המתווה החדש של דאעש: כך עושה הארגון את המעבר מהמלחמה הגדולה

ממשלת עיראק הכריזה החודש בחגיגיות רבה על כיבוש העיר מוסול מידי לוחמי דאעש ועל תבוסת צבא לוחמי הארגון לצבא העיראקי, שנתמך על ידי מדינות המערב ובראשן ארה"ב. כיבוש מוסול הוא אכן אירוע בעל משמעות רבה, בהתחשב בעובדה שבעיר זו הכריז אבו בכר אל־בגדדי על הקמת הח'ליפות האסלאמית בסוריה ובעיראק לאחר כיבוש העיר על ידי דאעש לפני כשלוש שנים.
 

הידיעה הזו הצטרפה להודעה רשמית שהוציאו הרוסים לפני כחודש ועל פיה מנהיג הארגון נהרג בהפצצה רוסית שבוצעה בגבול עיראק־סוריה. מאז שפורסמה הודעה זו הופצו כמה הודעות המחזקות את השמועה, חלקן ממקורות בארגוני זכויות אדם בסוריה, חלקן מהודעות של השלטון האיראני וחלקן מקרב גורמים עיראקים שטענו כי ארגון דאעש בעצמו הוציא הודעה על מותו של מנהיגם.
 

אולם עד כה אין אימות חד־משמעי למותו. בהודעה רשמית של המודיעין האמריקאי נאמר כי לא ניתן לקבוע אם הוא נהרג, ואין מידע בנושא. בהיעדר כל מידע ממשי, אנו נשארים עם השמועות והאינטרסים של כל הגורמים הפועלים בזירה להכריז על מותו של אל־בגדדי. למדינות המערב ולרוסיה יש אינטרס רב לכך בגלל היוקרה ותחושת הניצחון שהשיגו על דאעש. האינטרס של ממשלת עיראק הוא לשדר לעם שהאיום הוסר. האיראנים וחיזבאללה רוצים אף הם להציג ניצחון ברור על דאעש, ואפילו לארגון הטרור יש כיום אינטרס להפצת השמועות. 
 

אל־בגדדי חי רוב חייו במחתרת. למעשה איש לא ראה אותו בשלוש השנים האחרונות. החיים בהסוואה נכונים מבחינתו ומאפשרים לו להמשיך לפעול ממקום מחבואו. הדיווחים על מותו רק מבשרים את קץ החיפושים אחריו, מה שיאפשר לו להמשיך לתפקד בחופש פעולה רב יותר.
 

ועדיין, גם אם אל־בגדדי מת, להיותו של המנהיג בחיים אין משמעות רבה לתפקודו של הארגון. הניסיון מלמד כי בכל המקרים שבהם נהרגו מנהיגי ארגוני טרור נמצא להם מחליף. צעיר יותר, לוחמני יותר ואכזרי יותר. אל־בגדדי היה מוקף בחבורת לוחמים שהובילה וניהלה בפועל את הלחימה בסיועם של שכירי חרב שהגיעו מאפריקה, ובחלקם מאירופה ומהמזרח התיכון. מותו עשוי לפגוע בארגון בטווח הקצר מבחינה מורלית ותפקודית, אולם הוא לא צפוי להביא לקריסתו או להפסקת פעילותו.
 

במהלך השנה האחרונה סופג דאעש תבוסות רבות. תחילתן בניתוק צינור הכסף הראשי של הארגון, לאחר שהטורקים הפסיקו לרכוש את הנפט מהבארות שכבש הארגון בעיראק. בהמשך החלו מדינות המערב לאזור אומץ ולהתחיל להילחם בארגון על האדמה, במקום להסתפק בהפצצות מיותרות מהאוויר. הלחימה על הקרקע, בשילוב הכוח הרב שהופעל גם בסוריה על ידי שאריות הצבא הסורי וחיזבאללה אשר נעזרו בצבא הרוסי, הביאו לתפנית ולהתחלת נסיגת דאעש מהשטחים שכבש במשך שלוש שנים ללא הפרעה. פשיטת הרגל הכלכלית של הארגון הקשתה עליו להוסיף ולהתחמש, ומכאן ועד להעמקת תבוסתו הדרך הייתה יחסית קצרה. 
 

אבל מי שמתמלא אופטימיות למקרא הכתוב, כדאי שיתעשת ויכיר במציאות. הארגון טרם הובס סופית, ולוחמיו עדיין פועלים בעיראק ובסוריה. את הנזקים שגרם הארגון מול אדישות המערב יהיה קשה לתקן. האידאולוגיה של דאעש מבוססת על התפיסה הסלפית־ג'יהאדיסטית שמקורה באסלאם הסוני ובארגון אל־קאעידה, שממנה נולד ופרש. ראשי הארגון ומובילי דרכו עדיין קיימים ופועלים, והם ימשיכו לפעול למימוש חזונם הקיצוני והרצחני, המונע מפונדמנטליזם דתי קיצוני.

 

כנראה הם יעשו זאת בחוליות קטנות יותר, במתווה של פיגועים במקום בלחימת שטח לכיבוש שטחים. הם ימשיכו לנצל את רשת האינטרנט כדי לזרוע פחד בקרב האויב וימשיכו להוציא הודעות לתקשורת על פעילותם. מעבר לכך, החזון של דאעש כבר הצליח לקנות לו תומכים רבים, גם מעבר לגבולות עיראק וסוריה. ארגון בוקו חראם באפריקה, שאימץ את דאעש, נשבע לו אמונים והפך להיות למעשה הזרוע האפריקאית שלו, ממשיך לפעול במרכז היבשת תוך שהוא רוצח עשרות אלפי איש מדי שנה.

גם ארגון אנצאר בית אל־מקדס, הפועל בסיני בשנים האחרונות, נשבע אמונים לדאעש והפך להיות מחוז סיני של הארגון. אנשיו ימשיכו לבצע פיגועים נגד הצבא המצרי וינסו לפעול נגד יעדי תיירות ישראליים ולשאוף לשיתוף פעולה גובר והולך עם חמאס ברצועת עזה. 

וישנה ההשראה שסיפק הארגון למאמיניו בעולם, זו שבעקבותיה הם יצאו לבצע פיגועים רצחניים בלב אירופה, בטורקיה, בארה"ב ובמדינות נוספות. זו שדחפה גם חלק מהפלסטינים ומיעוט קטן מערביי ישראל לפעילות טרור. ההשראה הזו ממשיכה להתקיים ברשתות החברתיות, בסרטוני היו־טיוב ובכותרות החדשות. מוסלמים קיצונים המפוזרים בעולם וחשים מקופחים ומתוסכלים ימשיכו להיאחז בה ולנסות לפגוע במערב בכל דרך.
 

הנה כי כן, ברור כי השלום טרם פרץ והשלווה עדיין לא הגיעה לפתחנו. אולם תחילת תבוסתו של הארגון היא ללא ספק שלב קריטי וחשוב בהעברתו לפח הזבל של ההיסטוריה העולמית, עד שיפנה מקומו לטירוף הבא.