1. מי מדליף באמת: ההתקפות מטעם אנשיו של בנימין נתניהו על המשטרה וההדלפות המיוחסות לה מחקירותיו, מגיעות בעיתוי לא מקרי. ככל שהחבל מתהדק וההמלצות מתגבשות, כך המשטרה והמפכ"ל העומד בראשה הופכים יעד למתקפה. למרבה ההפתעה, בחלק מכלי התקשורת ("ישראל היום") הדגישו השבוע בכותרות בולטות דווקא את הצד השלילי של ההדלפות והצורך במלחמה בהן, כאילו שכחו את חשיבותן לדמוקרטיה.
מו"ל "הארץ" עמוס שוקן שם לב לאבסורד וצייץ על כך בטוויטר. ללא ההדלפות פרשת ווטרגייט לא הייתה מתפוצצת, והנשיא ניקסון היה ממשיך בתפקידו. ללא ההדלפה לכותב שורות אלה, אף אחד לא היה יודע שהרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ מכר ביום פרוץ מלחמת לבנון השנייה את תיק המניות שלו. אבל כל גוף אכיפה והשיטות שלו.
המשטרה נוהגת לפרסם לקראת סיום חקירה כלשהי את המלצתה לפרקליטות, ואז מתקבלת ההחלטה. חקירות המשטרה מתוקשרות, ולשמחתם של תחקירני התקשורת חלק מהפרטים דולפים בזמן אמת. למרות זאת קשה לומר שההדלפות מהחקירות הן מכת מדינה, בוודאי כשמדובר בגוף אכיפה גדול נוסף ששמו רשות ניירות ערך.
המצב ברשות שונה מבחינת אופן התנהלותו מזה של המשטרה. לרשות ני"ע גישה שונה בנוגע לפומביות הליכי החקירות. בניגוד לעבר, מאז נכנס לתפקיד לפני שש וחצי שנים היו"ר פרופ' שמואל האוזר, ההדלפות ממחלקת החקירות בראשות עו"ד אלי לוי פסקו. כשכבר מתפרסם מידע, הוא מגיע כשנחקרים מובאים לבית המשפט לצורך הארכת מעצר. כך הגיעו לדוגמה לידיעת הציבור פרטי המידע הנוגעים לדוגמה לחקירת שר העבודה והרווחה חיים כץ.
בניגוד למשטרה, רשות ניירות ערך נמנעת מפרסום המלצותיה לפני העברתן לפרקליטות, אלא אם מדובר בתיק חקירה בעל עניין ציבורי רב. בכל מקרה, זה יקרה רק אם היועץ המשפטי לממשלה ייתן את אישורו לכך. וזה אכן קרה כשהרשות המליצה להעמיד לדין את נוחי דנקנר לפני שהתקבלה עמדת הפרקליטות. גם בפרשת בזק וחקירת ראשי החברה, ובראשם שאול אלוביץ', צפויה הרשות לפרסם באופן חריג את המלצתה, וזה ייקח לפחות עוד כמה שבועות.
נכון לעכשיו עדיין אין החלטה בעניין תיק החקירה, וכל השאר ספקולציות. לכן כשעורכי דינו של אלוביץ' טוענים כי הפרסומים מהשבוע ב"כלכליסט" על ההמלצה המסתמנת להעמדת אלוביץ' לדין נועדו להשפיע על עמדת הפרקליטות, הם טועים. רשות ני"ע מתנהלת בעניין חקירת בזק בזהירות של קיפוד. כל צעד נשקל מראש ובקפידה כדי לא לפגוע שלא לצורך בנחקרים. זאת אחת הסיבות לכך שעם פתיחת החקירה ביקשה הרשות מבית המשפט צו איסור פרסום על אודותיה.
אפילו היום, ארבעה חודשים לאחר פתיחת החקירה, חלק משמות הנחקרים עדיין לא פורסמו. הפרקליטות וגם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מלווים באופן צמוד את תיק החקירה ומהווים בפועל חלק מהצוות. כל מהלך מהותי, כמו הבאת נחקר בכיר לבית המשפט, נעשה בהסכמתם ובאישורם. אם וכאשר רשות ני"ע תפרסם את המלצותיה, מי שיידעו על כך מראש יהיו הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה. אז אם הרשות לא מדליפה והמשטרה מכחישה, מהיכן בכל זאת מגיעות ההדלפות?
