אירועי השבוע האחרון מגלמים בתוכם מיקרוקוסמוס של כל מה שיכול להשתבש במזרח התיכון ולהוביל אותו לכאוס מוחלט. שלושה ערבים מוסלמים, שהם גם אזרחים ישראלים, ביצעו פיגוע בתוך הר הבית, ורצחו שני שוטרים ישראלים שתפקידם היה לאבטח את המתחם. בתגובה עשתה מדינת ישראל את המובן מאליו - ולמעשה את מה שהיה צריך להיעשות מזמן - והחמירה את אמצעי האבטחה בהצבתה מכשירי מגנומטר שימנעו את כניסתם של חמושים אל ההר.
היתה זו התגלמות והתממשות חלומותיהם הרטובים של כל מחרחרי המלחמה ומובילי ההסתה הדתית־מוסלמית הפרועה במזרח התיכון לאורך שנים, בהם התנועה האסלאמית בפלג שבהובלתו של השייח' ראאד סלאח, שעדיין מסתובב חופשי, למרות פעילות הסתה בלתי פוסקת לאורך שנים; הרשות הפלסטינית, בראשות מחמוד עבאס, הטוענת לריבונות על ההר במסגרת בירתה העתידית ירושלים; הממשל הטורקי הדתי, הקיצוני, המסית את מוסלמי כל העולם לעלות אל הר הבית ולשחרר אותו מידי הכובש הציוני המאיים להשתלט עליו לכאורה; שלטונות קטאר, שממשיכים לממן את כל התנועות הפועלות למען הר הבית והמפיצות את דברי ההסתה והשטנה נגד מדינת ישראל לאורך שנים; הווקף הירדני, שמתוקף תפקידו שומר על הסדר בהר, ואף כי אינו טוען לריבונות על המתחם, עדיין מייצג אינטרס דתי מובהק ואינטרס לאומי־ירדני ופן ערבי של שמירת קודשי האסלאם בכל מחיר;
וכמובן, חברי הכנסת הערבים המנצלים כל שופר תקשורתי כדי להמשיך ולהסית בקיצוניות את הציבור נגד מדינת ישראל, תוך הפצת שקרים על כוונותיה של המדינה לשנות את הסטטוס־קוו על ההר.
רעיון אינתיפאדת אל־אקצא מרחף כל הזמן באוויר ומחכה להתממש. הניצוץ שכל הגורמים הללו חיכו לו כל כך הגיע לבסוף, ונמצא התירוץ להבערת השטח, לקריאה להפגנות המוניות ולעידוד פיגועים נגד יהודים. עכשיו מותר כבר הכל כי אנחנו פוגעים הרי בקודש הקודשים של האסלאם. ואם כל זה לא הספיק, ירדני שחיפש הזדמנות לכלות את זעמו על ישראלים מצא את מבוקשו בדמות מאבטח ישראלי בשגרירות בעמאן. הוא תקף את המאבטח במברג, אולם נהרג בשעת מעשה.
המרק, שכבר ממילא רתח, החל לגלוש. הנשיא האמריקאי שלח את שליחו המיוחד למזה"ת, המלך הירדני התערב, ראש הממשלה התקשר, ראש השב"כ נסע לירדן, ונשיא טורקיה המשיך לקרוא למוסלמים בעולם ולהסית נגד ישראל. מחמוד עבאס הכריז על הפסקת שיתוף הפעולה עם ממשלת ישראל כדי להיענות לדרישת הרחוב הפלסטיני, אולם הדבר לא פגם בשיתוף הפעולה הביטחוני עם שב"כ בשטח.
אקט של פיוס
בסלט הזה כדאי וצריך לעשות קצת סדר. להפריד בין החלטות מבצעיות, טקטיות, לבין החלטות פוליטיות ואסטרטגיות. פיגוע רצח השוטרים על הר הבית הוא מהלך אסטרטגי שאמור לשנות את האופן שבו אנו מתייחסים לאבטחת המתחם מרגע זה ואילך. הצבת גלאי המתכות הוא מהלך טקטי־מבצעי שנועד למנוע הכנסת נשק אל ההר.
ההתנגדות להצבת המכשירים מצד כל הגורמים המוסלמים הקיצוניים היא מהלך אסטרטגי מבחינתם, שמטרתו למנוע את השתלטות ישראל על הר הבית ולנטרל אותה מכל יכולת להשפיע על מה שקורה בו או לאבטח אותו. לפיכך, כל מהלך אבטחתי שתבצע מדינת ישראל ייתקל בהתנגדות קשה מצד כל הגורמים האלו התובעים ריבונות על ההר.
