ענקי המסחר טרפדו באדיבות שר הבריאות את רפורמת היבוא

1

שר הכלכלה אלי כהן פצח בחודשים האחרונים בקמפיין מקיף להורדת יוקר המחיה ביבוא, והעיר את ענקי המסחר המנומנמים. המהלך כלל קמפיין שיימינג אפקטיבי, ובו פורטו שמות עשרות מוצרים ופערי היבוא בהם. אלה כללו מוצרי טואלטיקה (שמפו, משחות שיניים), קוסמטיקה (שפתונים), תרופות, חלפים לרכב, מוצרים לתינוקות ועוד. כדי להפיל את חומות המגן המיוצרות ממכס, ממסי קנייה, ממע"מ ומאין ספור מכשולים בירוקרטיים, קידם כהן את הטיפול בנושא דרך ועדות באוצר ובמשרד הכלכלה שהגישו סדרת המלצות. 
 

היבואנים והקמעונאים המאוגדים בלשכות המסחר נדהמו. המסע להורדת יוקר המחיה תפס אותם לא מוכנים, חסרי אונים, ובתסכולם הפנו את הביקורת כלפי הנהלת האיגוד עצמו בראשות נשיאו אוריאל לין. מיני־מרד זה טופל עוד בראשיתו על ידי לין, פוליטיקאי לא קטן ושועל קרבות ותיק. הוא ידע היטב לשווק את טיעוניו ולהתגונן מפני מה שהוא מכנה תחרות לא מוצדקת. הוא נפגש עם כהן בניסיונות שכנוע שהצליחו חלקית. 
 

מה שיותר אפקטיבי היה גיוסו של שר הבריאות יעקב ליצמן לשורות האיגוד. ליצמן, כמו משה גפני, הוא ידיד ותיק של המגזר העסקי. שניהם מתחברים אליו בקלות. לין שכנע את שר הבריאות בנימוק שפועל תמיד - שלא היבואנים אשמים בפערים, אלא הממשלה והעלויות המטורפות שלה. הוא גם הזהיר מהסכנות שב"יבוא מקביל לא מבוקר", שאינו כולל בדיקות ותקנים ואת כל ההשלכות הבריאותיות לכך.

בנייר עמדה של לשכות המסחר שהוגש לו ונחשף כאן, צוין: "התיקון החפוז מנסה לטפל רק ביוקר המחיה בלי להתחשב באופי הבריאותי של החקיקה. המאבק נגד יוקר המחיה חייב לכלול את כל השחקנים, כולל הממשלה".
 

באחד הדיונים הוצגה לפני חברי ועדת העבודה בכנסת משחת שיניים מזויפת מהמזרח. חברי הוועדה חובבי האקסטרים הוזמנו על ידי מנכ"ל משרד הבריאות לחוויית ההתנסות. בשורה התחתונה, ליצמן התקפל. לין גם טרפד באִבה את הכוונה לסמן מוצרי מזון מרובה סוכר ומלח, "פטנט עולמי מסוכן הקיים בצ'ילה בלבד", כדבריו. כדי להפעיל לחץ אחרון הוא גם גייס לטובתו את מוסדות האיחוד האירופי, שהזהירו מההשלכות על הסכמי הסחר.

אחרי לחץ כזה אין פלא שגם בעניין זה ליצמן התקפל, למורת רוחם של אנשי משרד הכלכלה. הוא שלח את פקידיו למקצה שיפורים שייעשה עד 10 בנובמבר - רק לא צוין באיזו שנה.
 

מבחינת לין זה היה שבוע מוצלח, שסוכם במכתב שתוכנו נחשף כאן לראשונה ומשבח את פועלו של שר הבריאות: "אני מבקש להודות לך על שצוות משרדך נהג בבגרות ובאחריות ברפורמות סימון מוצרי מזון ובתחום התמרוקים והטואלטיקה. כשהתברר שהיבטים ושיקולים נוספים לא הגיעו לידי מיצוי, לא היסס צוות המשרד לחזור בו מההצעות. התנהלות זאת מוכיחה על בגרות ואחריות ברמה הגבוהה ביותר, שצריכה לשמש דוגמה לאחרים".
 

אומנם לין ניצח במאבק המתוקשר, אבל חייבים להודות שיש גם היגיון ענייני בטיעוניו. מדוע לא ידביקו מחר תוויות אדומות על בורקס המזיק פי אלף, על ביצים המכילות כולסטרול רע, על בקבוקי קולה או על תפריטי המסעדות בעמודת הסטייקים? ואם ידביקו על חלק ועל אחרים לא, סימן שהאחרים אינם מזיקים? הצרכן אינו תינוק שנשבה, והוא נבון דיו לדעת מה מזיק. מזון עבור מרביתנו אינו עניין ממכר כמו סיגריות או אלכוהול. אסור להפקיע מהצרכן את חִכו. הפתרון הוא חינוך והסברה לאכילה בריאה.
 

