השרה מירי רגב, לכל הדעות אישה נאה, דווקא לא זוכה להרבה נחת בתקשורת, שרק מחכה לעוט על כל פליטת פה שלה כדי ללעוג ולגחך לדבריה ולהציגה כצרת אופקים וחסרת אינטליגנציה. התקשורת, שמכירה היטב את הנטייה של חלק מהציבור לזלזל באישה שלא נרתעת להגיד את אשר על ליבה גם אם כולם יצעקו "בוז" וישליכו לעברה עגבניות, מכוונת לטעמו של אותו ציבור.
לא זכור לי שערוצי החדשות בטלוויזיה האדירו את שמה או יצאו מעורם כדי לציין איזושהי עשייה מבורכת שהיא הייתה אחראית לה. אפילו בפסטיבל הסרטים בקאן, כשהופיעה במלוא הדרה בשמלת ירושלים המפורסמת וזכתה לכותרות ברחבי העולם, מוקפת בצבא של צלמים מכל העולם, גופי התקשורת הישראליים ביקרו וזילזלו.
גם בנימין נתניהו, שהופעתו החיצונית ייצוגית ואלגנטית לכל הדעות, אינו מקבל כמעט אזכורים חיוביים ונמצא באופן קבוע על הכוונת של הפרשנים. בארה"ב הוא זוכה לתשואות ואהדה ואילו אצלנו קוטלים אותו גם כשהוא נושא נאומים חוצבי להבות. כשהציג בפני הקונגרס תרשים של פצצה גרעינית שעליו שרטט קו אדום, הוא חטף מהתקשורת הישראלית חיצי ביקורת על מה שבעיניהם נראה כגימיק תקשורתי נלעג.
מי שכן יכולה לשמש דוגמה מוצלחת ומתאימה לתוצאות המחקר על אפקט היופי של פוליטיקאים היא שרת המשפטים איילת שקד, הנחשבת לאחת היפות בפוליטיקה. בערוצי החדשות היא זוכה ליחס הגון ומכבד ומעולם לא שמעתי פרשן לועג או מזלזל בה. את האיזכורים החיוביים שבהם היא זוכה ניתן לזקוף לכישוריה ולרהיטותה אבל ניתן להניח שגם ליופייה יש השפעה על כך.