החודש מלאו 12 שנה לגירוש ולעקירה מגוש קטיף, מה שכונה בצורה נכלולית - "ההתנתקות". 12 שנים מעניקות פרספקטיבה מספקת לבחון עד כמה "התנתקנו" מעזה ועד כמה התגשמו ההבטחות שמכרו לנו אדריכלי ושושביני המהלך הזה. חשוב מאוד להיזכר, הגיע הזמן להפנים עד כמה היינו סבלניים כלפי משיחי השקר הללו. אריאל שרון הצהיר ערב הגירוש כך: "אני משוכנע בעמקי לבי ובמיטב הכרתי כי ההתנתקות הזו תחזק את ישראל, תפחית איבה, תפרוץ חרם ומצור ותקדם אותנו בדרך השלום עם הפלסטינים ושאר שכנינו... אשקלון ויישובים אחרים לא יהפכו לקו החזית... אני מבין בביטחון, ואני מבטיח לעם ישראל 40 שנות שקט".
שמעון פרס, לנוכח האזהרות שלפיהן מעזה יירו טילים ורקטות על אשקלון וערים נוספות בדרום, אמר: "מה אתם מציעים לנו – פסימיות, ועוד מלחמות ועוד דם? אני מציע תקווה... אני מציע לימין להפסיק עם ההפחדות... תפסיקו לדבר שטויות". ציפי לבני הטעימה אז: "שוב הימין מהלך עלינו אימים. טילי קטיושה על באר שבע, אשדוד... אשקלון? בסדר, הימין מתלהם ומדמיין, אנחנו רואים שהגבול עם לבנון שקט שנים אחרי היציאה שלנו, אין טילים על הצפון, אותו דבר תשיג ההתנתקות מעזה”. ויצחק הרצוג הוסיף: "ההתנתקות היא בעלת משמעות היסטורית להוצאת המדינה מן הבוץ בעזה".
ראש אמ"ן דאז אהרן זאבי־פרקש אמר בדיון בממשלה: "ההתנתקות תצמצם את הטרור ותהפוך אותו לנסבל”, ואילו צמרת העיתונות פעלה בדיוק כפי שהתווה אז אמנון אברמוביץ', כאשר שמרה על שרון מפני חקירת החשדות החמורים נגדו, על פי קונספציית ההגנה והאתרוג של אברמוביץ'. היא גם לא הסתירה את הסיבה, כי רק שרון יכול היה לעקור את המתנחלים, מה שמרבית בכירי העיתונות כל כך רצו.
אחרי 12 שנה כבר לא ניתן להסתיר את מה שקיבלנו - ההפך מהתנתקות: ישות אויב תוקפנית וחמושה על גבולנו, שלוש מלחמות קטנות, והבאות בדרך. מנהרות, טילים ואיום מתמיד. רק בעשור הראשון שחלף מאז העקירה נורו בממוצע בכל שנה פי ארבעה יותר רקטות קסאם ופצצות מרגמה מאשר בשנה ממוצעת לפני המהלך המגונה.
ולמרות זאת, איש מהאחראים והתומכים לא שילם מחיר על הטעות האיומה, על מסע ההונאה והדה לגיטימציה שנלווה לה. למרות זאת, לא הוקמה עד היום ולו ועדה אחת לבחינת הפיאסקו, ועדת חקירה ממלכתית, שלא לדבר על פרלמנטרית. גם לא נחקרה הטענה שגודל העקירה כגודל החקירה. כלומר, שבעצם חציית הקווים שרון ניסה למנוע את החקירות ואת מיצוי הדין נגדו בפרשיות סיריל קרן, מרטין שלאף ועוד.
איך זה שאיש לא שילם מחיר ציבורי - שרון עצמו, שמעון פרס - השותף הנלהב, ציפי לבני שיצקה מים על ידיו, יצחק הרצוג? איך ייתכן שלא באנו חשבון עם ההגנה העיתונאית המגונה, זו שבלעדי התמיכה הפסולה שלה, המהלך כולו לא היה יוצא לפועל? איש מהעיתונאים הבכירים שטעו ו/ או סרחו לא שילמו מחיר כלשהו. כולם ממשיכים להתעטף בנימות צדקניות ולהמשיך להטיף לנו לבצע טעויות פטאליות נוספות ללא הרף.
העובדה שממשלות הימין לא הצליחו להקים ועדת חקירה עד היום ממחישה את גודל חולשתן. ולנו לא נותר אלא, לכל הפחות, להפסיק לספק לגיטימציה לכל מי שהיה מעורב בהונאת ההתנתקות, ובוודאי שלחדול מלהקשיב לו.