יש לו מטה לביטחון לאומי וקבינט ושירות ביטחון כללי ומתאם פעולות בשטחים וצה”ל ואמ”ן - ובכל זאת החליט בנימין נתניהו להציב גלאי מתכות על הר הבית בלי שנועץ ברצינות בדעתם של כל אלה.
עכשיו, כשכבר הבין שהם צודקים, הוא ממולכד על ראש העץ. אם ישאיר את המגנומטרים על ההר, הוא עלול להתעורר לבוקר של אלימות קשה בירושלים, אלימות שיכולה להתגלגל במהירות לפיצוץ אזורי. אם יפנה את המגנומטרים מההר, הוא ידגים קבל עם ועולם עד כמה פריך כוח העמידה שלו, עד כמה חוששת ישראל מאיומים, עד כמה ההרתעה שלה שבירה. מצב קלאסי של לא לבלוע, לא להקיא. פלונטר מארץ הפלונטרים שיכול היה להימנע בקלי קלות, אילו רק היה נתניהו לומד משהו מתלאות העבר שלו, ומקיים עבודת מטה מסודרת לפני שהוא מציב עובדות בשטח. עבודת המטה שלא קיים לפני משט המרמרה, עבודת המטה (על המנהרות) שלא הייתה לפני צוק איתן וכו’ וכו’. אבל נתניהו, כרגיל, סומך רק על עצמו ועל מולכו (בענייני צוללות, גם על שמרון), אז הספיקה לו המלצה של המשטרה וגיבוי של גלעד ארדן כדי להחליט. עכשיו הוא עומד מול תוצאות ההחלטה הזו, ואין לו מושג איך לסגת ממנה. טוב הוא כבר לא ייצא מהמצב הזה.
מחול הטירוף מול בית הנשיא
המבוגר האחראי באמת בסיפור הזה הוא נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין. אתמול, במקום להתעסק בעיקר, בזבז ראש הממשלה נתניהו אנרגיה יקרה על קטטה מיותרת וילדותית עם ריבלין, סביב שיחה שאמורה הייתה להתקיים בינו לבין נשיא טורקיה, ארדואן. במקום שנתניהו ינצל את שמו הטוב של ריבלין בקרב ערביי ישראל, במקום שימנף את המסרים של ישראל דרך הנשיא, חזר ביבי לאותה פרנויה ישנה שדרבנה אותו בזמנו לנסות לבטל את מוסד הנשיאות כדי למנוע מריבלין להגיע לבית הנשיא. אסור שריבלין ידבר עם ארדואן, אמרו אנשיו של נתניהו במשרד החוץ. למה? כי זה יהפוך את טורקיה לשחקנית בתהליך הסדרת המשבר, זה למה.
קשקוש מקושקש. ראשית, השיחה כבר נקבעה. בית הנשיא בישראל הוא כתובת לשיחות טלפון מכל העולם. הנשיא לא נדרש לקבל אישור מראש לשיחות עם מנהיגים שמבקשים לדבר איתו. הבקשה הטורקית הגיעה אתמול בצוהריים, והנשיא ריבלין נענה ברצון, ובצדק. אחר כך, כשביקשו אנשיו לתאם מסרים עם משרד החוץ, החל מחול הטירוף. בשלב הזה, כבר לא היה אפשר לבטל את השיחה בלי להסתבך בשערורייה פומבית, ועוד מול מי שההתמחות שלו היא שערוריות מהסוג הזה. ריבלין החליט לקיים את השיחה, ובצדק.
בניגוד לנבואות הזעם, שיחת הטלפון לא הפכה את ארדואן לשחקן בשום הסדר. היא הייתה לא רעה וארדואן אפילו הפתיע בגינוי רפה של אלימות ואובדן חיי אדם. ריבלין העביר את כל המסרים הנדרשים ולא מצמץ. הוא גם הזכיר לארדואן שאחרי התקפות הטרור האחרונות בטורקיה, ישראל מיהרה לגנות בתוקף את המבצעים ולהביע תמיכה בטורקים. שום דבר דרמטי לא קרה בעקבות השיחה הזו, אולי חוץ מהדגש שנתנו שני הנשיאים זה לזה על חשיבותו של קו פתוח בין אנקרה לירושלים. בשביל זה הזעת כל כך, ביבי?
