1.מה באמת טוב ללקוחות: ארבעת הבנקים הגדולים חגגו השבוע את דוחותיהם לרבעון השני עם רווחי שיא של 2.1 מיליארד שקל. בנק איגוד, שפרסם מוקדם יותר, נשרך מאחור. המזרחי טפחות לא הצטרף לחגיגת הרווחים בגלל השביתה, והפרסום נדחה ל־29 בחודש. אבל אין מה לדאוג: אנליסטים מעריכים שהתשואה על ההון תהיה הגבוהה במערכת הבנקאית (יותר מ־12%), ובהתאם לכך הרווחיות.
הפער בין הבנק הרווחי במערכת (המזרחי) למאכזב ביותר (איגוד) מתכתב יפה עם מהלך חריג בנוף הבנקאות - התוכנית לבליעת בנק איגוד לתוך המזרחי. לדעתי, המיזוג ייצא בסופו של דבר אל הפועל אף על פי שהמגעים נמצאים רק בראשית הדרך. עובדי המזרחי נתנו את הסכמתם (תמורת בונוס שישולם בבוא העת). עובדי בנק איגוד הכריזו על סכסוך עבודה בר פתרון.
שולחן המו"מ הוא השלב הבא. קניית איגוד היא עסקה מצוינת למזרחי, הקונה בנק מקרטע במחיר מציאה (כ־60% מהונו). בנק איגוד ימוזג לתוכו, סניפים ייסגרו, כפילויות יבוטלו, והוא ייחשף לתחומי פעילות חדשים. במקום צמיחה אורגנית שתימשך שנים הוא יקפיץ בבת אחת את חלקו בבנקאות הקמעונאית ויאזן את עודף החשיפה למשכנתאות. הונו העצמי יזנק ויהווה פוטנציאל לגידול בחלוקת הדיבידנדים.
אבל גם לבעלי השליטה בבנק איגוד אין על מה להתלונן. מדובר בבנק מאכזב עם שיעורי תשואה שנעים סביב 5% על ההון. על חלוקת דיבידנדים אין מה לדבר. אז בשביל מה להיות בעל בית בבנק כזה? הבעלים, משפחות לנדאו, יורשי לובינסקי ואליהו, היו יכולים להשקיע את הכסף באג"ח בארה"ב ללא כל כאבי הראש והבלגן. לו היה באפשרותם, הם היו נפטרים מזמן מהבנק דרך הבורסה. כך נהגה קבוצת פישר ברונפמן כשהתייאשה מדיסקונט לפני ארבע שנים. במקרה של איגוד, המכירה בבורסה אינה מעשית בגלל המחיר הנמוך. אלטרנטיבת המכירה למזרחי עדיפה.
עד כאן הסברתי מדוע המיזוג טוב לצדדים, אבל האם הוא טוב ליהודים? האם התחרות אכן תגבר? המפקחת על הבנקים חדוה בר סבורה שכן. אני חושב שהתשובה שלילית. המיזוג יפעל לרעת הלקוחות, אף שחדוה בר בטוחה כי בנק ממוזג חזק יועיל ללקוחות וייתן פייט לבנקים הגדולים.
בנק איגוד חיזר בשנים האחרונות במרץ אחר ציבור השכירים עם הצעות כמו עו"ש הפוך, חבר מביא חבר ועוד כהנה וכהנה. למשך תקופה מסוימת הוא גם הורגש בתחומי המשכנתאות. בעסקים לא כל כך הלך לו. אבל המבצעים תרמו, אם כי במידה מוגבלת, לתחרות. הבנקים האחרים היו חייבים להגיב בהצעות ערך נגדיות.
ומה עם המזרחי? האם המיזוג יגדיל את תאבון התחרות שלו מעבר למצב היום? כנראה שלא. המזרחי, המנוהל על ידי אלדד פרשר, הוכיח שגם כבנק בינוני הוא יודע להתחרות בגדולים - ועוד איך. התחום הבולט הוא המשכנתאות, עם נתון מדהים של 35% מנתח השוק. הוא גם ידע לבוא בהצעות בתחומי הפיקדונות, וכולם זוכרים את הסברס. בזכות יעילותו התפעולית וגורמים נוספים הצליח לעקוף את דיסקונט, שבמשך שנים החזיק בתואר הבנק השלישי בגודלו. המזרחי הוא הדוגמה הטובה ביותר לכך שבנק יכול לגדול ולהתחרות ביעילות בלי להתמזג.
