פרס נובל לשלום הוענק לאחרונה לארגון ICAN, שדוגל בהשמדת כלל הנשק הגרעיני בעולם. ועדת פרס נובל לשלום באוסלו תמיד בוחרת מועמדים שקידמו את השלום, וגם בכאלה שעצם קבלת הפרס מטעמם מעבירה מסר מדיני וערכי נוסף. במקרה זה, המטרה הייתה להעביר מסר לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שלפיו הוא משחק באש גדולה כאשר הוא מתלהם עם נשיא צפון קוריאה קים ג’ונג־און או כאשר הוא מאיים שארצות הברית תיסוג מהסכם הגרעין עם איראן.
פגשתי בתקופת תהליך אוסלו את ועדת פרס נובל, שמורכבת מאישים וממנהיגים מרשימים, שתרומתם לשלום העולם חשובה ומשמעותית. בזמן תהליך אוסלו העניקו את הפרס ליצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת כדי למסור מסר למתנגדי השלום האלימים משני הצדדים שלפיו העולם מעוניין בפתרון שתי המדינות.
מי עוד היה ראוי בעיניי להיות ב־2017 מועמד לפרס נובל לשלום?
ג’ון קרי. מזכיר המדינה לשעבר היה ראוי בעיניי לזכות בפרס על הסכם הגרעין עם איראן, שלדעת כל המשקיפים האובייקטיביים מחזיק מעמד והרחיק את איראן מפיתוח פצצה גרעינית. הוא גם האחרון שעשה מאמץ ראוי לקרב בין ישראל לפלסטינים להסכם מסגרת לפתרון שתי מדינות. הצעתו הייתה נועזת ומציאותית כאחת. שני המאמצים היו חלום הבלהות של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
אנגלה מרקל. הקנצלרית הכמעט נצחית של גרמניה' היא מנהיגה שמרנית וחזקה שדוגלת בהגירה חופשית עבור מאות אלפי פליטים, בעיקר ממלחמת האזרחים בסוריה. היא גילתה אומץ ואנושיות מפתיעה בהתחשב בפיגועי הטרור שאירעו בגרמניה. מון ג’יאה־אין. מול הסכנה של המנהיג הלא צפוי ואולי לא שפוי של צפון קוריאה, קים ג’ונג־און, נשיא דרום קוריאה מעמיד אלטרנטיבה של פתרון דיפלומטי, בתיווכה של סין. זהו אדם מרשים, שמוביל את אחת המדינות המפותחות ביותר מבחינה טכנולוגית ומדעית.
בונו. הזמר האגדי וסולן להקת הרוק האירית יו־2 פועל ללא לאות בסיוע למשברים הומניטריים באפריקה וכן בנושאי איכות סביבה. הוא משקיע הרבה זמן, חשיבה מעמיקה והון במלחמה ברעב ובמגפת האיידס באפריקה. הארגון "שוברים שתיקה". אנשיו של הארגון השנוי במחלוקת הנם דוברי אמת על עוולות הכיבוש הישראלי. הם לא עושים זאת כדי להשחיר את פניה של ישראל, אלא כדי להעמיד בפנינו מראה לפגיעה בזכויות אדם בסיסיות של הפלסטינים. הצעד הראשון בהחלטה לעשיית שלום, עבור שני הצדדים, הוא להביט למציאות הקשה של הסכסוך בפנים.
האם יבוא יום ועוד ראש ממשלה ישראלי יהיה מועמד לפרס נובל לשלום? אני מאמין שכן. הייתי לצד רבין ופרס כאשר קיבלו החלטות אמיצות לטובת תהליך שלום קשה ולא פופולרי. כך היה גם עם מנחם בגין שהחליט לסגת לקווי 67’ בסיני. זה יחזור על עצמו, כי האלטרנטיבה היא מדינה דו־לאומית ואפרטהייד. לקבל את תואר הכבוד הזה מהעולם ברמה הגבוהה ביותר זו אינה קללה, אלא ברכה.
הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת “יאללה – מנהיגים צעירים"