מחדל הניהול המרושל
ברור שעניינית, הצבת המגנומטרים נכונה. ישראל מחויבת למניעת פיגועים על ההר, המפגעים החדירו נשק למתחם המסגדים וצריך למנוע מהם לעשות זאת. העניין הוא, שיש עוד שיקולים. בהערכות המצב הראשונות שאחרי הפיגוע ביום שישי בירושלים, הורה נתניהו הוראה פשוטה: “שפרו את האבטחה על ההר!”. הוא לא נקב בשיטה הנדרשת. בשלב הבא לא היה דיון על הצבת מגנומטרים. המומחים השונים לא נשאלו לדעתם. המשטרה, שאחראית על הסדר והביטחון על ההר, היא שהציבה את העובדה ואת המגנומטרים. בוקר אחד קמו בצה”ל, קמו בשב”כ וקמו בווקף עם המגנומטרים האלה, בלי שהתכוננו אליהם מראש. כך נראה ברדק, כך גם נראה ניהול מרושל, כך נראה מחדל.
כי כשמדברים עם בעלי המקצוע, שומעים מהם שאין טעם ליהרג על המגנומטרים הללו. יש אלטרנטיבות. יש יתרונות וחסרונות. בכל הקשור להר הבית, השיקולים מורכבים ומסובכים בהרבה מאשר בשאר העולם. ההתעקשות על סילוק המוראביטון והמוראביטאט, למשל, הייתה נכונה והצליחה. סיפור גלאי המתכות בא בעיתוי רע, במיקום רע והתשומות שלו לא שוות את מערכת הסיכונים הנפיצה בעת הזו.
הבעיה היא שעכשיו כל זה נאמר מאוחר מדי. המכשירים כבר הוצבו, העצים טופסו וההתרוצצות בעיצומה. כולם בתוך הקלחת הזו - הירדנים כמובן, הסעודים מהצד, ארדואן מנסה לתקוע רגל בדלת, הווקף והפלסטינים. והאמריקאים במשחק כפול אופייני: פומבית, מגבים את ישראל; בתוך החדר, מפצירים בה לרדת מהעץ. איך זה ייגמר? בפשרה מפא”יניקית, שתנוצל על ידי הפלסטינים להכרזת ניצחון. המגנומטרים יעמדו שם, נכלמים, אבל לא ייעשה בהם שימוש. או שייעשה, אך במשורה.
ישמח להיפרד מהמפכ"ל
אני מניח שנתניהו מקלל עכשיו את הרגע שבו הניח לשר ארדן ולמפכ”ל אלשיך לגרור אותו לתוך המצב המגוחך הזה. הרי הוא כל כך אוהב לצאת גבר, חזק, אמיץ ונחוש. השיחה ששודרה ב“טעות” לעיתונאים, שבה גער ביבי במנהיגי מדינות אירופיות כבכיתה של גימנזיסטים נזופים, באה לשרת את התדמית הזו. עכשיו, כמה מגנומטרים מאיימים להרוס לו את כל הפאסון.
בסביבתו של נתניהו מסתכלים בעין עקומה על המפכ”ל אלשיך, לא מהיום. מבחינת “סביבת ראש הממשלה”, המפכ”ל מיצה את עצמו ואם יבקש להשתחרר מתפקידו, איש לא יעמוד בדרכו. אולי אפילו להפך. במסדרונות המשיקים לבלפור רצים כבר שמות של מועמדים חלופיים. לא בטוח שאלשיך יזרום עם התחושות הללו. גם עם השר הוא מנהל מערכת יחסים בעייתית, בלשון המעטה, אבל היא לא פוגמת בהנאתו מהתפקיד. כרגע, מתוך השלושה, לא ברור שאלשיך יסיים את תפקידו ראשון.
