1. האמת הפשוטה: שוחד, מרמה והפרת אמונים. אלה החשדות כנגד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. זה נכתב במסמך רשמי שהוגש לבית המשפט. זה כבר לא קונספירציה של השמאל, או פנטזיה של התקשורת. זה חשד אמיתי, בשרני, מתפתח. חשד שהולך וקורם עור וגידים מולנו. מפרשה לפרשה, מעד לעד, ממעצר לחקירה. כל הדברים שנכתבו כאן במהלך השנים האחרונות, מתגשמים. ואף יותר מזה.
ומה אומר נתניהו? מה שציפינו שיגיד: "מסע הציד להחלפת השלטון נמצא בעיצומו, אבל הוא נידון לכישלון, מסיבה פשוטה: לא יהיה כלום, כי לא היה כלום". ובכן, מסע ציד. מי הם הציידים, אדוני ראש הממשלה? בוא נעבור אחד אחד: מפכ"ל המשטרה, רוני אלשיך? אתה מינית אותו. שמאלן, הוא לא. ראש אגף החקירות, מני יצחקי? לא אתה מינית אותו, אבל גם הוא לא שמאלן. הוא מקצוען. ראש להב 433 רוני ריטמן? יכול להיות שהוא בעצם סוכן של זהבה גלאון? ובכן, הוא לא. ראש יחא"ה, כורש ברנור? מי שמכיר אותו יודע שמדובר באחד מחוקרי המשטרה הענייניים שהיו אי פעם.
נעבור לפרקליטות: היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט? הוא היה מזכיר הממשלה שלך עד לא מזמן. אכל ושתה מכף ידך. לא קל לו עם החקירה הזו, הוא מתייסר ומתעכב ומתחבט, אבל גם הוא לא יכול לעבור לסדר היום מול מה שמתגלה לו. אנשי הפרקליטות? להזכירך, זו אותה פרקליטות שרדפה את אהוד אולמרט לאורך שנים, עד הכלא. מהיכרותי את רוב גיבורי מסכת החקירות נגדך, מר נתניהו, הרשה לי לקבוע כי לו נערכו בחירות חשאיות ביניהם, הימין היה מנצח בגדול. הרבה יותר גדול מהניצחון שניצח ב־2015. אגב, היועמ"ש קול צף בין הליכוד לבית היהודי. נדמה לי שנכון לרגע זה, הוא נוטה יותר לכיוון בנט.
ובכן, האמת פשוטה: אין מסע ציד. אין רדיפה. החקירות נגד ראש הממשלה לא מגיעות משמאל, ולא מימין. אין בהן גרם אחד של פוליטיקה. הדבר היחיד שיש, זה קרחון ענק של שחיתות שהולך ומתרומם מולנו מתוך מי הביוב. מקורביו, עוזריו וסייעניו של ראש הממשלה נופלים שדודים, אחד אחד, בשיטת חבר מביא חבר. האמת הולכת ומבצבצת לה מתוך חומת השתיקה.
2. משחק הכיסאות: אם אתם חובבי תיאוריות קונספירציה, להלן הצעה לאחת כזו. כל מסקנה שתוסק מצבר העובדות, התאריכים וההשערות שיובא להלן, על אחריות המסיק בלבד. אז קחו אוויר, ובואו נצא לדרך.
ראשית, תזכורת: שר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון הצהיר פעמים רבות כי הוא יודע שהדחתו מהתפקיד נעשתה בעיקר בגלל פרשת הצוללות, ולא בעטיו של החייל היורה, אלאור אזריה. לדברי בוגי, הזיזו אותו כי הוא הפריע למהלך העניינים המושחת הקשור בעסקאות הענק עם מספנת "טיסנקרופ". החל בשלוש הצוללות, והלאה (הספינות, המספנות, הנצ"ל וכו'). יעלון כבר סיפר כמה פעמים איך גילה, במקרה, שהעסקה לרכישת שלוש צוללות נוספות (ולא נחוצות) נרקמת מאחורי גבו, איך זעם וניהל שיחה קשה מאוד עם נתניהו, איך בלם את העסקה, כדי לגלות שמנסים להחזיר אותה בדלת האחורית (הצוללות יירכשו, אבל לא כתוספת לצי אלא במקום שלוש הצוללות הוותיקות יותר), ואיך בסוף הודח בשל כל זה.