המיזוג הוא בונוס מבחינת הבנק ובעלי הבית. הופתעתי מעמדת המפקחת, התומכת במיזוג. במקום לחזק את בנק איגוד היא מוחקת אותו מהמפה ומורידה מבחינתה כאב ראש נוסף. אפשר היה אחרת. ניתן היה לצייד את בנק איגוד בארגז כלים שיאפשר לו להגדיל את כושר התחרות ויכולת ההישרדות. מנכ"ל הבנק, ישראל טראו, ויו"ר הדירקטוריון זאב אבלס, פנו בעבר לשר האוצר בהצעה להוסיף להמלצות שטרום כלים לעידוד הבנקים הבינוניים, אך ללא הועיל. בבנק ישראל ובאוצר אטמו את אוזניהם.
אם המפקחת מעוניינת בתחרות, היא הייתה חייבת לחזק את בנק איגוד ולא להעלים אותו. כשרצתה לחזק את דיסקונט, מצאה את הדרך להתעקש שוויזה כאל תהיה היחידה מבין חברות האשראי שתישאר באותה הבעלות. מדיניות בנק ישראל בסוגיית המיזוגים מזוגזגת כמו הליכה של שיכור. כשבעלי בנק ירושלים רצו למכור את הבנק ללאומי, הם נתקלו בקיר אטום. מנגד, בנק לאומי אולץ למכור את בנק איגוד (שהיה בעבר בבעלותו). כשאפשרות מיזוג דיסקונט עם המזרחי עמדה בעבר הרחוק על הפרק, התנגדו בבנק ישראל. כך גם היה כשמיזוג אפשרי בין המזרחי לבינלאומי היה רלוונטי. ופתאום, משום מקום, מגיעה ההסכמה למיזוג בין איגוד למזרחי.
שאיפתה של המפקחת להקמת בנק חדש לראשונה זה 39 שנים (הזמן שעבר מאז הקמת בנק צפון אמריקה) נראית על רקע כל אלה כפנטזיה משעשעת. מי שיקנה את ישראכרט או לאומי קארד, אינו צריך בנק. בשביל מה הוא צריך את כל כאב הראש. בשורה התחתונה, האור הירוק למיזוג איגוד־המזרחי כבר ניתן, ומבחינת המפקחת הוא עובדה מוגמרת. מי שעדיין מסוגלת לבצע מקצה שיפורים ולשמור במקצת על האינטרסים של הלקוחות (כמו מיקום הסניפים) היא עו"ד מיכל הלפרין, הממונה על ההגבלים העסקיים. היא כבר הוכיחה שכאשר יש מיזוגים על הפרק היא יודעת לשמור גם על האינטרסים של הלקוחות. ממש בימים אלה זה קורה כשעל הפרק קנייה אפשרית של ניו־פארם על ידי שופרסל, או מיזוג ישראייר עם סאן דור של אל־על. הלפרין יודעת בדיוק מה לעשות.
2. אשר יגורתי
אין רגע דל ברשות המסים. בימים האחרונים סוערות הרוחות סביב מהלך יוצא דופן שמתכנן מנהל הרשות משה אשר ונחשף כאן לראשונה. מדובר באיחוד דה־פאקטו של סמכויות פקידי השומה למפעלים גדולים (המכונים פשמ"ג) באזורים הגיאוגרפיים השונים ושינוע הלקוחות הגדולים לתל אביב. המהלך יוצא הדופן עבר עד כה מתחת לרדאר. נכון שזה נשמע משעמם? אז זהו, שלא!
הרוחות סוערות כי מדובר במהלך של פעם בעשרות שנים. בכל השנים האחרונות טופלו החברות הגדולות בהתאם לאזור פעילותן. טבע, מובילאי, אינטל וכימיקלים לישראל טופלו אצל פקיד השומה בירושלים. בתי הזיקוק, חיפה כימיקלים, פז ואחרות היו באחריות פקיד השומה בחיפה. האח הגדול בתל אביב מטפל בחברות ענק מאזור המרכז ובראשן הבנקים וחברות הביטוח. אלא שמנהל רשות המסים החליט להעביר את החברות הגדולות לתל אביב ללא סיבה נראית לעין.
