איראן פועלת מהר מאוד לנטרול הניסיון של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לקבוע כללי משחק שונים מקודמו בכל הקשור להתעצמותה באזור ובכלל. רק לפני שבוע אמר טראמפ כי מעתה והלאה ארה"ב מסרבת לראות בתוכנית הגרעין של איראן סוגיה נפרדת מרקמת המדיניות התוקפנית שלה באזור. טראמפ פירט את שלל הדרכים שבהן איראן פוגעת בביטחון ארצו ובביטחון האזור ודרש כי היחס שלו זוכה טהרן מהקהילה הבינלאומית ישקף את כלל האיומים שאיראן מקדמת: מפיתוח טילים בליסטיים, תמיכה והובלת טרור, חתירה תחת מדינות שכנות ופגיעה בחירות השיט במפרץ הפרסי ועד פיתוח תוכנית הגרעין.
טראמפ ניסה להפריד בין המדינה האיראנית - לרבות כוחות הצבא - לבין המשטר של האייתוללות וכוח המחץ שלו, משמרות המהפכה, ככל הנראה בניסיון לפורר ולו במעט את יציבות השלטון, אף שרק חלקים ספציפיים שלו צוינו כעוינים לארה"ב ולמערכת הבינלאומית.
מלבד המתקפות המילוליות של ראשי השלטון נגד טראמפ, בשטח נקטה איראן שני צעדים שתכליתם להביך את האמריקאים ולהחליש את יכולתם לממש את קווי המדיניות החדשה שטראמפ שרטט. ביקורו של רמטכ"ל צבא איראן הגנרל מוחמד בכרי בסוריה השבוע אינו אלא תקיעת אצבע בעיניו של טראמפ. בכך הצהירו האיראנים שאין הבדל בין משמרות המהפכה לצבא.
הצעד השני והמהותי יותר שנקטה איראן בעקבות נאומו של טראמפ התרחש בכורדיסטן העיראקית. שעות לאחר הנאום נחת בכרכוכ קאסם סולימאני, מפקד חטיבת אל־קודס של משמרות המהפכה. בקיץ 2014 השתלטו הכורדים על העיר לאחר נטישתה על ידי צבא עיראק ובכך מנעו מכוחות דאע"ש לכבוש אותה.
לצד סולימאני הגיעו גם מפקדי המיליציות השיעיות העיראקיות הגדולות שכולם הם פקודיו. בכרכוכ הם נפגשו עם בני המשפחה של נשיא עיראק המנוח, ג'לאל טלבאני.
כבר דורות מפולגת החברה הכורדית בעיראק בין משפחת טלבאני, שכיום שולטת במפלגת "האחדות העממית של כורדיסטן" (PUK) ומקיימת קשרים קרובים עם המשטר האיראני, לבין משפחת ברזאני. ראש המשפחה מסעוד ברזאני מכהן כנשיא מחוז כורדיסטן בעיראק ועומד בראש המפלגה הדמוקרטית הכורדית (KDP). הפילוג בין המשפחות תורגם לפילוג גם בכוחות הלוחמים הכורדיים, המכונים פשמרגה.
בחודש שעבר ביקש ברזאני לפרוע את מה שהוא ראה כחוב של האמריקאים לכורדים בגין תרומתם האדירה למערכה נגד דאע"ש. לשם כך נערך בכורדיסטן משאל עם שבו כ־93% מהכורדים הצביעו בעד הקמת מדינה כורדית עצמאית, לרבות בכרכוכ ובאזורים האחרים שעליהם השתלטו לוחמי הפשמרגה ב־2014. לנוכח התמיכה המוחלטת של הציבור בעצמאות, ואף שהם עצמם התנגדו לה, בני משפחת טלבאני נתנו גיבוי למהלך.
בעקבות הביקור של סולימאני בכרכוכ עם משפחת טלבאני, דווח כי בנו של הנשיא המנוח סיכם עסקה עם מפקדי המיליציות השיעיות. על פי ראש מכון רובין במרכז הבינתחומי בהרצליה, ד"ר יונתן ספייר, ובהסתמך על התקשורת הכורדית, תקום רשות ממשלתית חדשה באזורים שהיו בשליטה כורדית בשלוש השנים האחרונות. הרשות תכלול את אזורי חלג'בה, סולימנייה וכרכוכ. הרשות תנוהל באופן משותף על ידי הממשלה העיראקית ומשפחת טלבאני באמצעות המפלגה שלה לתקופה בלתי מוגבלת בזמן. הרשות הזאת, דיווח ספייר, תהיה אמונה על שדות הנפט ועל אתרים אסטרטגיים אחרים ועל תשלום משכורות לעובדי ציבור.
במילים אחרות, באמצעות פילוג הכורדים, המיתו האיראנים את חלום העצמאות הכורדית בעיראק, על ידי הקמת רשות ממשלתית נוספת באזור האסטרטגי שתהיה כפופה באופן מלא למשטר האיראני.