אחד המקורות הוא עורכי דין המקבלים לעיונם את הפרוטוקולים של חקירת הנחקרים כדי לאפשר להם להתכונן להגנה. לכן זה לא היה מקרי שפרוטוקול החקירה נגד נוחי דנקנר פורסם בהרחבה זמן קצר לאחר שחומר החקירה הועבר לעורכי הדין.
2. אחרי החגים כבר כאן: שני אירועים חשובים יוצאים לדרך בתחילת השבוע הבא: שנת הלימודים האקדמית תיפתח ביום ראשון הקרוב, וכמדי שנה ירעיפו הבנקים שלל הטבות על סטודנטים שיפתחו אצלם חשבון. האירוע השני, חשוב לא פחות, הוא חזרתה של הכנסת לאחר חופשה ארוכה למושב החורף.
כיאה למעמדה כרשות מחוקקת, הצטיינה הכנסת במושב האחרון בפעלתנות יתר והוציאה אל הפועל יוזמות חקיקה לא מעטות, שעיקרן בבנקים. במקרים מסוימים טרפדו ועדות הכנסת יוזמות רגולטוריות שעלולות היו לפגוע באופן לא מידתי בפעילות המשק (כמו דרישות ההון המוגזמות בענף הביטוח או המגבלות על סוכני הביטוח). את זה אכן אפשר לזקוף לזכות הח"כים.
מנגד, הפוליטיקה שיחקה שעות נוספות. הדרך התמוהה שבה אושר חוק מיסוי דירה שלישית, שנפסל על ידי בג"ץ, גרם לזילות מעמד הכנסת. אבל כחלון לא התייאש וערער על ההחלטה במקום לפתוח בהליך חקיקה מחודש. גם סמכויות החקירה שביקשה לנכס לעצמה בעקבות ההחלטה על הקמת ועדת חקירת האשראי לטייקונים הצביעו על חריגה מפרופורציות. היועצים המשפטיים טרפדו את המהלך, אבל הוועדה תצא בקרוב לדרך. הבנקאים מתכוננים במלוא הרצינות למתקפה נגדם, והפוליטיקאים מתכוונים ליהנות מכל רגע.
יו"ר הוועדה, ח"כ איתן כבל, אמר לי השבוע שהוא לא קבע עדיין לוח זמנים לפעילות ועדת החקירה. "כמו שהבנקאים מתכוננים היטב להופעה בוועדה וגייסו לצורך העניין את מיטב המומחים, גם אנחנו נערכים. גייסנו כיועץ בעל שם עולמי את פרופ' ניתן ברגמן. אם כי חייבים להודות שנדיר למצוא אנשי מקצוע ניטרליים, וזאת עוד לפני שמדברים על הכסף המשולם בהתאם לתעריפי החשב הכללי. הבנקאים לעומת זאת יוציאו מיליוני שקלים על יועצים, ונרצה לדעת כמה בדיוק", אמר לי כבל.
אתגר נוסף במושב החורף יהיה הטיפול בסוגיית גיל הפרישה לפנסיה לנשים. האם לא הגיעה העת לשים קץ לסחבת האוצר המעמידה במצב של חוסר ודאות עשרות אלפי נשים שאין יודעות את גיל הפרישה, ואם יהיו זכאיות לקבל את קצבת הזקנה מביטוח לאומי?
שר האוצר בינתיים מגלה חריצות יוצאת דופן בעניין העלאת שכר המינימום במשק. בשבוע הבא תתכנס על פי בקשתו ועדת העבודה והרווחה להעלאת שכר המינימום ל־5,300 שקל. ויש נושאים נוספים, שכמו במרוץ שליחים עוברים מכנסת לכנסת. מעבר לעניין גיל הפרישה, דוגמה בולטת נוספת היא החוק המגביל את השימוש במזומן. יו"ר ועדת החוקה ניסן סלומינסקי מושך זמן למורת רוחו של מנהל רשות המסים. משה אשר לוחץ, וסלומינסקי ייפגש ביום שני הקרוב עם כחלון. במקרה זה מבקש שר האוצר דווקא לקצר את הסחבת. אישור החוק יהווה הישג של ממש. מקורות ההכנסה הנוספים שייגבו יממנו את העלאת קצבאות הנכות, העלאת שכר המינימום והתוספת הנדרשת לתקציב הביטחון.