ברשות המסים מסבירים שהמהלך בושל בעקבות המלצות ועדה פנימית בראשות דוד מלכא ופקידי שומה נוספים. הם חשבו שמדובר במהלך ראוי שייעל את המערכת וישפר את השירות. אבל סביר שהוועדה לא הייתה קמה אם הייתה שוללת את המהלך. בהנהלת הרשות טוענים שההמלצות גם גובו ואושרו בחוות דעת של חברת הייעוץ הבינלאומית מקינזי. או־קיי, שיהיה.
בשלב הראשון יועברו למרכז מגה חברות שמחזור פעילותן גבוה ממיליארד שקלים בשנה. החברות הנמצאות מתחת לרף זה יישארו במקומן הנוכחי. אלא שפקידי השומה והמייצגים המטפלים בתיקים לא קונים את ההסברים. לדבריהם, העברת עשרות תיקי הלקוחות הגדולים מאזור לאזור רק תגדיל את הריכוזיות בפשמ"ג תל אביב ותקנה למנהל אחד בלבד עוצמה בלתי רגילה. גם כך מחזיק בידיו פקיד השומה למפעלים גדולים בתל אביב כוח לא מידתי. בסוגריים אעיר שהפשמ"ג הנוכחי, אבי בכר, צפוי לסיים את תפקידו בקרוב.
המתנגדים לשינוי טוענים שעדיף להשאיר את המצב הנוכחי ללא שינוי. לדבריהם, היכולות המקצועיות באזורי הפריפריה מתחזקות והטיפול בחברות הגדולות מעניק מוטיבציה, שאיפה למצוינות וטיפול מקצועי. אגב, להנהלות החברות הגדולות אין דרך להשפיע על הנושא. הנהלת רשות המסים אינה מתכוונת, ובצדק מבחינתה, לסגת. עם זאת, חייבים להודות שמהלך קיצוני כזה, המתבצע לקראת פרישתו של אשר, אינו דבר שבשגרה.
3. סולם יעקב
אשר יסיים את תפקידו ברשות המסים במרץ 2018, לאחר חמש שנות כהונה מאתגרות. בתום המועד תמונה ועדת איתור למינוי מחליף. המועמד האולטימטיבי הוא ערן יעקב, הממונה על השכר באוצר. יעקב נקלע לתפקידו מאונס. שר האוצר משה כחלון חיפש בנרות אחד מועמד שיחליף את קובי אמסלם, ולצורך אישור מינויו של יעקב כופפו את כללי התקשי"ר. יעקב נכנס אם כן באי־נחת לתפקיד, רק מכיוון ששר האוצר ביקש.
הממונה על השכר הוא תפקיד חשוב, אבל בתקופת כחלון הוא משעמם. כמעט אין סכסוכי עבודה רוחביים, למעט הסכסוך המתבשל עם הסתדרות המורים התיכוניים. זו לא הייתה פסגת חלומותיו של יעקב. בחלומותיו הוא קיבל את התפקיד כפיקדון זמני, מתוך הבנה שתחנתו הבאה תהיה ניהול רשות המסים. גם כחלון, שמעריך מאוד את יעקב, מודע לכך. יעקב שהתחיל באגף המכס של רשות המסים חתר תמיד לפסגה בדרכי נועם ולא תוך שהוא מועך את האחרים. ברשות המסים העריכו את יכולותיו המקצועיות. מבין כל בעלי התפקיד הבכירים, יעקב הוא היחיד שקודם למשנה למנכ"ל.
בתפקידו הנוכחי באוצר ממשיך יעקב לסייע לרשות המסים. זה היה בסוגיית מיסוי דירה שלישית, בתוכנית משפחה נטו ובסיוע למשרד הביטחון. בקיצור, יעקב הוא הממונה על השכר והמסים במשרד האוצר.
במרץ 2018, מועד פרישת אשר, תמלא ליעקב שנה אחת בלבד בתפקיד. האם סביר שלאחר תקופה קצרה כזאת הוא ינטוש לתפקיד אחר חשוב ככל שיהיה? אין לכך תשובה חד־משמעית. יש המספרים שמאחורי הקלעים מתבשל מהלך להארכת כהונתו של אשר בשנה נוספת, ולהביא את ההחלטה לאישור הממשלה. את המהלך, כך אומרים, מבשלים סגן שר האוצר איציק כהן ויו"ר ועדת הכספים משה גפני.