הלאה. הנה כמה תאריכים: יצחק (בוז'י) הרצוג קיבל מנתניהו הצעה מפתיעה, אפילו מהדהדת, לקבל את תיק הביטחון במסגרת המו"מ הקואליציוני שניהל על הצטרפות המחנה הציוני לממשלה. מתי הועברה ההצעה? בשבת, 13 במאי 2016. בינתיים קרה מה שקרה, וגם אביגדור ליברמן נכנס לתמונת תיק הביטחון. יומיים אחרי בוז'י, מקבל ליברמן את אותה הצעה מפתיעה. בסגנון "כל הקודם, זוכה". שלושה ימים אחר כך, ב־18 במאי ליברמן עונה בחיוב לנתניהו על ההצעה הדרמטית להחליף את יעלון בקריה. בוז'י יוצא מהמשחק. והנה התאריך האחרון: כפי שנחשף כאן לפני שבועיים, ב־27 במאי 2016 מתקיים ביקור מלכותי במספנת "טיסנקרופ" בגרמניה. הנוכחים: גנור, שמרון ועוד כמה בכירים.
סיכום: בוגי תוקע את העסק. אז ב־13 במאי מציעים את התפקיד שלו לבוז'י, ב־15 במאי מציעים את התפקיד שלו לאיווט, וב־18 זה נסגר. תשעה ימים אחר כך יוצאים כבר גנור ושמרון ל"טיסנקרופ". שלושה ימים נוספים עוברים, וליברמן נכנס לקריה, סוקר משמר כבוד והופך לשר הביטחון החדש של מדינת ישראל.
ועוד משהו קטן, אפילו מצחיק: עו"ד שמרון לא רק מנהל את ענייני גנור והצוללות מול הגרמנים, הוא גם מנהל את המו"מ הקואליציוני החשאי מול הרצוג, ומול ליברמן. הוא היחיד שיודע, חוץ מנתניהו, שמוכרים את תיק הביטחון ומעיפים את בוגי. הוא רב־ממדי, שמרון. ביד אחת מחליף את יעלון בביטחון, ביד השנייה עובד עם גנור על הצוללות. אם רוצים לפתח את זה הלאה, הרי שבכל הזמן הזה מתחזק עו"ד יצחק מלכו, הצלע השלישית במשולש, את ממשלת גרמניה. הוא הרי מופקד על תיק החוץ שלנו.
ולסיום, תזכורת: ברור לכולנו שנתניהו לא ידע כלום מכל זה. כלום ושום דבר. ומדובר, כמובן, בתיאוריית קונספירציה לחובבי מדע בדיוני או לכאלה שחושבים שהמדינה נרקבת. כל האחרים רשאים לדלג.
3. חד גדיא: ולחדשות בהרחבה: נתניהו התחיל לדבר על תיק הביטחון עם הרצוג מיד לאחר יום העצמאות 2016 (11 במאי). הוא לקח את כבל ואת בוז'י ואמר להם, בסודי סודות, שהוא יכול לתת גם את תיק הביטחון, במסגרת ההתמחרות על הכניסה לקואליציה. כבל והרצוג הביטו זה בזה. זה רציני, הם חשבו. אם ביבי מוותר גם על הביטחון, סימן שהוא באמת בעניין.
אבל אז נתניהו הוסיף: לא עכשיו, אלא בנובמבר 2017. כלומר עוד שנה וחצי. הרצוג: ביבי, זה לא רציני. אף אחד לא יאמין לך שגם תקיים את ההבטחה הזו. הרצוג הציע לתת ליעלון חצי שנה להתארגן, ולבצע את ההחלפה בתחילת 2017, במקביל לחילופי הנשיאים בארה"ב. זה גם ייראה יותר טוב, אמר הרצוג. הרי יש לך שר ביטחון מקצועי ופופולרי, אמר לנתניהו, תהיה לך בעיה ציבורית להחליף אותו סתם ככה, עדיף שניקח את הזמן. נתניהו הסכים. סוכם על החלפה ב־1 בפברואר 2017, שבועיים אחרי שהנשיא החדש באמריקה ייכנס לחדר הסגלגל. אגב, עניין מאוד את נתניהו מי יהיה שר הביטחון החדש מטעם המחנה הציוני. האם הרצוג עצמו? כנראה שלא. תיק החוץ תפור עליו יותר. האם לבני? לא סביר להניח. ידלין? נדמה לי שלא. המועמד הסביר יותר היה איתן כבל. הוא צבר עם נתניהו שעות רבות מאוד בארבע עיניים במהלך המו"מ הזה. הייתה שם כימיה.
