כותרות העיתונים בישרו בחגיגיות על מינויו של ראש המטה לביטחון לאומי החדש, מאיר בן שבת, וראש הממשלה חלק לו שבחים רבים. אך נשאלת השאלה: האם המינוי ישנה את המציאות ואת מעמדו של המל"ל מול חברי הממשלה ושאר ארגוני המודיעין והביטחון בישראל? בן שבת הוא איש מוכשר מאוד.
את דרכו בשב"כ החל בדסק המודיעיני במרחב דרום, שם שירת שנים רבות וצבר ניסיון רב באיסוף ובניהול מודיעין מול הזירה הפלסטינית בכלל ומול ארגון חמאס בפרט. בהמשך שימש כמנהל הדסק במרחב, כראש מחלקה מקצועית באגף הערבי וכאחראי לבניית דוחות המודיעין והכנתם לראש השב"כ ולממשלה בנושאים הקשורים לחמאס, לערביי ישראל ולזירה הפלסטינית.
יכולותיו המקצועיות, המוטיבציה ורמת ההשקעה שהפגין הביאו לכך שיצר תקדים בשב"כ, בכך שהיה לדסקאי הראשון שהפך לראש אגף מבצעי. הוא עמד בראש כמה אגפים, עד תפקידו האחרון כראש מרחב דרום, האחראי על הלחימה בטרור ברצועת עזה.
בין היתר סיפק בן שבת דוחות ששימשו את ממשלת ישראל בגיבוש מדיניותה, דחף להגברת מעורבות השב"כ אל מול הממשלה ולקידום הסיוע הממשלתי למגזר הערבי בישראל; סיוע שעליו הוחלט בעבר אולם מעולם לא מומש. בזכות יוזמה זו הצליח ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר לקדם מהלך אסטרטגי שבמסגרתו הוחלט על העברת תקציב עתק לקידום תשתיות במגזר הערבי. אף כי מימוש החלטה זו לא יצא אל הפועל עוד זמן רב, הרי שטביעת האצבע של בן שבת בהחלט נשארה שם.
ראש המל"ל החדש חובש כיפה גדולה ומקפיד לצטט מהמקורות. הוא יסודי ושולט היטב בפרטים הקטנים ומתנהל בשקט וברוגע, אך יכול להיות עקשן ולעמוד על דעותיו. אולם זהותו של ראש המל"ל אינה בהכרח המרכיב המרכזי בהצלחתו של הגוף וביכולתו להשפיע על המתרחש בישראל.
מידת הקרבה
המל"ל הוקם כחלק מהפקת לקחים בעקבות מלחמת יום כיפור, אולם הקמתו מומשה רק ב־1999. מאז הקמתו הוא לא תפס מקום מרכזי בתהליכי קבלת ההחלטות הביטחוניות במדינה, והממשלה למעשה הזניחה אותו ולא התייחסה אליו כגוף רציני המשפיע על מדיניותה.
ב־2006 פרסם מבקר המדינה דוח שבו קבע כי יש לעגן בחקיקה את "תפקידיו, סמכויותיו ויחסי הגומלין שבינו לבין הגופים האחרים", וב־2008 אושר חוק המטה לביטחון לאומי, שפירט את תפקידו והפך את העומד בראשו ליועצו לביטחון לאומי של ראש הממשלה. החוק אפשר לראש המטה לקיים דיונים בהשתתפות כל זרועות הביטחון, לזמן את ראשיהן ולהכין עבודות מטה ותוכניות פעולה מומלצות עבור הממשלה והקבינט ולהוות גורם משפיע ומוביל מדיניות. אולם בפועל דבר זה לא בדיוק התממש.
אומנם חל שיפור במעמדו של המטה בעת שעמד בראשו עוזי ארד, אולם גם אז הוא לא הצליח להוות גורם משפיע מול ארגוני המודיעין וצה"ל, והסתפק בגיבוש ניירות עמדה שרובם היו מבוססים על דוחות שהוציאו השב"כ, אמ"ן והמוסד.
בשנים האחרונות מעמדו של העומד בראש המטה הושפע בעיקר ממידת קרבתו לראש הממשלה וממידת האמון השורר ביניהם. למעשה, הוא הפך ליועצו האישי ולאיש סודו של ראש הממשלה בהתייעצויות הביטחוניות השונות. במקביל מעמד המטה לא שודרג, וגם כיום הוא אינו מהווה גורם סמכות כלשהו מול צה"ל או ארגוני המודיעין, וממעט להמליץ או להוביל דעה עצמאית לגיבוש העמדות הביטחוניות של ישראל. בדוח מבקר המדינה על התנהלות הממשלה במבצע צוק איתן, למשל, העיר המבקר כי המטה לא השכיל להציע חלופות לעמדות שהוצגו על ידי שאר גופי הביטחון.
לכולם היה המצב הזה טוב. נמנעו מאבקי כוח מיותרים, נשמרו הקשרים הישירים של ראשי הארגונים עם ראש הממשלה ומעמדם מולו, והממשלה לא הייתה מחויבת לבצע את המלצות המטה, שממילא הועברו באופן דיסקרטי ישירות אל בנימין נתניהו וללא פרסום ציבורי - דבר שמנע חילוקי דעות ציבוריים ותקשורתיים ויצר אווירה שקטה ורגועה, גם אם לא אפקטיבית לחלוטין; מה שממחיש יותר מכל את מעמדו הבעייתי של המטה ואת חוסר השפעתו הוא העובדה שמאז דצמבר 2015 לא מונה ראש חדש למטה, שבראשו עמדו שני ממלאי מקום זמניים.
בפני ראש המל"ל עומדים מספר אתגרים. יהיה עליו לבסס את מעמד המטה כגורם מוביל בגיבוש מדיניות הביטחון של ישראל, תוך מיצוב מעמדו מול ראשי שאר הארגונים, מה שידרוש גיבוי מלא מראש הממשלה, שספק אם יקבל. אתגר נוסף הוא מיצוב מעמדו האישי של ראש המטה כיועץ לביטחון לאומי של הממשלה והעומד בראשה, ועיגונו כגורם משפיע ומוביל בתהליכי קבלת ההחלטות. האתגר השלישי הוא הפיכת המטה לגוף ביטחוני המסוגל להשפיע על דעת הקהל, מה שלא קיים כיום.
האתגרים האלו מלווים את המטה מאז הקמתו, בעיקר משום שראש הממשלה העדיף לא להיות מחויב להמלצות המטה ולא להגיע לחילוקי דעות עם ראשי שאר הארגונים. מצב זה לא צפוי להשתנות כל עוד נתניהו עומד בראשות הממשלה, מה שמטיל ספק רב ביכולתו של בן שבת להוביל שינוי אמיתי במעמדו של מל"ל. אבל לטובת כולנו כדאי שיצליח.