3. המושך בחוטים: לקראת חזרת הכנסת לפעילות, יו"ר ועדת הכספים משה גפני מבטיח מושב חורף חם. "לא יהיה אפילו רגע משעמם אחד בישיבות. בהחלט יש למה לחכות", אומר לי גפני.
בוא נתחיל במיסוי דירה שלישית. איפה הנושא עומד, ומתי אתה מתכוון לאשר אותו מחדש?
"מבחינתי, הנושא אינו עומד על סדר היום. בתחילת השבוע נפגשתי עם כחלון, והנושא אפילו לא עלה לדיון. הוא אמור היה להגיע אלי, אבל החלטתי להוציאו אותו מסדר היום, כי באוצר מעדיפים לטפל בנושא בדרכים משפטיות והחליטו באופן חד־צדדי להגיש ערעור לבג"ץ על החלטתו. הופתעתי מהמהלך, ואפילו לא טרחו לדבר איתי. אני שומע שממליצים לשנות את הנוסחות של חישוב המס, אבל זה לא רלוונטי. אבל, ברוך השם, יש הרבה נושאים אחרים שבטיפולי, ואחד החשובים בהם יהיה מתכונת הפעילות של הקרן הקיימת. זה הופיע כחלק מחוק ההסדרים, ועכשיו אנחנו הולכים לטפל בו".
הזכרת שנפגשת בתחילת השבוע עם שר האוצר. אני מניח שדיברתם על סגירת התקציב ל־2018 ועל רצונו של כחלון להתחיל לדון בתקציב 2019.
"נכון שכחלון מעוניין להקדים את הדיון בתקציב 2019 ולדון בו כבר עכשיו. הוא עושה את זה משיקולים שלו, שקשורים לקואליציה. הסברתי שהדבר לא אפשרי בשלב זה, כי צריך לבחון מה קורה בתקציב 2018, ואיך סוגרים את ההתאמות השונות כתוצאה מדרישות תקציביות, כמו מימון התוספת לקצבאות הנכים. לכך יש להוסיף את הצורך בקביעת יעד הגירעון, תחזית הצמיחה השנתי ועוד".
ומה קורה בנושא העלאת גיל הפרישה לפנסיה לנשים? איפה הנושא הזה עומד מבחינתך?
"אני במו"מ שוטף עם האוצר לגבי התנאים שבהם אהיה מוכן להסכים להעלאת גיל הפרישה לנשים מ־62 ל־64. אבל באוצר מתחמקים כל הזמן ומעבירים אלי את האחריות. אם לא ייתנו מה שמגיע לנשים, ויש שורה של מהלכים שצריך לעשות, גיל הפרישה לנשים לא יועלה. כחלון מבין את זה היטב ומעדיף שאני ארכז את הטיפול בנושא. בינתיים גיל הפרישה לנשים יישאר 62".
התעשיינים מחשיבים אותך לאחד הידידים שלהם. בינתיים שער החליפין תקוע ולא התקיים דיון בנושא. איך אתה מתכוון לדון במשבר המטבע במושב החורף הקרוב?
"אין ספק ששער החליפין הוא אחד האתגרים שלי, ואני לא מתכוון להרפות בנושא. אני יכול לגלות שהוועדה עומדת לטפל בסוגיית חוק עידוד השקעות הון במפעלים הנמצאים ביישובים מעורבים, כמו מעלות. ראש העיר שלמה בוחבוט היה אצלי וטען שמכיוון שמדובר ביישוב מעורב הם לא מקבלים את מה שצריך. הבטחתי לו להפסיק את האפליה ואעמוד בכך. וחוץ מזה, יש נושאים שכבר התחלתי לטפל בהם במושב הקודם כמו המיסוי הירוק, נושא שווי השימוש ברכב הצמוד ועוד. אם אתה שואל אותי אם יהיה על מה לריב במושב הנוכחי, אז יהיו הרבה נושאים רלוונטיים למריבה".