איך העובדה שהחלפת בוגי במועמד המחנ"צ אמורה להתבצע רק שנה וחצי או חצי שנה אחרי, מתיישבת עם תיאוריית הקונספירציה שהועלתה בפתיחת הטור? אם היא רוצה, היא יכולה להתיישב. נתניהו הוא השועל הפוליטי המתוחכם ביותר שיש היום בישראל. אולי בעולם כולו. הניסיון עושה את שלו. הוא ידע שאם ייחתם הסכם עם המחנה הציוני ובמסגרתו יוכרז כי יעלון יוחלף בעוד כמה חודשים, יעלון יתפטר מיד. העלבון יעשה את שלו. בוגי הוא איש של הדר, והפיכתו לשר ביטחון על תנאי, עם תאריך תפוגה, תעביר אותו על דעתו. ישים את המפתחות וילך. זה היה התסריט. הוא היה מושלם, כי זה היה מאפשר לנתניהו להחזיק בתיק הביטחון בעצמו עד פברואר 2017. תארו לעצמכם כמה צוללות אפשר היה לקנות כשביבי ושמרון לבד.
אז נתניהו מכין ביד אחת מהלך להחלפת יעלון בהרצוג (כבל), אבל זה לא מספיק. ביד השנייה הוא מכין מהלך מקביל, להחלפת יעלון בליברמן. במוצאי יום העצמאות, בעודו מדבר עם הרצוג על הביטחון, פרסם ביבי קריאה פומבית לישראל ביתנו להצטרף לממשלה. כשהרצוג וכבל הרימו גבה, אמר להם ביבי שהוא מוכרח לשים עצמו כמי שקורא כביכול לשותף הימני הטבעי. זה בסדר, אמר, הרי איווט יסרב. אני צריך את זה לצרכים פנימיים בליכוד, שיידעו שקודם ניסיתי ימינה. ליברמן באמת סירב. אבל אז החלו אנשי נתניהו לחפור מנהרות ללבו של איווט, והזכירו את תיק הביטחון. ליברמן שמע ביטחון, קפץ. בצדק.
התיק הזה הוא משאת נפשו של כל פוליטיקאי באשר הוא. בעידן שאחרי נתניהו (שתכף נגיע אליו), יוכל רק ליברמן לטעון שהיה גם שר חוץ, וגם שר ביטחון. לאף אחד על המפה אין את הרזומה הזה. אז ליברמן השיב בחיוב. בוז'י וכבל נבעטו מיד אל פח האשפה של הפוליטיקה, איווט חתם את ההסכם, מול עו"ד דוד שמרון, שיצא כמה ימים אחר כך ל"טיסנקרופ" עם מיקי גנור, בעוד איווט נכנס למשרד הביטחון עם שובם של שמרון וגנור מגרמניה. חד גדיא, חד גדיא.
תוספת קטנה לסיכום: העובדה שהסכימו להחליף את יעלון לא הופכת את הרצוג, כבל או ליברמן לשותפים לקנוניה, המתוארת בתיאוריית הקונספירציה המופרכת הזו. נתניהו פשוט הניח שבמסגרת החפיפה שיעשה לכל שר ביטחון חדש, באשר הוא, לא תהיה לו בעיה להעביר בין הנושאים גם את העניין הקטן הזה של הצוללות, שכבר סוכם עליו, ויש בו צורך אסטרטגי עליון. להרחבות, הוא יגיד לשר הביטחון החדש שלו, אתה יכול לפנות לראש המל"ל החדש, שזה עתה מיניתי. אבריאל בר יוסף. הוא מבין בזה, הוא איש חיל הים.
4. האיש שהיה שם: חומותיה של מצודת נתניהו נסדקות במהירות. לפני שנה ורבע, במאי 2016, יום לפני שליברמן נכנס לתפקידו כשר ביטחון, כתבתי כאן ש"רכבת הצדק יצאה מהתחנה". פרשת הצוללות טרם באה לעולם. אני הסתמכתי על החקירות, שהחלו להתגבש. על העובדה שמני נפתלי הצליח לקעקע את חומת השתיקה, ובעיקר את מחסום הפחד. כתבתי שזו תהיה רכבת מאסף, שתעצור בתחנות רבות ותעבור תלאות לא פשוטות בדרכה אל היעד. היום, כך זה נראה, המאסף הפכה לאקספרס.
