נקודת הפיצוץ של האמוניה ותעשיית הדשן בישראל

המכתב ששלח השבוע מבקר המדינה יוסף שפירא ליועץ המשפטי לממשלה בעניין מכל האמוניה סגר, פחות או יותר, את תעשיית הדשנים בישראל. בעלי המפעלים, בעיקר חיפה כימיקלים וכיל, לא ימשיכו לשלם מיליוני דולרים בחודש משכורות ליותר מאלף עובדים מושבתים. התחליף הבטיחותי שהציעה הממשלה למכל האמוניה המאיים לא ייושם, ככל שהדבר תלוי בעיריית חיפה. 
 

לעיתונות שיגר שפירא הודעה כללית, שעל פיה התבקש היועץ לבדוק חשד לניגודי עניינים, חריגות מנהליות ואפילו פליליות בטיפול באספקת האמוניה למפעלי הדשנים.אנשי המבקר בוחנים ואוספים חומר על הפרשה זה כשנה, והמבקר צפוי לפרסם ביום מהימים דוח חמור. הפנייה ליועץ המשפטי לממשלה עשויה לעכב מאוד את פרסומו: "מהרגע שהנושא הועבר ליועץ המשפטי לממשלה עקב חשש למעשה פלילי, מבקר המדינה בוחן את המשך פעולתו בנושא כדי שלא לפגוע ביכולת היועץ למצות את בדיקותיו", נמסר מלשכת המבקר. 
 

 תוכן מכתב המבקר ליועץ המשפטי מזכיר במידה רבה תלונות שנשלחו למבקר מטעם עיריית חיפה, העומדת בראש המאבק הציבורי נגד מתקני האמוניה. בניגוד לדוחות רגילים של המבקר, לא הוצגו הפעם עובדות ומסמכים המבססים את הטענות.
 

חלק מהטענות הוצגו בעבר: מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, ישראל דנציגר, מואשם בפעולה תוך ניגוד עניינים: "ניגוד העניינים" הוא היכרות רחוקה שיש לדנציגר עם קובי אלטמן, סמנכ"ל הכספים של כיל. חברה בת של כיל, "דשנים וחומרים כימיים", צורכת כרבע מהאמוניה המיובאת לישראל. דנציגר הצהיר על היכרות זו וחתם על מסמך בהתאם. המבקר לא פרסם מקרה שבו פעל דנציגר בניגוד עניינים, ובמשרד להגנת הסביבה טוענים שלא היה מקרה כזה.

טענה נוספת שמעלה המבקר היא שבעקבות סגירת מכל האמוניה, הממשלה הציעה תוכנית פעולה המיטיבה עם חיפה כימיקלים.

עיריית חיפה טוענת שהפתרון שהציעה הממשלה למכל משתלם כלכלית לחיפה כימיקלים בהשוואה לפתרון שהומלץ על ידי העירייה. אבל העירייה לא הציגה כל נתונים התומכים בטענתה. נדב שחר, מנכ"ל המפעל, טען שכל פתרון שיאפשר את המשך יבוא האמוניה מקובל עליו. המבחן היחיד שנעשה עבור הממשלה בחיפוש אחר פתרון לבעיית המכל היה בטיחותי, וההיבטים הכלכליים של הפתרונות השונים לא נבחנו ולא הוצגו כלל.
    

פרשת האמוניה נתפסת בציבור הרחב כמאבק לסילוקו של מכל האמוניה, שעשוי לסכן את תושבי אזור המפרץ במקרה של תקלה או פיצוץ. אבל המכל כבר הושבת, ובבית המשפט העליון מתקיים עדיין דיון על המועד הסופי לריקונו. הדיון הגיע לעליון לאחר שחיפה כימיקלים, מפעילת המכל, ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה לסגור את המפעל בלוח זמנים קצר. בינואר המכל ירוקן כליל. במקומו יוקם בדרום הארץ מפעל שייצר את האמוניה בבטיחות והרחק משכונות מגורים. אך עד שיקום המפעל יש למצוא דרך בטוחה לאספקת חומר הגלם הנדרש למפעלים. 
 

המשרד להגנת הסביבה, המופקד על טיפול בחומרים מסוכנים, בחן כל חלופה שהוצעה לו. מומחה מטעם המדינה, ד"ר אלי שטרן, הגיש לממשלה את הדוח המקצועי ביותר שנכתב על מערכות האספקה, והמליץ על פתרון: אונייה קטנה יחסית תעגון במרחק של כמה קילומטרים מהחוף ותזרים אמוניה למפעלים. המלצת המומחה הבלתי תלוי התקבלה על ידי הרשויות והוגשה לבית המשפט העליון, שבו התנהל המאבק המשפטי לסגירה מהירה של המכל. 
 

החלטת הממשלה על פתרון טכני לאספקת האמוניה אמורה הייתה לפתור את התסבוכת: חיפה כימיקלים, המשוועת לפתרון, הודיעה על משיכת הערעור, המשרד להגנת הסביבה ייתן את אישורו למערכת החדשה, והסכנה הבטיחותית תצומצם, על פי הדוח המקצועי, לכמעט אפס. 
 