ההחלטה על הורדת המגנומטרים והחלפתם באמצעי אבטחה אחרים היא מהלך טקטי מבצעי שאמור לתת מענה חלופי ומקצועי לסוגיית האבטחה על המתחם הקדוש. הפיגוע של האזרח הירדני נגד המאבטח הישראלי היה אירוע מקומי מזדמן כדוגמת פיגועי הזאבים הבודדים שאותם אנו חווים כבר יותר משנה וחצי. וכך גם תוצאתו. אולם העיתוי של האירוע הזה הפך אותו לאסטרטגי בעיני הירדנים, שעשו בו שימוש נכון מאוד מבחינתם.
יציאתו של ראש השב"כ לירדן הייתה מהלך טקטי מבצעי נכון מאוד, מאחר שלשב"כ קשרי עבודה טובים מאוד עם גורמי המודיעין הירדניים. השב"כ אחראי על אבטחת שגרירויות ישראל בכל העולם, ולפיכך היה ראוי ונכון שראש שב"כ יבצע תחקיר במקום וינהל את המשבר. הוא גורם בכיר שיוכל מצד אחד להשלים משימה מקצועית, ומצד אחר למתן את התלהמות הירדנים.
ההחלטה על הסרת המגנומטרים מהר הבית כמענה לבקשתו של המלך הירדני היא מהלך אסטרטגי של ראש הממשלה, והוא כוון כלפי בית המלוכה הירדני. כמו כן, זהו אקט של פיוס עם הווקף הירדני. אולם ההחלטה על הסרת כל אמצעי האבטחה מהר הבית היא החלטה חפוזה, לא מחושבת הפוגעת קשות בכבוד הלאומי של ישראל ובכוח הרתעתה וצדקת דרכה. ייתכן שזו גם השבת תודה על החזרת המאבטח הישראלי וצוות משרד החוץ לישראל. ראש השב"כ אינו מעורב בהחלטות אלו. ההחלטה על הצבת אמצעי אבטחה חלופיים על ההר היא הכרחית, אסטרטגית ונדרשת ללא כל ספק, למרות התנגדותם של גורמי ההסתה. אולם ההחלטה על אופי וסוג אמצעי האבטחה שיוצבו היא מהלך טקטי מבצעי של משטרת ישראל.
בינתיים התברר שגם הירדנים עשו עלינו סיבוב רציני. גם השיגו את הסרת כל אמצעי האבטחה מההר, גם תובעים את העמדת המאבטח הישראלי "הרוצח" לדין וגם מסרבים להחזיר את השגרירה הישראלית לעמאן.
באירוע הנוכחי התרחשו כל הדברים שעשויים היו לכאורה להבעיר את האזור ולהביא אותו למלחמת דת כוללת. ואף על פי כן, לא הצליחו הפלסטינים, הטורקים וקיצוני ערביי ישראל לגרור את העולם המוסלמי לתוך הסכסוך הזה. ההפגנות והבעות המחאה במדינות השכנות היו מינוריות מאוד. הממשלים נמנעו מנקיטת עמדה קיצונית, מלבד הנשיא הטורקי, שכהרגלו ניצל כל אירוע כדי להמשיך להסית נגד ישראל. ההמונים במזה"ת לא נגררו לעסוק בנושא.
חזרנו שוב למצב שבו מדינת ישראל מנהלת את הסכסוך מול הפלסטינים ותומכיהם בקרב ערביי ישראל. אינתיפאדת אל־אקצא עדיין לא התממשה כפי שציפו השייח' ראאד סלאח, הנשיא ארדואן, החמאס, ועוד כמה ארגונים ועמותות הפועלים על ההר. ההפגנות נותרו בגדר התקוממות פלסטינית נגד ישראל.
השאלה היא מה יקרה בהמשך? כצפוי וכפי שכתבתי בעבר, המוסלמים לא מסתפקים בהסרת כל אמצעי האבטחה מההר והם תובעים עתה את הפסקת הנוכחית הישראלית לחלוטין, תוך המשך המהומות. הירדנים מנצלים את ההזדמנות ונכנסים בנו ממזרח.
ארדואן רוכב על הגל מצפון והתנועה האסלאמית מתוכינו. והממשל הכל כך חלש שלנו מאפשר למרק לבעבע ולרתוח. אז מה יהיה באירוע הבא? מה יהיה אופיו והאם יצליח להבעיר את האזור ולסחוף אותו למלחמת דת מזרח תיכונית? כדי לא להגיע לשם, אסור לנו לוותר היום.
הכותב הוא מומחה למודיעין וטרור וסגן ראש אגף בשב"כ לשעבר