סגן השר הכחיש נמרצות מעורבות בנושא, מה גם שהוא וגפני לא בדיוק גנבי סוסים. בכל אופן, הסיכוי להשלמת המינוי תלוי בכחלון. שום דבר לא יקרה ללא ברכת הדרך מצדו. כחלון מבין שאם כהונת אשר תוארך בשנה, יעקב יתאכזב קשות, גם אם תובטח לו המשרה בעוד שנה. בפוליטיקה הישראלית אי אפשר לדעת מה יקרה בעוד שבוע, לא כל שכן בעוד שנה. מנהל הרשות הנוכחי עושה עבודה מצוינת וזוכה להערכה מקיר לקיר. אך גם המזל עבד לטובתו שעות נוספות בזכות גביית מסים מאקזיטים כמו כתר פלסטיק, מובילאי ונטפים.
איוש משרת מנהל רשות המסים אינה הצרה היחידה של כחלון. מיד אחרי החגים הוא יצטרך להחליט מי יהיה הממונה על התקציבים באוצר שיחליף את אמיר לוי (בתפקיד מחזיק זמנית הכלכלן הראשי יואל נווה). אבל "אחרי החגים" נראה כעת עתיד רחוק.
4. מתווך צמרת
ברנרד רסקין, הבעלים של חברת רימקס לתיווך נדל"ן, ירד לפני מספר שנים מירושלים וקנה דירה בתל אביב. הדירה עלתה מיליונים אך מאז הוא הרוויח עליה יפה. זו לא הפעם הראשונה שבה הרוויח על עסקת נדל"ן. "כשהגעתי לישראל קניתי לפני 34 שנים דירה ברעננה ב־60 אלף דולר. החברים הישראלים חשבו שהשתגעתי וששילמתי מחיר גבוה, ותראה מה קרה מאז עם מחירי הדיור בשרון", אומר לי רסקין.
אלא שהמומחיות שלו היא תיווך דירות ולא השקעה בהן. מי שקורא עיתונים או צופה בטלוויזיה יתקשה להתעלם מהפרסומות ומקולות הזמר העליזים של מתווכי רימקס, ששרים כל הדרך לקופון "עם הצלחה לא מתווכחים". הם עושים עסקים מצוינים. סניף רימקס הראשון נפתח ברעננה ב־1976. מאז התרחבה הרשת למאה סניפים והפכה לחברת תיווך הנדל"ן הגדולה בישראל. רימקס ישראל מחזיקה יותר מ־4,000 נכסים הממתינים לתיווך. השיטה כל כך מצליחה, עד שהחברה הקימה בית ספר לנדל"ן המכשיר מדי שנה יותר מ־600 תלמידים.
השיחה עם רסקין מתקיימת לאור סימני השאלה בשוק הנדל"ן, ההתמתנות בעליית מחירי הדירות וההסתערות של כחלון על הפרויקטים של מחיר למשתכן.
מה המצב בשוק הנדל"ן כיום? האם הוא נקלע לקיפאון?
"אף פעם לא הזדהיתי עם מונחים כמו קיפאון או שוק מת. יש פעילות בשוק, אבל נכון שיש האטה מסוימת בקצב המכירות. אבל אנחנו לא בממדים של משבר או מיתון. ההאטה נובעת משילוב של כמה דברים, ובראשם פעילות הממשלה בנושא מיסוי הדירה השלישית. גורם נוסף הוא הפעילות בתחום מחיר למשתכן שגורמת לציפיות מסוימות בקרב הצעירים שיושבים עדיין על הגדר. הגישה של הממשלה כלפי המשקיעים מבריחה אותם לחו"ל. הכסף הישראלי פותר את בעיות הדיור להשכרה בברלין, בארה"ב ובפולין".
אבל שר האוצר מעוניין לספק פתרונות דיור לצעירים ולאורך זמן להוריד מחירים.
