במהלך השבוע האחרון התבטא יו”ר הקואליציה ח”כ דוד ביטן (הליכוד) פעמיים נגד שב”כ, וכינה את הארגון פחדן. בשני המקרים הוא הבהיר שהביקורת שלו היא על מעורבות שב”כ בתהליכי קבלת ההחלטות, בהתייחסו בעיקר לסוגיית הצבת המגנומטרים בכניסות להר הבית. עוד אמר שיש בעיה בתפקידי ראשי השב”כ והמוסד. "משהו הופך אותם לשמאלנים במהלך תפקידם, משהו קורה להם שם”, טען. גם השרה מירי רגב לא נשארה מאחור וכינתה את השב”כ “הזוי” בעקבות המלצותיו במהלך המשבר האחרון לראש הממשלה.
ייאמר מיד, ביקורת של דרג מדיני על השב”כ ועל מערכות ביטחוניות אחרות היא לגיטימית ואף נדרשת. אולם נשאלת השאלה, עד כמה ראוי שפוליטיקאי ירחיק לכת בהתבטאויותיו הבוטות נגד גופי הביטחון, רק כדי לפייס את תומכיו, להעלות את הרייטינג של עצמו וליצור סביבו פופוליזם זול. הציבור הישראלי אינו נמצא בדיוני הקבינט הללו וניזון רק מכותרות העיתונים או מהספינים הפוליטיים שמפריחים חברי הכנסת. אך חייבים להיצמד לעובדות. בדיון הקבינט לאחר הפיגוע בהר הבית עלתה ההצעה להציב אמצעי אבטחה בכניסה להר על מנת למנוע הישנות פיגועים כאלה. מתוקף תפקידו, השב”כ התייחס בדיון למודיעין הנמצא ברשותו, שאותו הוא מחויב להניח לפני מקבלי ההחלטות. על פי המודיעין הזה, היה צפי לפרוץ מהומות אם יוצבו המגנומטרים. זה מה שהשב”כ אמר, זה מה שקרה בפועל. המסקנה היא שהמודיעין שהונח בפני ראש הממשלה היה טוב ומדויק. מובן שזכותו של הקבינט לדחות את ההמלצה.
אלא שמכאן הכל החל להשתבש. הפיגוע בירדן והמו”מ להחזרת המאבטח הישראלי והצוות הדיפלומטי יצרו מצב שבו ככל הנראה נאלץ ראש הממשלה להתחייב בפני המלך עבדאללה להסיר את אמצעי הבידוק מההר. הישראלים חזרו הביתה, וטוב שכך, אולם האופן שבו פעלה ממשלת ישראל על ההר היה שגוי לחלוטין. הסרה מיידית של אמצעי האבטחה וכניעה מוחלטת לדרישות הגורמים האסלאמיים הקיצוניים נתפסה מיד ובצדק כאוזלת יד של ממשלת ישראל, כוויתור על הכבוד הלאומי שלנו וכפגיעה ביכולת ההרתעה הישראלית.
מכאן כדור השלג המשיך ולהתגלגל ולצבור נפח. הירדנים מצדם מיהרו לנצל את המצב ודרשו להחזיר את המאבטח ולהעמידו לדין, נשיא טורקיה המשיך להסית את העולם המוסלמי נגד ישראל, והמוסלמים הקיצוניים על ההר המשיכו לתבוע את סיום הריבונות הישראלית במקום באופן מוחלט. כל זה היה צפוי. ועדיין התקבלו ההחלטות הלא נכונות על ידי נבחרי הציבור. אותם נבחרי ציבור שיצאו לאחר מכן אל התקשורת, וברוב תסכולם על חוסר יכולתם לנהל את המשבר כראוי ולקבל החלטות אמיצות, האשימו את השב”כ בהיותו פחדן.
עובדי השב”כ ומנהליו פועלים לילות כימים למען ביטחון המדינה. בתוך ישראל ובשטחים, באזורי סכנה, מול סוכנים עוינים וטרוריסטים מוסתים. הם משתתפים במבצעים עלומים ומסוכנים בכל שעות היממה ומונעים כמעט בגופם מאות פיגועים קטלניים מדי שנה. רק מתחילת שנה זו נמנעו על ידי השב”כ יותר מ־200 פיגועים. אשתקד מנע השב”כ יותר מ־400 פיגועים. שב”כ הוא זה שהצליח למנוע מחמאס, פעמיים בשנתיים האחרונות, לבצע הפיכה כוללת נגד אבו מאזן. שב”כ הוא שמונע ממרגלים לאסוף מידע רגיש בתחומי ישראל והוא שמאפשר למערכת השלטון הדמוקרטית בישראל להמשיך ולתפקד ללא הפרעה – וזה כולל גם את אותם פוליטיקאים המתגוללים עליו בהתבטאויות שלוחות רסן.
נכון נהג ראש הממשלה במקרה זה כאשר הביע הסתייגות מוחלטת מדברי שריו על השב”כ. אולם, המדרון הזה חלקלק מאוד, וראוי לעצור את ההידרדרות כבר עתה.
הכותב הוא סגן ראש אגף לשעבר בשב"כ ומומחה למודיעין וטרור