אפילו היועץ המשפטי לממשלה, שגרר רגליים, עיכב, התלבט, התחבט ולפעמים הפריע למהלך התקין של החקירות, מתחיל לזרום עם המציאות. נדמה לי שמה שנחשף לעיניו המבועתות של מנדלבליט בשנה האחרונה, אחרי עשרות רבות מאוד של עדים ונחקרים, לא מציב בפניו ברירות. אפילו הוא, שגדל ושגשג ולבלב בערוגות הפרא האלה, מתחיל להבין עם מה יש לנו כאן עסק.
הצטרפותו של ארי הרו למעגל אלה שהחליטו לדבר, יכולה להיות אירוע אסטרטגי. מכל אלה שהיו שם, הוא האחרון שהייתי מנחש שיהפוך לעד מדינה. שקט, צנוע, דיסקרטי, נאמן, מי שגדל על חינוך אמריקאי מוקפד, אפילו מרובע. הפוטנציאל שטמון בהרו, מבחינת חוקרי המשטרה, עצום. הוא היה שם, בתוך החדר. שמע הכל, ראה הכל, הבין הכל. הוא זה שהקליט את השיחות עם נוני מוזס. הוא זה שניהל את המגעים באלף ואחד תחומים אחרים. דווקא לגבי הצוללות, אני די סקפטי. אף על פי שהשבוע פורסם שהוא יכול להעיד גם בפרשה הזו.
מה שבטוח זה שהרו יוכל לשפוך אור מסמא על פרשת 1000, ולהוסיף גם את הזווית האישית שלו, בפרשה שפורטה כאן (שוב) בשבוע שעבר, עם אודליה כרמון. הרו, כמנכ"ל "ידידי הליכוד באמריקה", מימן את משפחת נתניהו על גחמותיה ונהנתנותה בהזדמנויות רבות. בעניין הזה הוא לא ינדב מידע. מוצע כאן לחוקרי המשטרה להתעקש. ממתין להם בור סוד מלא כל טוב. בפרשת 2000 הרו יכול לעשות את ההבדל. אם התבקש על ידי נתניהו לנקוט ולו פעולה אחת שמטרתה לקדם את אותה עסקה מצחינה שרקם עם מוזס, נגמר הוויכוח. עסקת השוחד הופכת לעבירת שוחד.
סיפור הרו יהיה נייר לקמוס חשוב בדרכה של רכבת הצדק. אם נראה כאן מוטיבציה אמיתית של "המדינה" (קרי, היועמ"ש) לסגור עניין, סימן שיש רצון אמיתי להוציא את הצדק לאור. ועוד נתון: אין סיכוי שהרו יחתום על הסכם עד מדינה שיכלול עונש מאסר בפועל.
5. שרה נתניהו 2.0: הארץ רעשה השבוע בעקבות התגובה שכתב יאיר נתניהו לפוסט של ארגון "מולד", שהעלה פיצ'ר ובו "חמישה דברים שלא ידעתם על יאיר נתניהו". קוראי הטור הזה מכירים את סיפורי משפחת נתניהו, ובתוכם את סיפורו של יאיר, שכונה על ידי לא מעט ממקורבי בני הזוג בכינוי המחמיא "שרה על סטרואידים". לכאורה, לא ראוי לעסוק בענייניהם של בני משפחתו של ראש הממשלה, אבל במקרה של יאיר, כמו גם במקרה של אמו, ראוי גם ראוי. השניים מעורבים עד צוואר בניהול ענייניה של המדינה. נדמה לי שזה כבר הוכח מזמן. הפוסט של נתניהו ג'וניור חשוב, כי הוא מאיר בזרקור רב־עוצמה את בועת הטרלול שבה חי ומתפקד ראש הממשלה שלנו. הנה כמה ציטוטים מתוכו:
"מה עם איזה תחקיר על מקורות המימון השונים והמשונים (והזרים) של המפעילים של הדף ההזוי הזה?", הוא שואל על "מולד". מהמשפט הזה עולה שמשימתם של נתניהו ושליחיו השונים בתקשורת כבר הושלמה: להיות שמאלני בישראל 2017 הפך ללא לגיטימי. השמאל מורכב מבוגדים, מחתרנים ומכאלה שמבקשים להשמיד את מדינת ישראל. אם ארגונים חברתיים מקבלים תמיכות מגופים שאינם מיושרים לגמרי עם הגותם המדינית של מאורות כאורן חזן וציפי חוטובלי, הם הופכים לשונאי ישראל. אמיתי לגמרי.
