עוד סערה טרופית מכה בארצות הברית, בארץ מנשבת אחת מסוג שונה - סערה פרמקולוגית. ראשיתה בשבוע שעבר, בפרסום של ״ידיעות אחרונות״ על זינוק במספר המטופלים בארץ בריטלין, עשרות אחוזים, קרוב למיליון מרשמים מדי שנה. מאז הסערה הכתה בנו באמצעות שלל פוסטים ברשתות ומאמרים בתקשורת.
עם כל הכבוד לכל אותם כותבים, יש מעט מאוד דברים בעולם שאני מחשיב את עצמי מומחה בהם - ריטלין הוא אחד מהם. במשך שבע שנים רצופות לקחתי אותו בכמויות מסחריות שגדלו כל הזמן: ריטלין רגיל של 10 מ״ג, ריטלין של 20 מ״ג בשחרור מושהה, ריטלין בעל השפעה ארוכת טווח. לא אתפלא אם בזכותי מנכ״ל נוברטיס, שמייצרת את הריטלין, קיבל בונוסים אדירים בשנים 2008־2001. בצדק זכיתי אז בתואר ״ילד הפלא של בתי המרקחת באזור גוש דן״.
עיקר הסערה הפרמקולוגית הוא סביב השימוש בתרופה בקרב ילדים שיש להם בעיות למידה. המצדדים בו אומרים שמדובר בתרופת פלא. המתנגדים טוענים שהתרופה הופכת את הילדים לזומבים־מסוממים. אני יכול להגיד דבר אחד: לעולם לא אתן לילד שלי ריטלין.
מכיוון שנהגתי לקחת כמויות ענקיות, מעבר למה שמותר על פי חוק, נאלצתי למצוא דרכים מקוריות לצוד ריטלין. אחת מהן הייתה לקנות מילדים ששנאו את התרופה ושמחו להיפטר ממנה בעבור חופן מזומנים. בזכות מסעות הציד שערכתי בבתי ספר למדתי על השפעות התרופה גם בקרב ילדים.
****
כל תרופה נמדדת במבחן אחד ויחיד: תועלת מול תופעות לוואי. ובמבחן הזה, לדעתי ועל סמך ניסיוני, הריטלין נכשל. האמינו לי שלקחתי כל כך הרבה תרופות בחיי, שאני יודע מהו המדד לתופעות לוואי ״סבירות״ ומה עובר את הרף הזה. חוסר תיאבון, כאבי ראש ועוד משהו שלא נוהגים לדבר עליו: השפעה של התרופה על החשק המיני והפרעות בזקפה. לעתים חוסר תפקוד מוחלט ולעתים ההפך - זקפה ממושכת וכואבת. זה נשמע לכאורה די אטרקטיבי, אבל עלול להסתיים במיון. מינהל התרופות והמזון האמריקאי הוציא אזהרה רשמית נגד התופעה והכריז על כך שבכוחה לגרום לנזק בלתי הפיך לאיבר המין הגברי, אם לא מטפלים בה מיד. העניין הוא שילדים לא ממש רצים להורים להתייעץ מה לעשות ואיך לטפל.
אבל מה שזכור לי יותר מכל תופעות הלוואי של הריטלין הוא ללא ספק קשיי הירדמות מטורפים. זה די פשוט: ברגע שלקחת את התרופה אתה צריך להביא בחשבון שלא תוכל להירדם לכל הפחות בשש השעות הקרובות. לקחת יותר מכדור אחד? תביא בחשבון כבר את שמונה עד עשר השעות הקרובות.
בגילים מבוגרים הדבר הופך למסוכן יותר בשל השימוש העקיף בכדורים מרדימים ומרגיעים שאנשים לוקחים כדי ״לרדת״ מהתרופה. ואם כבר אנחנו מדברים על אותה ירידה מהכדור, יש להגיד ש״הדאון״, הצניחה שאחרי השימוש בו, הוא אכזרי ומשאיר אותך בתחושת ריקנות מפחידה, שאין מילים מספיק משוכללות בשפה העברית בשביל לתאר אותה.
מניסיוני האישי, ריטלין הוא סוג של הימור: או שאתה באמת מקבל דחף ואנרגיה וריכוז שיעזרו ללמוד ולשנן חומרים, או שתמצא את עצמך בוהה במשך שעות אל מחוץ לחלון כשבראש שלך לא עובר שום דבר. אם נפלת על כדור שלקח אותך למצב זומבי בלי יכולת לתפקד בעת שהכנת שיעורי בית, זה לא הכי נורא. אבל כשאתה נמצא בכיתה בזמן מבחן, זה הופך קשה. קשה ביותר.
רבים מהמורים וההורים אוהבים מאוד את הכדור, כי בכוחו לפורר אנרגיות ותזזיתיות של ילדים אובר־נמרצים או אפילו כאלה שהם מעבר לזה. לגבי הסוג הראשון, הילדים התזזיתיים, אני חושב שיש חן וקסם רב בהתנהגות מהסוג הזה. לגבי הסוג השני, המתקדם יותר, ילדים שהופכים את הכיתה למוקד התפרעות: ובכן, זה כבר אומר שלילד שלכם יש כנראה בעיית התנהגות, לא בעיית קשב, ולזה יש טיפול אחר. אבל משום מה, ילדים אלה לפעמים מטופלים בריטלין, שאיננו כדור לטיפול בבעיות התנהגות. בעיות התנהגות ניתן לפתור במסגרת טיפולית אחרת.
****
אני יכול לסכם את כל המילים הנ״ל במשפט וחצי די פשוט: הסיבה שלא אתן לילד שלי ריטלין היא כי אני לא רוצה למנוע ממנו את הזכות להיות הוא עצמו, בצורה הכי אותנטית. אני לא רוצה שבמקום ילד יהיה לי בבית תפוח אדמה עם מבט של מחלקה פסיכיאטרית ג׳ בתל השומר.