\אשרינו. אנחנו על ספה של מלחמת נטו דת או מלחמת קודש או אראלים נגד מצוקים (סוג של לחש מכשפים קדמונים). למאמינים פנאטים יש נטייה לדבוק באמונתם ביתר שאת, ואחרי חרפת הסרת הגלאים הם מצופפים את השורות נוסח "מי לה' אלי". מכאן ואילך שום קשקושים על ביטחון, מוסר או טוהר הנשק. חרף הלחץ שעבד אין להם שום כוונה לשים קצוץ על מה חושב העולם, ככתוב בתורתנו הקדושה: עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. כמו תמיד בתחילתו של יום הם יורים בכל מה שזז, ובסופו הם יורים בעצמם.חרף התרגיל שלא צלח, הקרב על הר הבית עדיין רחוק מלהסתיים, וכדרכן של מלחמות דת הוא יסתיים עם הרוגים חדשים ותרגילים חדשים. לכאורה היה מדובר בהתגוננות פשוטה. כולה מגנומטר, כמו במכה או בעזריאלי. למעשה, מדובר בפרובוקציה. עובדה: כל העולם, כולל מערכת הביטחון הישראלית, רואה זאת כך, חוץ ממשטרת ישראל ונציגיה בקבינט. פרובוקציה עשויה להיות חלק לגיטימי בניהול מלחמה כאשר יש קונצנזוס לאומי על מטרת המלחמה. בישראל שבה המטכ"ל נלחם בממשלה, אין קונצנזוס. בטח לא על המשך האחיזה בכל ההתנחלויות.החשש הגדול של המתנחלים הוא שאירועי דמים צפופים יתחברו לגל המיאוס כלפי נתניהו ופרשיותיו, ויפגעו ביכולת לנהל מלחמה על המשך אחזקת כל ההתנחלויות. מסע ההדתה הגדול המתנהל כיום אמור לחזק את המוכנות למלחמה ולהצדיק את קורבנותיה. הרעיון הוא "אנחנו לא סתם נלחמים ומקריבים קורבנות למען ביטחון ישראל, אנחנו נלחמים על קודשי האומה". יש מתאם ברור בין ההשתלטות של חובשי הכיפות על מתחמים ממשלתיים כמו המשטרה, החינוך וחלקים בתקשורת, ובין האורח שבו מעוצב ומחונך בישראל ציבור שרואה את המלחמה באויב הערבי המוסלמי והפלסטיני כמלחמה על הנרטיב הדתי, לא פחות מאשר על הנרטיב הציוני ועל צורך הקיום.בזמנו ניסה עפר וינטר, מח"ט גבעתי, לצאת למבצע צוק איתן נגד מנאצי השם וחטף מכת נגד שהשתיקה אותו ואת שכמותו. הלקח שנלמד על ידי הנהגת הימין הדתי־לאומני הוא להגיע אל היעד בזחילה זהירה, שלא לעורר את המתים לשווא. דרך (תורת) המלך למלחמת הקודש היא לכרסם בזהות החילונית פרוסה אחר פרוסה באמצעות מפעלי ההדתה. החל במשרד החינוך, עבור במשרדי הבינוי והשיכון והחקלאות, החטיבה להתיישבות, מנהלת הזהות היהודית וכספים קואליציוניים של מפלגת הבית היהודי, וכלה במשרד התרבות.על העיוורוןהבעיה הבוערת של הימין הדתי־לאומני היא שיותר ויותר צעירים חילונים מסרבים למות בפקודה של ממשלת רקב. שחיתות וניהול מלחמות זה לא צירוף אידיאלי לניהול מלחמה בקרב צעירים חילונים. הימין נלחם על דור העתיד. הזרקת קדושה אמורה לתמרץ את המוכנות להילחם, ואת זה משיגים באמצעות חינוך, רצוי מגיל הגן. סיגל בן דוד מ"מעריב" עשתה לפני שבועיים סיבוב קייטנות וראתה כיצד מחלחלת שטיפת המוח המיסיונרית לתינוקות בית רבן בכיתות א'־ג'. התוכנייה כוללת את "ירושלים הבנויה", "אתרים בירושלים", "שירים על ירושלים", "שערי ירושלים", "70 שמות לירושלים", "מבנים בירושלים", "בניית חומות העיר", "דמויות בירושלים" ו"ילדים בירושלים". ערבים מתפללים בירושלים? לא בבית מקדשנו.