ועוד משהו: מאיפה הוא מביא, הג'וניור, את עזות המצח לכתוב על "מקורות מימון שונים, משונים וזרים"? הבחור הזה שייך למשפחה שרוב חייה לאורך עשרות שנים ממומנים בידי "מקורות מימון שונים, משונים וזרים". אמא שלו עומדת בפני כתב אישום על מאמציה להטות את הוצאות המשפחה לעבר קופת המדינה. אבא שלו נחשד בקבלת סדרה אינסופית של מתנות וטובות הנאה.
הבן (המובטל) של ראש ממשלה שלא מסוגל לממן לעצמו סיגרים, יוצא חוצץ נגד מימונים זרים. הבן הראשון של ראש ממשלה שנהנה ממאבטח, נהג ורכב צמוד על חשבוננו (למה?), בא לנקות את האורוות של "מולד". לא ייאמן.
אחר כך הוא עובר הלאה: "מה עם איזה תחקיר על 'הבן של כולנו' של ראש הממשלה שרון שנכנס לכלא?", הוא שואל. אה, אז טוב ששאלת, יאיר. התקשורת כולה עסקה באובססיביות בעלילותיו של עמרי שרון. הדברים נחשפו בתחקירים עיתונאיים, אף על פי שאבא שלו לכאורה אותרג על ידי התקשורת. שרון ג'וניור נשפט, הורשע, ריצה את עונשו ובעיקר סתם את הפה. הוא הוקרב למען אביו, אבל אף אחד לא הפך את זה לג'יהאד נגד התקשורת. וכשמדברים על עמרי שרון, צריך לזכור שהבחור שירת בשלדג, עבד קשה כל חייו, מתנדב שנים ארוכות בסיירת הירוקה, פעיל סביבתי בנגב ושומר על צניעות באופן כללי. זה, על אף שאביו עבר בזמנו מסע רצח אופי תקשורתי מתמשך אחרי מלחמת לבנון ("שרון רוצח"). אתה, יאיר נתניהו, ששירת בדובר צה"ל שירות מינימלי בתנאי פינוק (עם ואן שמביא לך מזון מבית רה"מ לבית אגרון מדי יום, וכו'), ושהחוויה הקרבית ביותר שחווית הייתה על סיפון היאכטה של ג'יימי פאקר, כדאי שתחריש כשמדברים על שרון.
הבא בתור הוא פרס. "או הבן של כולנו (של ראש הממשלה פרס) שהרג חייל בפליטת כדור והנושא הוצנע", כותב יאיר נתניהו. בטח הוצנע. כל כך הוצנע עד שאבנר הופשטיין הזכיר לנו השבוע איך הוא ואמירה לם חשפו, בכתבת שער ענקית ב"ידיעות", את הפרשה, ואף בישרו למשפחתו של החייל שנהרג מהכדור שפלט יוני פרס, את זהות הפולט. אגב, כל הנ"ל נחשבים בעיני נתניהו ג'וניור כשמאלנים משוקצים: הופשטיין, לם והעורכת שלהם דאז, רותי יובל. שלא לדבר על "ידיעות אחרונות", השטן הגדול.
ואחרון חביב: "מה עם איזה תחקיר על הבן של כולנו של רה"מ אולמרט, יחסיו 'המעניינים' עם איזה פלסטיני ומשמעויותיהם לביטחון המדינה". זה הקרשנדו. השיא של כל הזמנים שמוכיח לאילו רמות של טירוף הגיעו שוכני הבית בבלפור. הבן האמור, של ראש הממשלה אולמרט, הגיב באותו יום בפוסט משלו. הנה קטעים מתוכו:
"אהלן יאיר נתניהו. אנחנו לא מכירים", כותב אריאל אולמרט, "אני אריאל, הבן הסודי של אהוד אולמרט. הבן ההומו, נו, אתה יודע, זה שחי עם פלסטיני וברח איתו לצרפת. סיפור יפה, לא? התרשמתי שהוא מסעיר אותך. מין רומיאו וג'ולייט על ציר בית צפאפא־פריז, רק בצבע ורוד. אממה, יש כמה בעיות עם הסיפור הזה.