4. השיטה היפנית: ביום ראשון הקרוב תתקיימנה בחירות כלליות ביפן. לפי הסקרים, סיכוייו של ראש הממשלה המכהן שינזו אבה להיבחר מחדש מצוינים. מדוע? כי הכלכלה היפנית עברה בתקופתו תהליך התאוששות מדהים, שמזכיר את זה שארה"ב נהנתה ממנו בתקופת קלינטון. וכפי שנהוג לומר, "זאת הכלכלה, טמבל".
שם המשחק ביפן הוא לא החקירות, לא הגרעין האיראני, לא תאגיד השידור ולא אם מותר להמשיך לחפור את מנהרות הרכבת הקלה מתחת לבני ברק בשבת. הסיפור היפני הוא כלכלה ומודרניזציה נטו. יש קווי דמיון מסוימים בין ישראל ליפן: שתיהן מדינות מבודדות גיאוגרפית. יפן מדינת איים. אנחנו מוקפים אויבים, או כפי שנהוג לומר, חיים בווילה בג'ונגל. ליפנים ולנו (עד שמצאנו גז) אין משאבי טבע. אנחנו השלמנו את החסר דרך הסטארט־אפ ניישן והראש היהודי (הממציא לנו פטנטים). אצל היפנים מדובר במוסר עבודה יוצא דופן, שמיטב הנמלים החרוצות רק יכולות ללמוד ממנו. גם הרצון ללמוד, להתחדש ולהתקדם מרשים.
כאן פחות או יותר מתחילים ונגמרים קווי הדמיון. השוני, לטובת היפנים, הוא הרבה יותר גדול. וזה לא רק משום שהכלכלה היפנית היא הרביעית בגודלה בעולם אחרי ארה"ב, סין וגרמניה. לפני שטסנו בת זוגי ואני לביקור ביפן הוזהרנו שרמת המחירים גבוהה עד אסטרונומית. אז אפשר להירגע. מדובר באגדת עם יפנית, שאולי הייתה נכונה לפני 20 שנה. הלוואי עלינו רמת המחירים של יפן, שזולה בעשרות אחוזים בהשוואה לישראל במרבית תחומי הפעילות. אני לא מדבר על תעשיית המכוניות היפניות, הזולות בעשרות אחוזים בגלל הייצור המקומי. זה נכון כמעט בכל תחום.
מחירו של ליטר בנזין עומד שם על 1.07 דולרים (שווה ערך ל־3.75 שקלים לפי יציג של 3.5 שקלים). אצלנו מחירו של ליטר גבוה ב־60% ועומד על 6.06 שקלים. כל זאת אף על פי שהיפנים לא מצאו בארות נפט ושמקורות האנרגיה אצלנו רבים משלהם. מחירי המזון זולים יותר, וזה ניכר גם במסעדות. מחירי ההלבשה ברשתות נמוכים בהשוואה בינלאומית, ורשת יוניקלו המפורסמת היא רק דוגמה אחת. ומובן שגם מוצרי החשמל והאלקטרוניקה נמוכים בעשרות אחוזים.
אז מדוע אנחנו נחשבים לאחת המדינות היקרות והדפוקות בעולם מבחינת יוקר המחיה, והיפנים לא? נכון, השקל החזק הוא התשובה, אבל לא התשובה היחידה. היבואנים הבלעדיים עושים עלינו קופה. נטל המסים העקיפים במדינה הוא בלתי נסבל. וישנן כל הסיבות האחרות הידועות, כמו הוצאות הכשרות, נטל הוצאות הביטחון וגורמים נוספים שאין טעם כעת למנות אותם.
התוצאה היא שיפן היא מדינה שוויונית לעומתנו מבחינת פערי ההכנסות ורמת החיים. מדד אי־השוויון (ג'יני) נמוך בהרבה ביפן מאשר בישראל, וזו סיבה לשביעות רצון מצד היפנים. אנחנו מתהדרים ובצדק ברמת האבטלה הנמוכה אצלנו? אז דעו לכם שהאבטלה ביפן נמוכה מ־4%, והיא מחזיקה באחד השיאים בעולם.