בענייני הבריאות והטואלטיקה תם הקרב, אך המלחמה כולה לא הוכרעה. מערכה נוספת בין המגזר העסקי לרגולציה נוגעת להרחבת הפטור ממסי יבוא אישי באינטרנט. משרד הכלכלה שכר חברת ייעוץ חיצוני, וזו תגיש את המלצותיה בקרוב. נבדקת האפשרות להרחבת הפטור (ממע"מ, ממכס וממס קנייה) מ־75 דולר ל־200 דולר, כמקובל בדיוטי פרי. רכישות המוצרים באינטרנט מסתכמות ב־14 מיליארד שקל בשנה.
 

בשבוע שעבר פנה כהן למנהל רשות המסים משה אשר וביקש את חוות דעתו. אשר הסביר שבעוד הפטור בדיוטי פרי רלוונטי למי שטסים לחו"ל לכל היותר פעמיים בשנה, היבוא האישי יכול להיעשות יום־יום ובצורה בלתי מוגבלת, ועלולה להיות לו השלכה על ההכנסות ממסים. הקמעונאים, שמרביתם עסקים קטנים, אינם מתעניינים בהכנסות ממסים אלא במכה הקשה שיספגו מהקטנת הקניות באמצעותם.

אף על פי שבמשרד הכלכלה לא התקבלה עדיין החלטה, הרושם המתקבל הוא שתקרת הפטור לא תיגבה, כי מדובר במדרון חלקלק. פטור ממע"מ, הקיים היום על פירות וירקות, על שירותי מלונאות ולמבקרים באילת, אינו צודק, אינו הוגן ומחטיא את המטרה. למה לא לתת פטור על תרופות מצילות חיים? למה לא לפטור ממע"מ מוצרי מזון בסיסיים כמו חלב, אורז וביצים?
 

עניין הרחבת הפטור עולה מעת לעת ויורד מהפרק. הרחבתו דווקא לצעצועים, לאביזרי מחשב ולעוד מוצרים המיובאים מסין וממדינות המזרח הרחוק אבסורדית. הקמעונאים צודקים בדרישתם לסחר הוגן ושוויוני, ועניין השוויון במס הוא אחד מהם. 
 

בתשובה לפנייתי הבהיר השר כהן: "משרד הכלכלה בדעה שסימון מוצרי מזון מסוימים ראוי לשמירת בריאות הילדים, אבל לא על חשבון פגיעה ביוקר המחיה. האחריות לכך היא של משרד הבריאות. אנחנו ערים לצורך בשמירה על עסקי הקמעונאות, ובהתאם לכך תיבחן מדיניות הפחתת המסים בזהירות. נקים קרן לשיפור מצב העסקים בשוק המזון. תקנות התמרוקים העדכניות תוגשנה עד 10 בנובמבר. "לצד כל אלה יש להוריד את חסמי היבוא. יבוא מוצרי צריכה לישראל עומד על 10% מהתוצר לעומת 19% בכל מדינה ב־OECD, וזה אבסורד. הפטנט של יבואנים בלעדיים קיים רק בישראל".

2

זה שנים מסתובב בבורסה הסיפור שלפיו רונן צלניר, בעבר מנהל מחלקת החיתום בבנק הבינלאומי, נטש לחברת החיתום של בית ההשקעות IBI משום שבבנק סירבו להצמיד לו סובארו. אולי זאת אגדה אורבנית ואולי לא. אם זה נכון, הסיפור המצוין מעיד עד כמה ענף חיתום ההנפקות בישראל הוא ציני וחסר סנטימנטים. אפשר לומר שמדובר בבועה פיננסית המרוחקת מכל הנורמות המקובלות שנוצרו בשוק ההון בשנים האחרונות.
 

הסיפור הבא מדהים עוד יותר. לפני יותר מ־20 שנה נטש את חברת החיתום של בנק לאומי יועץ צעיר ואלמוני ששמו יקיר גבאי (בנו של מנכ"ל משרד המשפטים לשעבר מאיר גבאי). גבאי נאלץ לפרוש משום שתנאי העסקתו המפנקים היו לצנינים בעיני בכירי הבנק. הוא יצא ללונדון, נכנס לעסקי הנדל"ן והפך לטייקון בינלאומי הפעיל באירופה ובעיקר בברלין. היום הוא שווה יותר ממיליארד שקל. איפה הוא ואיפה חברת החיתום של בנק לאומי.
 