הראשונה היא, שכולו המצאות ושקרים. אני אוהב נשים וחולק את חיי עם בת זוגי ואם בתי... הבעיה הגדולה יותר היא הגזענות וההומופוביה שנוטפות מהמעשייה הזאת. הפיצו אותה אתרי ימין בימי כהונתו של אבי כראש ממשלה, וכל תכליתה להסית בשם 'האמיתות' האפלות הנחשפות בה: 'בן הומו', 'בן זוג פלסטיני', ועוד כל מיני המצאות... עכשיו תקשיב, חביבי: בשונה ממך אני מעולם לא ישנתי במעון הרשמי, אין לי נהג ומאבטח מטעם המדינה, אני לא מתרועע עם נשיאים או מבלה, לכאורה, אצל מיליארדרים. אני אשכרה עובד לפרנסתי. אני גם משתדל באופן עקרוני להרים את הקקי של כלבתי (אבל מודה שקרו מקרים). בקיצור, אני חי את חיי. הניסיונות שלך לגרור אותי לתוך המציאות המעוותת שלך נועדו להיכשל".
אנחנו יכולים לכלות את ימינו במאמץ להסביר לקוראים עד כמה מטורללת הבועה בבלפור, אבל האנשים ימאנו להאמין. והנה הגיע הפוסט הזה של בכיר באותה בועה, ויוכיח. אריאל אולמרט נשוי לשחקנית תיאטרון ישראלית. הוא הקים בית ספר פופולרי לצרפתית בדרום תל אביב וחי בעיר עם בת זוגו ובתם הקטנה.
זאת ועוד: כשאביו היה ראש ממשלה, למד אולמרט הצעיר ספרות צרפתית ב"סורבון". שירות הביטחון הכללי פנה לאבא שלו ואמר שיש התראות על הבן הלומד בצרפת. הוא יכול להיות מטרה מצוינת לארגוני ג'יהאד למיניהם. צריך לאבטח אותו. דיבר אבא אהוד עם הבן אריאל וסיפר לו את זה. אמר אריאל לאביו שברגע שהוא יבחין בבדל מאבטח במרחק של פחות מקילומטר ממנו, הוא מקים שערוריית ענק. אז לא הוצבה עליו אבטחה. זאת, בניגוד למשפחה הקיסרית, שבה נעשה הכל כדי לסדר לילדים אבטחה בכל מקום בעולם (זה עולה לנו הון תועפות), מכונית צמודה (מעולם לא נהנו בני ראש ממשלה מסידור כזה) ונהג (כנ"ל).
מדהים לחשוב שיאיר נתניהו, שהארץ מלאה שמועות על מהות יחסיו עם ג'יימס פאקר, למשל, מעז להפוך מעשיית־עם שקרית שהופצה באתרי שוליים ימניים על אריאל אולמרט לאמת שעליה הוא מדווח בפייסבוק. הפוסל, במומו פוסל וגו'. עוד יותר מדהים לשמוע מקורבים למשפחת נתניהו מבטלים את האירוע באמתלה שמדובר בסך הכל בתגובה בפייסבוק, מה אנחנו עושים סיפור משטות כזו. הילד התרגז אז התפלק לו. ובכן, על מעשייה דומה בפייסבוק תבעה אותה משפחת נתניהו 100 אלף שקלים מהעיתונאי יגאל סרנה. ואפילו ניצחה וקיבלה את הכסף. נדמה לי שאריאל אולמרט בוחן ברגעים אלה ממש הגשת תביעת לשון הרע מקבילה. כל מה שהוא צריך זה לעשות "העתק־הדבק" על התביעה של משפחת נתניהו, והכסף בדרך. מה תעשה הגברת נתניהו כשיתברר לה שהפה הגדול של הילד עלה לה 100 אלף שקל, אני משאיר לדמיונכם.
בנימין נתניהו המקורי אינו כזה. הוא לא אדם גס רוח או מתלהם. נתניהו הישן הוא אדם רגוע יחסית, שמגיע באופן מדוד. היו לו התחלקויות, בעיקר כשלא ידע ששומעים אותו ("אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים"), אבל באופן כללי הוא נהג לעבוד ולהגיב לפי הספר. רעייתו, העזר כנגדו, נוהגת הפוך. ותיקי הטור הזה זוכרים את שיחת הטלפון הלילית שלה עם מוניק בן־מלך, שחטפה שטיפה טלפונית כמעט אלימה כי בן זוגה אז, אלי מויאל, העז למתוח ביקורת על נתניהו במהלך צוק איתן.
