בגדול, אם תורידו ממני את כל הפוזה וגם את מכונת הקפה החדשה עם הקפסולות שלקח לי שבוע ללמוד לתפעל, תגלו שאני בסך הכל טיפוס של מים חמים בקומקום ונס קפה. ואם לדייק, שלושת רבעי מים ורבע חלב, וזה כל מה שאני צריכה כדי להתחיל בוקר נורמלי. אני צריכה גם שקט נפשי וכמה ימי חופשה, אבל זו כבר לא הבעיה שלכם.
בשנה האחרונה שגרת נס הקפה שלי השתדרגה פלאים כשפגשתי את שי ושי, חברי הטובים מהשכונתי הקבוע, שבו אני מבקרת שלוש פעמים בשבוע כדי לתדלק את הגוף בנוזל איכותי וגם כי כשמישהו אחר מכין לך זה הרבה יותר טעים. האמת היא שתמיד חלמתי שיהיה לי קפה שכונתי כזה, שמכיר את סודות השתייה האינטימיים שלי בלי לשאול.
בדיוק כמו זה שהיה סביב סבא שלי, שהפך את כל הקומה הראשונה בדיזנגוף סנטר לפרלמנט מיתולוגי של בכירי תעשיית הכדורסל הישראלי בדימוס. אל תתלהבו, מכיוון שכמובן היה שם ריב ענק בין מחנות שפרץ בשל מידע לא מדויק שאחד נתן על הפועל חולון, מה שהשאיר פרלמנט מפורק לרסיסים ובית קפה שנסגר בעקבותיו. עד היום אני משוכנעת שהסיבה שהקפה נסגר היא כי הפרלמנט שלו הלך לעזאזל, אבל זה כבר סיפור אחר.
אחת המתנות שקיבלתי ליום הולדתי האחרון הייתה מכונת קפה של מבוגרים, וזה קרה מתוך שתי סיבות: האחת, "יש גיל מסוים שבו את חייבת להתברגן, אם תרצי ואם לא", נזפו והפצירו בי לפנות מקום על השיש. השנייה, נס קפה בגרסה סטודנטיאלית הוא לא משהו שאת רוצה להגיש לבחור שנשאר לישון אצלך, הם אמרו, ואני דמיינתי את הסיטואציה עם הבחור והגעתי למסקנה שהם צודקים.
בחזרה לקומקום הישן
כמובן שקיבלתי את המכונה באהבה ואני מוצאת את עצמי משתעשעת במקציף החלב כמו האחיין הקטן שלי עם הטרקטור שלו. אני מדמיינת את פרצופו של ג'ורג' קלוני קורץ לי, וזה קורה בפעמים שבהן אני מצליחה להכניס את הקפסולה ישר בלי למעוך אותה לחלוטין.
אלא שמדי פעם אני חוזרת למתג הקומקום הישן והאהוב ולקפה הזה בצנצנת, שמשום מה אף פעם אי אפשר לסגור אותו הרמטית אחרי שפותחים בפעם הראשונה. אני מניחה שנעורים ושנים ארוכות במסדרונות של תיאטרון לא הותירו לי ממש ברירה אלא להיות טיפוס של קפה בלאי. והנה מידע חשוב למי שחושב שעולם השואוביז נוצץ וכולם בו עשירים. האמת היא שאנשים שעובדים במקצועות שזקוקים לתקציב מדינה כדי להתקיים לא רק שלא מלקקים דבש, אלא שכל קיצוץ של אחוז אחד בתמיכה הציבורית, גורם לכך שנס הקפה המגורען במטבח המשותף שלהם יהפוך לקפה אבקתי. שלא לדבר על החלב.
אם בתחילת השנה אפשר לבחור בין חלב 3% לדל שומן, בסוף השנה תמצאו במקרר רק חלב עמיד. אני בספק אם שרת התרבות מודעת לכך. האמת היא שלפני שנה בדיוק ביקרתי במסדרונות חברת הענק אינטל לצורך ראיון עם המנכ"לית היוצאת, ולא רק שגיליתי לתדהמתי שאין לה משרד אלא קיוביקל בדיוק כמו לכולם, גיליתי לאכזבתי שאין להם מכונת קפה מתוך עיקרון - כדי לשמור על הפשטות והשוויון. זה רעיון נחמד, אבל לך תגיד את זה לבחורה שנסעה כל הדרך עד קריית גת כדי לגלות שלא עומדים לפנק אותה עם לב של קצף.
לקפה של מסדרונות המתנה אי אפשר להתרגל. אבל בדיוק כמו אינפוזיה, לפעמים אין ברירה אלא להיעזר בו כדי להתניע את הנפש בשעות קבועות כשאין מוצא אחר. פעם חבר טוב אמר לי שבגלגול הקודם כנראה שהייתי מוסכניק, אחרת הוא לא מבין איך אישה תל אביבית מצויה עם מקצוע חופשי ונעלי עקב ממותגות מתעקשת להזמין קפה פילטר או לחלופין קפה שחור. “יש לנו רק אספרסו", תמיד אומרים במסעדות, ואני מחייכת ומבקשת כוס גדולה ועוד מים חמים ולפעמים חלב קר בצד כדי להפוך את הבלילה למשהו שאני רגילה לשתות.
בשבוע שעבר, באזכרה לסבתא שלי, נזכרתי שלא רק שעברו שנתיים כמעט בלי להרגיש מאז הקיץ ההוא, אלא גם כמעט 25 שנה מאז הפעם האחרונה שבה היא הפכה כוס קפה שחור מעוצבת על צלוחית אחרי שלגמתי ממנה, באקט שידוע בשמו המקצועי “פאל", ואז קראה לי ואמרה: “את רואה את הקו הארוך הזה? זה גבר, שיער שטני. העיגול זו את. אני רואה שיש לך מישהו". הייתי בת 15 וקצת, ומאז טרם החלטתי אם באמת הקפה השחור גילה לה את הסוד על החבר הראשון שלי או שאמא שלי פשוט סיפרה לה כדי להרגיע שאני מאוהבת, ובטח תוך שנה־שנתיים או גג עד סוף התיכון אני אתחתן.