"שר האוצר צריך להבין שאם המטרה היא לספק פתרונות דיור, הרי שכאשר המחירים יורדים גם המכירות יורדות. אנשים לא קונים כשהשוק יורד אלא ממתינים. הם יחזרו לשוק רק כשהמחירים יתחילו לעלות. אני אומר את זה כבר מספר שנים על אף שזה לא פופולרי להגיד. כשליש מהתושבים גרים בשכירות, חלקם מרצון ואחרים בגלל שלא מצאו פתרונות. מחירי השכירות חשובים להם ולכן צריך דווקא לעודד השקעה בדיור. אני לא מבין מדוע מעודדים משקיעים מוסדיים ללכת לדיור להשכרה, בעוד שנגד האזרחים הפשוטים, שקונים שתיים־שלוש דירות בשביל הפנסיה, נלחמים. מה ההבדל?".
אבל רמת המחירים בשוק הדיור היא לא נורמלית, וכחלון רוצה בכל דרך להוריד אותה. מה לא בסדר?
"אין דבר כזה 'מחירים לא נורמליים'. אני לא מתלהב כשמחירים עולים בצורה היסטרית, כי זה לא טוב לכל הפעילים בשוק. אבל כשיש אפס אינפלציה שנמשכת שנים, אנשים מחפשים דרך להגן על הכסף. תמיד כשקונים דירות טוענים שהן במחירי שיא, אבל לאחר מכן הם ממשיכים לעלות. "בעיית המחירים הגבוהים קיימת בחלק גדול מהמדינות שבהן פועלת רימקס כמו פורטוגל, בריטניה, צרפת ואיטליה. בניו יורק אומרים את זה כבר עשרות שנים. פתרון הבעיה הוא לא להכניס את המשק להאטה דרך פתרונות מלאכותיים, אלא לעודד ביקוש באזורים אחרים. אם תהיה תחבורה טובה ומהירה לאזורים קצת יותר מרוחקים ואם יהיו שם בתי ספר טובים, המשפחות יעברו. לפני 20־30 שנה אזור השרון לא היה מי יודע מה מפותח, ותראה מה קרה מאז".
מה אתה שומע מהמתווכים שלך? האם היום קשה יותר למכור דירות?
"אנחנו ממשיכים לעשות עסקות ויש מכירות, אבל צריך לעבוד יותר קשה. המצב בדירות יד שנייה הוא טוב יותר מאשר מכירת דירות חדשות מבחינת היקף העסקים. פרויקטים חדשים נפגעים. זה אומר שיהיו פחות התחלות בנייה ביוזמה פרטית, כי משאבי המשק מופנים למחיר למשתכן. יזמים לא רוצים לקחת סיכון. לשר האוצר יש כוונות טובות, אבל הוא מספק דירות רק לנישה מסוימת של האוכלוסייה. משפחות שרוצות לשפר דיור ולעבור לדירות גדולות יותר נמצאות מחוץ למשחק".
מה דעתך על פרויקטים של תמ"א 38 כפתרונות אפשריים למצוקת הדיור?
"הפרויקטים מצליחים הרבה יותר ממה שציפיתי, וזה מצוין. קבלנים נכנסים לפרויקטים אלה בגלל מחסור בקרקעות פרטיות ובגלל שהמנהל מתמקד במחיר למשתכן. אנשים שוכחים שהפרויקטים נועדו במקור לספק פתרונות לנושאים כמו התחדשות עירונית וחיזוק מבנים. תמ"א 38 היא הליכה בכיוון הנכון, למרות שחלק ממתכנני הערים מתנגדים לכך".
זוג צעיר מתלבט היום אם לקנות דירה. מה אתה חושב על רמת המחירים, והאם תמליץ לקנות בעיתוי הנוכחי?
"אמרתי כבר בסוף 2016 שעליית המחירים ב־2017 תהיה מתונה והמחירים יתייצבו. המחירים אכן ממשיכים לעלות אבל במתינות. עדיין לא ברור אם המשקיעים שקונים בדירות בחו"ל יחזרו, ואם בגלל החששות תהיה ירידה בהתחלות בנייה. הפסקתי להאמין במעורבות ממשלתית. הממשלה צריכה לתת לשוק לעשות את שלו, ואם המחירים ימשיכו לעלות, הם פשוט לא יקנו, כי לא יוכלו לשלם. לכן כל מי שמבטיח לצעירים את האפשרות לקנות דירות בתל אביב פשוט משקר. מחירים סבירים ניתן עדיין למצוא בדרום תל אביב או ביפו. החיים מלאי פשרות, וצעיר שרוצה לשפר את מצבו ייאלץ להתפשר".