כל השנים שרה הייתה להט החרב המתהפכת ונתניהו השתדל להכיל את זה ולשדר כלפי חוץ מתינות ורוגע. עד שהגיע יאיר. התגבורת הזו, של שרה נתניהו נוספת, רק הרבה יותר בוטה עם הרבה פחות עכבות, שינתה גם את האבא. מאז הניצחון ב־2015, נסחף גם נתניהו עצמו לסגנון של אשתו ובנו. הוא המיר את דפוסי התנהגותו הקודמים והפך לתמונת מראה של הטירוף שנגלה לעיניו בבית. גם הטירוף שמבצבץ מפעולותיו של מנהיג העולם החופשי, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, לא מסייע. נתניהו הגיע למסקנה שהטירוף משתלם. ושיהיה בהצלחה לכולנו.
6. הכל כשר: לפינתנו קלמן ואני: ליבסקינד התגולל עלי גם בשבוע שעבר. הנה הקטע במלואו: "בן כספית, חברי, היה השבוע חלק מהחבורה שבחרה להאשים את ראש הממשלה בכל מה שעושים לנו הערבים. הערבים רצחו בנו אחרי שפתחנו את מנהרת הכותל? נתניהו אשם. המרמרה? ברור שנתניהו אשם. 'זוהי דרכו של נתניהו', הסביר, 'זו גם דרכו של הימין. התרברבות, במקום מעשים שקטים בשטח'. אז אם זו דרכו של הימין, בואו נדבר רגע על דרכו של השמאל, ובעיקר על דרכה של העיתונות שכספית הוא אחד ממסמליה הגדולים, בשנים האחרונות.
"אין לי ספק", כתב כספית, "שאם נתניהו היה ניצב שם ב־1948 במקום דוד בן־גוריון, הוא לא היה מכריז על הקמת המדינה. הצעת החלוקה של האו"ם, הוא היה מצהיר בפומפוזיות, היא פגיעה בריבונות של העם היהודי על מולדתו, זו הצעה מעליבה, אלה גבולות שאינם בני הגנה, אנו דורשים הצעה טובה יותר. הוא היה מדבר, ציפי חוטובלי וחבריה היו מוחאים כפיים, והמדינה לא הייתה קמה". אין לי מושג מה היה קורה אם נתניהו היה שם ב־1948. אני מסכים שנתניהו איננו בן־גוריון - ספק אם היו כאן עוד בן־גוריונים אחרי המקורי - אבל אני חושב שאני יודע מה היה קורה אילו לצד נתניהו התיאורטי ההוא, הייתה ניצבת ב־1948 העיתונות של 2017.
"אני יודע שהעיתונות הזאת לא הייתה מאפשרת לו להקים כאן מדינה (בשביל מה אנחנו צריכים מדינה אם ביבי שולט בה?). פרשן אחד היה מסביר שטעות היא להכריז עליה דווקא עכשיו, ושני היה שואל למה להרגיז את הערבים, ושלישי היה מזכיר שביבי תמיד דוחף להם אצבעות לעיניים, ורגע אחרי פלישת צבאות ערב היו מסבירים באולפן ערוץ 10 שהכתובת הייתה על הקיר ורק עיוור לא ראה את המלחמה הזאת באה, ותראו כמה הרוגים יש, ועיתונאים אקטיביסטים היו מצטרפים להפגנות מול בית ראש הממשלה, ובן כספית עצמו היה עומד בראש הקוראים, עם שוך הקרבות, להקמת ועדת חקירה ולהדחת האחראי למחדל".
אז נתחיל בהכרזת המדינה. ב־12 בספטמבר 1947 פרסם ארגון הרביזיוניסטים הציוניים באמריקה מודעת ענק ב"ניו יורק טיימס" ובה קריאה ברורה לדחות את הצעת החלוקה של האו"ם. יש גם רשימת נימוקים מפוארת. או שפלשתינה היא מולדתו של העם היהודי, הם כתבו, או שלא. אם כן, אז כולה שלנו.
היענות להצעת החלוקה, הם כתבו, תהיה התאבדות רבתי של הציונות. אסור לתת לזה לקרות, וכו' וכו'. אחד החותמים על העצומה הזו, שהיה גם ממנסחיה
ויוזמיה, הוא פרופ' בן־ציון נתניהו. הנתניהו המקורי. אז נדמה לי, קלמן, שכאן לא יכולה להיות מחלוקת.
