת אך המוצלחת בדרכה) והכי חשוב: באישה שנייה, צעירה ממנו בערך ב־30 שנה, שגורמת לכל גבר לרייר כשהיא בסביבה (בעיקר לחתנו החנון, פיל).



גלוריה הקולומביאנית (סופיה ורגרה) היא התגלמות חלומו של כל גבר, זקן כצעיר: היא לוהטת ברמה שמעוררת קנאת נשים עוד לפני שהיא מעוררת תשוקה בקרב גברים. היא עצמאית ושורדת (הייתה נהגת מונית חד־הורית לפני שפגשה את ג'יי), היא אמא מסורה לשני בניה, המתבגר והפעוט - והכי חשוב: היא אומנם נהנית מהביטחון הכלכלי שמזמנים לה נישואיה השניים, אבל נותנת לג'יי את ההרגשה שהתאהבה בו בלי קשר לכך שהוא היה כרטיס הכניסה שלה אל החלום האמריקאי עם בית מידות בפרברים ותקציב שופינג משופר.



סיפורם "הרשמי" של ג'יי וגלוריה מוצג אומנם כהתאהבות "אמיתית" (הוא שמע אותה צוחקת והחליט להתחיל איתה עוד לפני שראה אותה, היא נמשכה לטוב לבו עוד לפני שהתחילה לחיות על חשבונו), אבל המסר ברור: תהיה גבר מצליח כלכלית ופנוי לפרק ב' - ותוכל להתחדש באישה צעירה ולוהטת שתעריך את המוביליות החברתית שמקנים לה נישואים לגבר כמוך: היא זאת שתמלא את הבית בשמחה, היא זאת שתגרום לחברים הקשישים שלך לקנא - ולך להיראות צעיר לפחות בעשור, והיא זאת שתסעד אותך בזקנתך: ממש הגרסה ההוליוודית של דוד המלך ואבישג השונמית.



מובן שכל הטוב הזה אינו ניתן בחינם, וגם המערכת הזוגית בין ג'יי לגלוריה כפופה לתעריף הנקוב של פרק ב' עם אישה צעירה: ילד חדש. רק שאפילו פלישתו של זה לחיי המשפחה אינה כרוכה בקשיי הסתגלות גדולים מדי עבור האב המבוגר.



מה עשה ג'יי שזכה לכל הטוב הזה? התשובה ניתנת בעונה השלישית, בפרק שבו נוסעת המשפחה כולה לדיסנילנד וג'יי נזכר איך סבל במשך שנים עם דידי, אשתו הראשונה והמטורללת (שלי לונג). פעם אחת, אחרי שבילו עם הילדים בדיסנילנד, נשבע שהלילה יעזוב אותה ויהי מה. רק שאז צפתה המשפחה בכפיל רובוטי של הנשיא המנוח לינקולן נואם על מחויבות ומסירות, וג'יי שוכנע לדבוק במשפחתו על אף הזוגיות הרעה, לפחות עד שהילדים יגדלו.



הסיטואציה שבה מספר ג'יי את הסיפור רק מחדדת את מוסר ההשכל. הוא יושב על הכורסה כשכוס וויסקי בידו - ואז נשמע קול נשי במבטא קולומביאני: "ג'יי, אני


בג'קוזי - אולי תצטרף אלי?".



מיישיר הגבר את מבטו למצלמה, ואומר: "ונחשו מה? היקום פיצה אותי!".


ואתה קורא נכבד, זכור את הפרדוקס: אם רק תהיה נאמן למשפחתך בפרק א', מי יודע? אולי כשתשתחרר תמצא גם אתה אהבה קולומביאנית...