המטרה ברורה: להרוס את הדמוקרטיה הישראלית כפי שהכרנו אותה

כשהדם מותר, כל זב ומצורע לוקח חלק בלינץ’. אתמול אחר הצהריים נשלחה מלשכתה של ח”כ נורית קורן ידיעה בוואטסאפ לעיתונאים. אני מצטט, מילה במילה: “חברת הכנסת נורית קורן, החברה בוועדה לבחירת שופטים, תוקפת את השופטת נאור בשידור חי בערוץ 11 בשעה 18:00 בתוכנית שש כלכלי”. המסרון הזה שוגר רבע שעה קודם, כדי שניערך ל”התקפה בשידור חי” על נשיאת בית המשפט העליון של מדינת ישראל. תחי הממלכתיות.
 

אני חושב שהחלטתה של הנשיאה נאור לא לשגר נציג מטעם בית המשפט העליון לחגיגת המתנחלים בגוש עציון נכונה, אם כי גבולית. לצורך הדיון, בואו נניח שהיא שגויה. בואו נצא מנקודת הנחה שנאור, בלחץ האירועים, מכתב שקיבלה מחבר כנסת שמאלני (ועוד ערבי, רחמנא ליצלן) והזמן הקצר, עשתה טעות. אז מה? נדמה לי שכל עוד לא הוכח אחרת, גם שופטים הם בני אדם. אפשר להתווכח, אפשר להעיר, אפשר לנהל סוג של שיח.
 

 מה שראינו במקום כל זה הוא לינץ’ המוני, פראי, מופרע. ולא בפעם הראשונה. שופטי בג”ץ הישראלים הפכו למטרת דמות נייחת פופולרית במיוחד. כל פוליטיקאי זוטר, מהשורות האחוריות של הכנסת, הזקוק לאיזושהי דחיפה תקשורתית, משתלח בהם בגסות, ברדידות, לפעמים גם בעילגות (השיא בתחום הזה שייך, כמובן, לשרת התרבות הממלכתית שלנו).

בקרוב מאוד יהיה צורך להקים יחידה נוספת לאבטחת אישים, כדי להבטיח את שלומם של שופטי בג”ץ. כשמישהו מהם, חלילה, ייפגע, תקום כבוד שרת המשפטים, תגייס את מבט הילדה־טובה־ירושלים הקבוע שלה, ותגיד שלא הייתה כוונה להסית. מי היה מעלה בדעתו שיהודי ירים יד על שופט בישראל.
 

מהיכרותי (השטחית למדי) את שופטי בג”ץ, אין לי ספק שרובם המכריע נמצא בגבולות הקונצנזוס הישראלי, הרואה בגושי ההתיישבות, כולל גוש עציון כמובן, חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל בכל הסדר קבע עתידי. עצוב להזכיר את זה בכל פעם מחדש, אבל מרים נאור היא רעייתו זה עשרות שנים של אריה נאור, איש התנועה הרוויזיוניסטית ומזכיר הממשלה של מנחם בגין. מצד שני, נדמה לי שאילו בגין היה חי איתנו היום, הוא היה מתפלץ מול מה שקרה ליורשיו.
 

אותם הדברים אמורים גם לגבי רוב הח”כים במחנה הציוני. מעטים מאוד מביניהם סבורים שצריך לפרק מחר בבוקר את כל ההתנחלויות, להחזיר את גוש עציון ולהיפרד מאלקנה ומעפרה. תזכורת: תנועת העבודה היא שהחלה את מפעל ההתנחלויות ביהודה ושומרון. ממשלתה של אותה תנועה היא שכבשה במלחמת ששת הימים את השטחים הללו. שמאלנים בוגדים כמו יצחק רבין, שמעון פרס, אלעד פלד, דוד אלעזר, מוטה גור ועוד כמה הם האחראים לקקופוניה הנוכחית ולצרחות מחרישות האוזניים של שליטי הארץ הנוכחיים.

 

הסיבה שאבי גבאי והח”כים שלו לא הגיעו לטקס אתמול פשוטה: במקום טקס ממלכתי אמיתי, הפכו רגב וחבריה את האירוע לחגיגה פוליטית, הפגנת כוח ימנית, חריצת לשון לאומנית וקביעת עובדה בשטח. גם הזמינו את רוב הח”כים שאינם שייכים למחנה הנכון ברגע האחרון, וברגע שהתברר שחלק אינם מגיעים פרצו מיד בצווחות געוואלד.

לו הייתי ח”כ במחנה הציוני, הייתי מגיע. נדמה לי שטוב עשה חיים ילין, איש “יש עתיד”, שבא, והצהיר: “באתי להזדהות עם אזרחי ישראל שהתיישבו בגושים, שהם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. גדלתי ואמשיך להאמין בתפיסה שגוש עציון הוא חלק מישראל כמו שאר הגושים המרכזיים. במקביל, צריך לעצור את הימין הקיצוני שמתיישב בכל גבעה ומכתיב מדיניות לממשלה”. כמה פשוט, ככה נכון.
 

הבעיה של ילין היא שבבוקר אותו יום גילה ראש הממשלה נתניהו לאנשי מועצת יש”ע שהצליח לשכנע את הממשל האמריקאי ש”אין גושי התנחלויות”. כלומר, הכל זה גוש אחד גדול. אם זה הקונצנזוס של נתניהו וזו הממלכתיות של רגב, הם לא יכולים לדרוש מכולם להגיע. אבל הם דורשים. למה? כי שיכרון הכוח מערפל עליהם את חושיהם. מתישהו יצטרכו אלה מתוכנו שישרדו לנסות לתקן את ההרס שהחבורה הזו תשאיר כאן. אני מתפלל שזה לא יהיה מאוחר מדי.