שאר טיעוניו של ליבסקינד אינם ראויים לתגובה, אבל מכיוון שהוא חבר שלי (באמת), נטפל גם בהם: אני לא מייצג כאן את פרשני השמאל או את המחתרת הפוסט־ציונית באשר היא. רק את עצמי לייצג ידעתי. ליבסקינד מכיר אותי ואת דעותי שנים. הוא יודע שכשאולמרט חתר לסיים את מלחמת לבנון השנייה, אני כתבתי שצריך להמשיך עד הסוף, ועד הכרעת חיזבאללה. הוא יודע שכשנתניהו חיפש איך לברוח מצוק איתן, אני הייתי מאלה שחשבו שצריך להכריע את חמאס. הוא יודע שכשנתניהו שחרר אלף רוצחים תמורת גלעד שליט, אני הייתי נגד (קלמן היה שם בשוחות המאבק יחד איתי ועם בן דרור ימיני).
הוא גם יודע שהשמאל הקים את המדינה הזו, עם עיתונות השמאל הצמודה. אף אחד לא עצר את בן־גוריון. ולא רק בהכרזת המדינה. מפא"י ההיסטורית הייתה מין מפלגה כזו שהייתה קצת חלשה בדיבורים, אבל חזקה במעשים. היא לא דיברה על התנחלויות, היא בנתה יישובים. אגב, גם ממשלת אולמרט בנתה הרבה יותר מעבר לקו הירוק מכל ממשלות נתניהו לדורותיהן. גם עוד אלף ליבסקינדים לא יהפכו את נתניהו למה שהוא לא. את המגנומטרים היה צריך להציב רק אם יש מנהיג שיודע להתייצב מאחוריהם כל הדרך, גם אם היא מסוכנת. מי שהמליצו להסיר את המגנומטרים לא היו עיתונאים, אלא אנשי ביטחון. שירות הביטחון הכללי וצה"ל. אי אפשר גם לדבר גבוהה, וגם לעשות נמוכה. מה שקרה זה שביבי שיחק אותה גבר במחצית הראשונה של האירוע, וברח במחצית השנייה. זה קל להאשים את "התקשורת", זה אפילו קל להתנפל על מערכת הביטחון. הכל כשר, כדי להכשיר את השרץ עצמו.
7. שפ(ט)ל המדרגה: היה גם פסק דין אזריה (2) השבוע. חמישה שופטים שהצטרפו לשלושת השופטים בערכאה הראשונה, כדי להסביר לכולנו מה שאפשר היה לראות מהרגע הראשון. מעבר למשמעויותיו של פסק הדין הזה, ראוי לדון בהיבט נוסף שלו: זהו צל"ש מהדהד למשה (בוגי) יעלון. צל"ש הרמטכ"ל. האיש הפסיד את עולמו הפוליטי כי חשב שצריך להגיד מהרגע הראשון ובקול צלול את האמת, כפי שהשתקפה בבירור לעיני כל מי שלא משקר לעצמו, מאותו סרטון מאותו בוקר בחברון.
יעלון הוא היחיד שהתייצב לימין צה"ל והרמטכ"ל לאורך כל הדרך, כשנתניהו מיהר להימלט אל זרועות ההמון. אין היום במערכת מי שיש לו יותר ניסיון קרבי, מבצעי ומקצועי מיעלון. האיש, כזכור, רוקן מחסנית על אבו ג'יהאד בתוניס. מהאיש הזה עשו מתלהמי הימין שק חבטות תבוסתן, סמולן עוכר ישראל ומפקיר חיילים בשטח. הוא הפך ל"אוהב מחבלים" ו"שונא יהודים".
מזל שיש עדיין שופטים בישראל. שמונה מהם התייצבו כדי להזכיר לנו את ההבדל בין אמת לשקר, בין מנהיגות להתלהמות, בין פוליטיקה לערכיות. היום גם ברור שאמירתו הערכית של יעלון לא השפיעה על פסקי הדין במורד הדרך. יעלון הוא היחיד שלא עשה פוליטיקה על גבו של החייל האומלל. הוא אמר את האמת מהרגע הראשון ועד האחרון. הוא שילם על זה מחיר פוליטי יקר, ועוד ישלם. מה שמוכיח לאיזה שפ(ט)ל מדרגה הגענו.