עיריית חיפה הודיעה על התנגדותה: היא הגישה לבית המשפט התנגדות למשיכת הערעור שהוגש על ידי חיפה כימיקלים, והזכירה שהמערכת החדשה לא תקבל את אישורה. דוברי העירייה הודיעו שהפתרון שהומלץ על ידי המומחים הממשלתיים ימשיך לסכן את התושבים, והפתרון הרצוי לדעת העירייה הוא יבוא אמוניה דחוסה במכולות ("איזוטנקים"). פתרון זה נבדק על ידי כל הגורמים המקצועיים, ואלה קבעו כי הסיכון הסביבתי שלו גבוה באופן ניכר מהפתרון שהוצג לבית המשפט. העירייה לא הציגה חוות דעת מקצועית התומכת בעמדתה, אבל היתרון לצדה: אם היא לא תאשר את הנחת הצינור שיוביל את האמוניה מהאונייה, לא תהיה אמוניה ולא תהיה תעשיית דשנים.
 

הרבה לפני שעיריית חיפה טרפדה את המיזם, נבלם הניסיון הממשלתי לחלץ את העגלה התקועה: המשרד להגנת הסביבה, שאמור להניע את מערכת האישורים, אינו מיישם את ההחלטה שיזם, בנימוק שבית המשפט טרם הודיע על סיום הדיון. החקירה המסתמנת של מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה צפויה לשתק את מהלכי הממשלה למשך זמן רב. 
 

בינתיים משותקת תעשיית הדשנים המבוססת על האמוניה זה ארבעה חודשים. עלות ההשבתה של מפעל חיפה כימיקלים נאמדת בשני מיליון שקל לחודש. ג'ולס טראמפ, הבעלים, מאיים מדי פעם שיחדל לממן את ההשבתה. הפעם זה נראה קרוב.  
 

מה רוצים ההודים  

הזיכרון בישראל מביקורו של ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, יהיה כנראה תמונתו מתהלך ברגליים יחפות על חוף הים בחברת ראש הממשלה בנימין נתניהו. בצד העסקי של הביקור בלטו בעיקר ראשי התעשייה הביטחונית של ישראל, שהדגישו את העובדה שהיחסים המסחריים מבוססים בעיקר על יצוא נשק. היצוא השני בחשיבותו להודו נעשה על ידי חברות בתחום מערכות המים והחקלאות. אבל הסטארט־אפ ניישן, עולם ההייטק הישראלי, מנותק כמעט לגמרי מהכלכלה ההודית הענקית. הודו וישראל הן מתחרות בתחום ההייטק. הן נכנסו לענף בעיקר כספקיות שירותי פיתוח לחברות מערביות, והיום יש להן תעשיות הייטק ענקיות משלהן.

חברות הייטק ישראליות כמו אמדוקס וצ'קפוינט הקימו מרכזים בהודו במטרה ליהנות משפע כוח האדם שהמדינה יכולה להציע בעלויות נמוכות יחסית למערב. מהכיוון השני, אין בישראל כמעט השקעות של חברות הייטק או יצוא של מוצרים אזרחיים. רגאב נרסלי, דירקטור בכיר בחברת הייעוץ הבינלאומית אקסנצ'ר ריסרץ', טוען שהנתק בין ההייטק הישראלי להייטק ההודי אינו מחויב המציאות. "מסקר מנהלים שערכנו עולה שהבעיה היא בחוסר היכרות וחוסר ידע של המנהלים בענף. שוחחנו עם מנהלים, והתשובות בשתי המדינות זהות: אנחנו איננו מכירים את התעשייה בצד השני ואיננו מודעים לתועלת שתוכל לצמוח לנו משיתוף פעולה כזה".
 

"הצלחתם לפתח קשרי מסחר עם ארה"ב כי ישראל וארה"ב הן מדינות מאוד טכנולוגיות. כדי להגיע להודו חייבים להבין את ההבדלים התרבותיים והעסקיים. לישראל יש תרבות של סטארט־אפים. החברות הטכנולוגיות בהודו גדולות ומורכבות מאוד, וצריך להבין את התרבות העסקית שלהן. כשאתה מגיע להבנה עם חטיבה של חברה ענקית, זה לא בהכרח אומר שתסגור עסקה הדורשת מעורבות של ההנהלה הבכירה".
 

"הישראלים צריכים להבין את השוק ההודי, את הצרכים שלו ואת האופן שבו ההודים עובדים. אנחנו מדינה חקלאית ויש לנו צורך בטכנולוגיה חקלאית, אבל זו גם מדינת ענק והשיטות החקלאיות שונות ממקום למקום. לכן יש צורך בהתאמת הטכנולוגיה לאופי החקלאות. חברות של מוצרי צריכה מייצרות מגוון גדול של מוצרים. הן מצפות שהפתרונות הטכנולוגיים שמציעים להן ישתלבו ויהיו מתאימים לכל המוצרים שהן מייצרות. אם היזמים הישראלים יכירו את השוק ההודי ויבינו אותו, יש כאן פוטנציאל גדול ליצוא ולסחר בין שתי המדינות".