אז מה מסביר את הנס של מדינה שבאוגוסט 1945 חטפה מהאמריקאים שתי פצצות אטום עם מאות אלפי הרוגים? מה הפטנט היפני, ומה אנחנו יכולים ללמוד מהם?
אז קודם כל, ליפנים חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח. הם צופים פני עתיד ואינם מהססים לחשוב מבחינה תכנונית עשר ו־20 שנה קדימה. למשל, ב־1994 הקימו היפנים את שדה התעופה קנסאי שבאוסקה, שאותו בנו על אי מלאכותי. מדובר באחד השדות המשוכללים בעולם שבנייתו נמשכה שנים בודדות. אצלנו מקשקשים עשרות שנים על פינוי שדה דב, וההחלטה נדחית כל פעם מחדש. תוכניות לייבוש הים ולהקמת שדה ימי עולות חדשות לבקרים ונגנזות.
תחבורה מהירה ויעילה היא סיבה נוספת. מיותר לציין שהתחבורה בערי יפן הגדולות או בין הערים פועלת מעולה באמצעות מערך רכבות מהירות הפועלות
משנות ה־70. השיטה מתקתקת טוב יותר משעון שוויצרי. איחור של שתי דקות עלול לתקוע את כל המערכת. ואצלנו בישראל? כל מילה מיותרת.
ביפן כמעט לא מכבדים דולרים. מנגד, המטבעות הווירטואליים כמו הביטקוין מקובלים כמטבע לכל דבר במאות אלפי בתי עסק במדינה. אחד הדברים המדהימים ביפן הוא תרבות השירות. לצד המחירים הסבירים היפנים מאירי פנים לתיירים וידידותיים מאוד בדרכם. הם אינם מתחמנים במחיר, ואצלם אין דבר כזה שנקרא "תעשה לי מחיר".
הם כל כך בטוחים בעצמם, עד שהם אינם מדברים אנגלית אלא יפנית בלבד. מי שצריך אותם יידע כבר להסתדר. מבחינה זו הם מזכירים מאוד את הצרפתים. רמת הביטחון האישי ברחובות גבוהה. ערי יפן הן הצד ההופכי של רומא, ליסבון או בוקרשט על כייסיהן.
על רקע כל אלה, זה לא מקרה שיפן הפכה בשנים האחרונות אחד היעדים הפופולריים ביותר לתיירים, למרות הטיסה הארוכה מנשוא. אבל הם אינם דורכים במקום. היפנים מוכנים לאמץ לתועלתם כל טכנולוגיה מערבית בתנאי שתסייע לקדם את הכלכלה המקומית. שלא במקרה, הם מבקשים לפצח בסיוענו את סודות ההצלחה של הטכנולוגיה הישראלית. בביקורו האחרון ביפן לפני כמה חודשים חתם שר האוצר כחלון על הסכם לעידוד והגנה על השקעות בין המדינות. ההסכם יפתח את המשק הישראלי בפני משקיעים יפנים. בסוף נובמבר ייצא ליפן עם משלחת של ראשי המשק והכלכלה שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן.
למרות ההתלהבות יש דברים שלא כדאי לאמץ אוטומטית מהיפנים. אחד מהם הוא תרבות הניקיון החולנית, המכבידה על התיירים. אחד המוצרים הנדירים ברחובות יפן הם פחי אשפה. מי ששתה או אכל משהו בחוץ, שישמור מצדם את האשפה בכיס עד ההגעה למלון.
עניין מטריד נוסף הוא שהיפנים מביאים את החריצות והמרובעות לקיצוניות, והבילוי לאחר שעות העבודה הוא וירטואלי בעיקרו (כמו משחקים אלקטרוניים). עדיף להיות ישראלי המאחר בחצי שעה לעבודה אבל ממציא את מובילאי או צ'ק פוינט, מאשר להיות עיתונאית יפנית שמתה בגלל עודף שעות עבודה.