המהלומה שאובדן כרכוכ מנחיתה על ארה"ב מורגשת בשני מישורים: האיראנים מבטיחים כך את שליטתם בכלל שטח עיראק, ובד בבד האמינות האמריקאית ספגה פגיעה חמורה. ברזאני ואנשיו מדברים בצורה קשה על מה שהם רואים כ"בגידה" של האמריקאים, שהתנגדו למשאל העם.
פרשנים בעיראק ובארה"ב טוענים כי ראש ממשלת עיראק חיידר אל־עבאדי לא היה מעז לצאת למערכה בכרכוכ ללא אישור מראש של ארה"ב, וגורמים אמריקאיים רשמיים אינם מכחישים את הסברה. אדרבא, גורם אחד צוטט אומר כי מבחינת מזכיר המדינה רקס טילרסון, ברגע שברזאני התעלם מעמדת
הממשל כי יש לבטל את משאל העם, הכורדים כבר לא היו ראויים לתמיכה.
בעקבות היעדר תמיכה אמריקאית בכורדים בעיראק, הכורדים בסוריה - לאחר כיבוש העיר א־רקה, ששימשה כעיר הבירה של דאע"ש - כבר אינם סומכים על האמריקאים. על פי דיווח ב"וושינגטון פוסט", הכורדים בסוריה חוששים כי כעת האמריקאים ייסוגו מסוריה ויאפשרו לכוחות המשטר בתמיכת איראן וחיזבאללה להשתלט על האזור הכורדי האוטונומי.
המהלך של נתניהו
ובכל זאת, עד כמה שהמצב חמור, לאיראן יש לא מעט חולשות. גם אלה באו לידי ביטוי השבוע. ראשית, ישנה רוסיה. אין זה מקרה כי בימים שבהם בני החסות של איראן השתלטו על כרכוכ, שר ההגנה של רוסיה סרגיי שויגו ערך ביקור ראשון בישראל, וכך גם העובדה שדווקא בזמן שהוא היה כאן השמיד צה"ל את סוללת הנ"מ של צבא סוריה.
כמו כן, אין להתפלא על כך שביום שבו ביקר הרמטכ"ל של איראן בסוריה, פרסם משרדו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין את דבר שיחת הטלפון בין פוטין לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו. בין היתר דנו השניים בתוכנית הגרעין של איראן, בהתבססות איראן בסוריה ובפלישה של בני חסותה של איראן לכרכוכ. על פי דיווחי התקשורת, מאז המערכה של צבא עיראק והמיליציות השיעיות בכרכוכ, נתניהו מנסה לדרבן מנהיגי מערב מרכזיים וגם את פוטין לתמוך בברזאני ובעצמאות של כורדיסטן.
מהלכיו של נתניהו לפגוע בתמיכת הקהילה הבינלאומית באיראן נותנים אותותיהם גם באירופה. קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל וראש ממשלת בריטניה תרזה מיי מביעות תמיכה בעמדת טראמפ כי יש לרסן את פעילות איראן בנושא הטרור ובהפצת נשק באזור ובכלל. נתניהו שוחח גם איתן על הצורך לתמוך בכורדים כדי לרסן את איראן.
יכול להיות שהאירופים מתחילים להבין כי איראן לא צריכה את הטילים הבליסטיים שלה כדי לפגוע בישראל ושאלה מיועדים לפגוע בהם. יכול להיות שרוסיה לא מעוניינת באיראן חזקה כל כך ומוכנה לראות את ישראל ואת ארה"ב מקצצות את כנפיה של טהרן בסוריה ובעיראק.
על פי כלי התקשורת של הכורדים, "הכיבוש" של כרכוכ ואזורים נוספים אינו עובר בשקט. בני משפחת טלבאני נתפסים כבוגדים, וכוחות נאמנים לברזאני כבר התחילו לנהל מרד עממי נגד אנשי המיליציות וצבא עיראק. אם הכוחות הללו יזכו לסיוע מגורמים זרים אלה ואחרים, ייתכן שהאיראנים ובני הברית העיראקים שלהם יתחרטו על המהלך שלהם, או לכל הפחות יתקשו ליהנות מפירות הניצחון.
במאמר הגנה על טראמפ השבוע באתר American Greatness, ההיסטוריון ויקטור הנסון טוען כי הנשיא פועל בפסיביות משום שהוא מניח שהמדיניות של אובמה מתמוטטת לנגד עינינו ושבסופו של דבר, כאשר הוא יפעל כבר לא תהיה התנגדות למהלכיו, הן מול איראן וקוריאה הצפונית והן בנושאי פנים.
אולי הוא צודק. אבל מה שבטוח הוא שנתניהו צודק כי יש לפעול בכל החזיתות ומול כל הגורמים הרלוונטיים כדי לנצל את נקודות התורפה של איראן, שגם השפילה את טראמפ וגם התחזקה מאוד השבוע.