ולסיפור אחר הקשור ללאומי. מאיר דלאל, בכיר לשעבר בחברת החיתום, נטש גם הוא את לאומי לאחר ששכרו עבר את זה של המנכ"לית גליה מאור, והקים את אנליסט חיתום. בנק לאומי הפך אם כן ללשכת העבודה של שוק החיתום. וחוץ מזה, הם היחידים שאינם משתפים פעולה עם שחקני נשמה חיצוניים. לבנק הפועלים יש IBI, לבנק המזרחי יש רוסריו קפיטל של ראובן אבלגון, דיסקונט חיתום שותפה עם צחי סולטן, ולבנק הבינלאומי יש לידר.

אירועי השבועות האחרונים בענף מוכיחים שהמציאות עולה על כל דמיון.

שני יועצי ההנפקות בפועלים IBI, רפי ליפא וגל מאיר, שהתמחו בהנפקות זרות, החליטו לפרוש ולעשות לביתם, כי מה שהרוויחו עד היום לא הספיק. לשניים הצטרף ארז גולדשמידט, שהחליף בזמנו את רונן צלניר כמנכ"ל החברה. הקבוצה הקימה את חברת החיתום "אוורסט חיתום", חברה שבאמצעותה יוכלו למשוך משכורות כאוות נפשם וללא עכבות מוסריות. כשמזכירים להם את חוק שכר הבכירים, הם מתפוצצים מצחוק.
 

בפועלים IBI הגיבו במהירות ובמהלך זריז גויסו מנכ"ל לאומי חיתום עופר גרינבאום וסגנו שי נבו. בלאומי נותרו המומים. בניגוד ללאומי, ב־IBI גם יודעים לפנק. גרינבאום ונבו יזכו לשכר של 3.6 מיליון שקל, החורג ממדיניות התגמול. סוכרייה בדמות מניות בחברת החיתום ואופציות למניות חברת האם תמתיק את הגלולה המרה של המעבר הדרמטי. ירון מוזס, היועץ המשפט של חברת החיתום, זכה מן ההפקר, ותנאי העסקתו שודרגו. מי שנכווה ברותחים נזהר בצוננים.

 

3

מה התובנות של ראובן אבלגון, הבעלים של רוסריו קפיטל, על המהומה בענף החיתום? "ברוך השם, הכל בסדר אצלנו", אומר לי אבלגון, מוותיקי הענף. "הכל בסדר" זה אנדרסטייטמנט. רוסריו קפיטל סיימה את הרבעון השלישי של 2017 במקום הראשון בהיקף העסקים. היא טיפלה בעשר הנפקות בהיקף 4.7 מיליארד שקל. הבאה בתור היא לידר, שטיפלה בחמש הנפקות בהיקף 3.4 מיליארד שקל. לאומי חיתום, אגב, הסתפקה בשתי הנפקות בהיקף 1.5 מיליארד שקל.
 

שאלתי לדעתו על שיגעון הכיסאות המוזיקליים העובר על שוק החיתום, ואם שם המשחק הפך להיות הכסף הגדול. "הכסף כמובן מניע אנשים איכותיים, אבל בסופו של דבר הכל תלוי בדנ"א של החברה. יש מקומות שבהם באמת רק הכסף קובע ושחקני הרכש הם הקובעים את הטון, כמו בכדורגל. רוסריו קפיטל מתנהלת כחברה משפחתית, והמנהלים יודעים את זה ונאמנים לה.

המנכ"ל ליאור פיס עובד תשע שנים. מנהל החיתום נדב רבן, שהיה בעברו מפקד סטי"ל, כבר עובד עשר שנים. אני עדיין בקשרים עם מנהלת בכירה ביותר שעבדה אצלנו ונאלצה לעזוב מסיבות אישיות. העובדים הבכירים מחזיקים ב־30% מהמניות, וזה עוד תמריץ להישאר".
 

"שוק החיתום מגלגל לפי הערכתי מחזור הכנסות של 350 מיליון שקל לשנה. אבל אנחנו לא מתמקדים רק בו, ויש לנו מגוון פעילויות. מחלקת האנליזה והמחקר בראשות ערן יעקב נחשבת לאחת האיכותיות בשוק. אנחנו דומיננטיים בשוק ניירות הערך המסחריים ומלווים ומכינים חברות בשלב שלפני ההנפקה בבורסה. בזכות הניסיון הרב פיתחנו מודל המאפשר להן להיערך נכון למפגש עם חברות הדירוג לפני ההנפקה".

"כמי שנמצא בבורסה זה עשרות שנים, אני יכול לציין שמתחילת 2017 מורגשת התעוררות בשוק ההנפקות גם במניות. בקרוב נוציא לבורסה שתי חברות, אחת מהן נמנית עם קבוצת רפ"ק. אנחנו נהנים מאמון המשקיעים ומרבים כמובן בשיתוף פעולה עם המזרחי ועם קבוצת אי.די.בי".