אור ייני, אם לשלושה מתל אביב, מדריכת הורים וגננת לשעבר, גילתה את התכנים רק לאחר שכבר רשמה את ילדתה לקייטנה בבית הספר "ישגב" שבו היא לומדת. "הייתי בהלם", היא מספרת, "זה יומיומי ומרכיב את הרוב המוחלט של שעות הקייטנה..."."הפורום החילוני" (עמותה הנאבקת בתהליך ההדתה במערכת החינוך) מאפשר מבט מפורט על זרועות התמנון המיסיונרי של רבני הבית היהודי: "מערכת החינוך הממלכתי עוברת בשנים האחרונות תהליך הדתה אגרסיבי חסר תקדים... באמצעות כפיית תוכניות ליבה חדשות, מתן תמריצים למנהלים שיכניסו תוכניות העשרה, שכתוב ספרי לימוד ועידוד עמותות דתיות לחדור למערכת כדי ללמד את התוכניות החדשות". הפורום מספר כי מנהלים רבים "משתפים פעולה מתוך עיוורון לתהליך ההדתה, משמעותו ותוצאותיו ומתוך עצלנות לייצר תכנים מקוריים, הנוחות שבקבלת תכנים מן המוכן ושיקולים תקציביים".בד בבד התפתחה מסורת של מתן צביון דתי לטקסים הנהוגים בגנים ובכיתות הנמוכות: טקסי קבלת התנ"ך עברו מבית הספר לבית הכנסת, טקסי חג המשפחה משלבים אלמנטים דתיים, טקסי קבלת השבת הפכו דתיים, ובטקסי החגים מודגש הצד הדתי. כדי להשריש את ראשי החץ של ההדתה ולשרש את החינוך החילוני הולך משרד החינוך על שינוי תוכנית הליבה. התירוץ הוא "בניית הזהות של התלמידים". האמצעי: לומדים על סידור התפילות, השבת וכו'. מרכיב נוסף הוא ההדתה הסמויה בספרי הלימוד במקצועות כגון הבנת הנקרא, ספרות, מולדת, גיאוגרפיה, אזרחות, זהירות בדרכים ועוד ושילוב טקסטים שמעודדים התנהגות דתית - שמירת השבת, קריאת תורה, תפילה, בתוספת איורים בעלי גוון דתי.משרד החינוך מעודד כניסת עמותות דתיות לצורך הפעלת תוכנית הליבה החדשה, בעידוד התקצוב הנדיב של בתי ספר המעוניינים בתוכניות העשרה ביהדות. כך נערכות פעילויות חוץ בית־ספריות כמו "שבת ישראלית" שמשמעותה בילוי שבת במשפחה דתית. יש מגוון של עמותות וכולן ממומנות על ידי המדינה.הקאץ': לימודי היהדות נוסח הבית היהודי הם מדרון חלקלק שמוביל למלחמת דת באמצעות חלחול מסרים של "קדושה" שעליהם מסרו יהודים את נפשם, ובו בזמן הממשלה מעלה את מפלס החרדה באמצעות פמפום איומים עכשוויים. על העגלה העמוסה בתשמישי קדושה של ההדתה עולים תמימי דרך, שאומרים "מה רע בקצת יהדות? למה שלא נדע מניין באנו ולאן אנחנו הולכים?". קשה להאשים אותם, כיוון שהעולם של היום, בייחוד בשכונה שלנו, משדר מסרים מעורבבים, אלימים וסותרים. קולב זמין כמו אלוהים, בהנחה לחברי מועדון, הוא סידור די נוח להיתלות בו.וישנם הציניקנים. יאיר לפיד כמשל וכנמשל. עד עתה יישר קו נלהב כמעט אקסטטי עם ההדתה בפועל. "אני לא חושב שיש הדתה בבתי הספר", אמר. אחרי שראה את סקרי הבחירות של אבי גבאי ונבהל מיהר להכריז: "יש הדתה וצריך להילחם בה". אני לא מצפה מלפיד שיבין כיצד ההדתה מסייעת להמשך הלחימה והקזת הדם. זה קצת גדול על מי שאין לו אלוהים. השבוע הוא חבר לבנט בטקס חנוכת אנדרטה קדושה במאחז בלתי חוקי. כשר אצל לפיד אבל מסריח אצל כל חילוני אמיתי. מילא לפיד, הבלוף שלו כבר די שקוף. אבל איך בשם אלוהים מישהו עדיין מאמין בו.  
עימותים בין שוטרים למתפללים מוסלמים (צילום: רויטרס)