4

חג לא שמח לעמותות
 

זה סיפור החוזר על עצמו בכל פעם מחדש בתקופת החגים. מאות עמותות מגיעות לסיום השנה עם הלשון (הפיננסית) בחוץ. בקרוב יפורסם קול קורא להגשת בקשות תמיכה לשנת 2018, אבל הכסף עבור 2017 עדיין לא הגיע. לפי נתוני רשם העמותות עו"ד אייל גלובוס, בישראל פועלות כ־40 אלף עמותות.

בשלוש השנים האחרונות נסגרו אלפים מהן בגלל ירידה בהיקפי התמיכה הכספית וקשיים בירוקרטיים. עמותת שק"ל (שירותי תמיכה למוגבלים), למשל, נותרה ללא תקציב יותר משנה. מספר העמותות הפועלות דרך האגודה לתקשורת קהילתית, שעמד עד לפני ארבע שנים על 127, הוא כיום 25 בלבד. באריאל נסגרה העמותה שפעלה במקום. 
 

החיסול הסיטונאי של העמותות אינו מקרי. התמיכה הכספית בעמותות התקשורת צנחה מ־2.7 מיליון שקל ב־1996 ל־1.5 מיליון שקל השנה. בכסף הזעום נאלצות להתחלק שלל העמותות. הסינמטק בת"א, עמותה גדולה יחסית המקבלת 400 אלף שקל בשנה, שואבת את מרבית הכסף. הסיפור של מדיה תקשורת מפתח תקווה אומלל במיוחד.

העמותה, בראשות אשת יחסי הציבור ליאורה לייבוביץ, נאלצת להתקיים מסכום עלוב: 20 אלף שקל לשנה. 9,000 שקלים מתוכם מיועדים לתשלום לרואי החשבון. אבל גם כדי לקבל את הפירור הזה מוציאים להם את המיץ. באוצר עורמים קשיים, במתכוון או שלא במתכוון, על העברת הכספים בתירוצים כאלה ואחרים. לא בטוח שהחשב הכללי רוני חזקיהו ער לקטסטרופה. כשפניתי השבוע לאוצר, גלגלו אנשיו את האחריות לפתחו של משרד התקשורת.
 

בגרושים שהן מקבלות עושות העמותות עבודת קודש. הערוץ הקהילתי בטלוויזיה משדר בערוץ 98 של הוט ויס ונותן ביטוי למגוון הקולות בקהילה. הם משדרים 24 שעות ביממה, גם בערבית ובאמהרית, 17,424 תוכניות בשנה. עלות ההפקה שלהם נמוכה מהעלות של תוכנית ריאליטי אחת בטלוויזיה המסחרית. "לאנשי העמותה יש תחושה מתמדת שהם תחת חקירה", אומר רו"ח ועו"ד יעקב תנעמי, המטפל בביקורת העמותה. "יש התמשכות בלתי סבירה של הביקורת.

בעמותה בפתח תקווה אנחנו מחכים מ־2012 לאישור דוח הביקורת, אבל הוא מתעכב בגלל חשד לפלילים. הכנתי חוות דעת וכתבתי שהכל בסדר, אבל זה לא הועיל. במה מדובר? בסך הכל ב־25 אלף שקל, שבלעדיהם נאלצים פעילי העמותה להשיג על חשבונם מימון בנקאי". הפארסה מוסברת בכך שגופי הביקורת השונים, הכוללים את רשם העמותות ורואי החשבון מטעם האוצר, אינם מתואמים ביניהם. כל אחד מושך לכיוון שלו. רואי החשבון עצמם אינם בקיאים באופי הפעילות הייחודי של העמותות, ומסתבכים.
 

סיפור תמוה במיוחד נוגע לאופן העסקת פעילות מתנדבים בדוחות העמותות. העמותות נדרשות לזקוף בספרים את הערך הכספי של עבודת המתנדבים. הרישום החשבונאי המסובך הפך את העסק ללא משתלם. "למרבה הצער, עמותות נאלצו בשל התסבוכת החשבונאית להפסיק להעסיק מתנדבים", מציין רו"ח תנעמי. 
 

ויש צרה נוספת. עמותה המקבלת תמיכה מהמדינה חייבת להציג מקור תמיכה חיצוני נוסף. כשהחברה למתנ"סים, לדוגמה, שינתה את מדיניותה והפסיקה לתמוך בעמותות, סירבו באוצר מצדם להעביר את חלקם בתמיכה, וחלק מהעמותות נסגרו. אז מה יש לנו כאן? עמותות שכל תכליתן סיוע ומעשים טובים נסגרות בזו אחר זו, כי אין תפיסה מערכתית כוללת. כל משרד מטיל על האחר את האחריות. הן מוותרות על קבלת מתנדבים כדי שלא לקלקל את ההצגה החשבונאית. הרגולציה הורגת גם אותן לאט אבל בטוח.