משטרת ישראל הפכה לשק החבטות של החברה הישראלית. הממשלה היהירה, הציבור הנרגן, עברייני צווארון לבן חלקלקים וארגוני פשיעה חמקמקים ואנחנו בתקשורת, כמובן. כל פקיד בכיר או בלוגר זב חוטם הוא מקטרג קולני של המשטרה.
הנישה החביבה על התקשורת הימנית האליטיסטית, שהשתלטה לאחרונה על גלי צה"ל ועוד עיתונים, אתרים, ערוצים ואפילו בתי משפט, היא מחדלי חקירה בתיקיהם של אנשי ציבור ואנשי עסקים נהנתנים ומשוחדים. שם הם דווקא קשובים מאוד לזכויות חשודים ונאשמים, וסונטים בעדים שהעזו להפר את קוד השתיקה של מוסדות השלטון. אבל אותם מקטרגים ציבוריים (עאלק) ושופטים דקדקניים, הם המעודדים הגדולים ביותר של מאבק המשטרה בעולם התחתון. שם מחדלי משטרה נתפסים כמובנים מאליהם, ראיות מפוברקות ושקרים של עדי מדינה הם חלק מהעלילה, דוחות מודיעיניים נטולי ראיות הם התנ"ך המשפטי החדש. פרי העץ המורעל? הגנה מן הצדק? בחייאת, עזבו אתכם עכשיו מעקרונות חוקתיים.
בינתיים העובדות מצביעות על עשרות מגה פרשות שחיתות מזעזעות חדשות, בצבא, במגזר העסקי, בעיריות ובמשרדי הממשלה, כאילו ראש ממשלה אחד לא סגר כאן מאסר, ונשיא המדינה לשעבר כבר נרפא מהמחלה שהדביקו לו כל נשותיו ומשקמיו. אפרופו משה קצב, כמות עבירות המין החמורות שנחשפות בלתי נתפסת ממש. חרף העונשים החמורים, ואולי דווקא בגללם, אגפים שלמים בשב"ס נכבשו כליל לשנים רבות קדימה על ידי עברייני מין, במיוחד האגפים התורניים, שכן רובם המוחלט של עברייני המין הם חוזרים בתשובה. אפילו האסירים הפליליים מן השורה כבר מדווחים על סלידה ומבוכה כאשר הם חוזרים בתשובה בכלא ונדרשים לדור בכפיפה אחת עם פדופילים ואנסים נוטפי זימה בכל שעות היממה.
ארגוני הפשע החדשים והעבריינים היחידניים אשר שרדו את המתקפה המתוזמרת של המשטרה על ארגוני הפשע הראשונים, מגלגלים עשרות ומאות מיליוני שקלים במיזמים פיננסיים גלובליים (פורקס, אופציות בינאריות) עם מוקדים בכל יבשות תבל. למה למכור סמים אם אפשר למכור כסף? אבל גם אצל אלה מתפתחים מאבקי שליטה ובקרוב מאוד מאיימת להפציע מלחמת חיסולים חדשה. קואליציות הארגונים הגדולים הנוכחיים - מוסלי, אחים יוסף, יענקל'ה אמסלם, ועוד כמה שאף אחד לא מכיר - מגבים את עצמם כל אחד בארגון פשע אימתני מהמגזר, שנכנסו אף הם לשוק האופציות הישראלי, וחבית חומר הנפץ עומדת להתפוצץ כל רגע בארץ ומעבר לים. האם הרציונל הכלכלי של השוק החופשי הוא שירסן את השחקנים? נחכה ונראה.
אבל אפרופו ארגוני הפשע מהמגזר, עם כל הכבוד לבום הכלכלי בפרויקט הלאומי "מחיר למשתכן" ואין ספור מיזמי הנדל"ן והמגדלים, שוק תשתיות הבנייה - עבודות עפר, חומרי בניין, שמירה - נכבש כבר על ידי קבלנים מהמגזר אשר מגובים בארגוני פשיעה משלהם. חפשו את הסיפור שהמשטרה משתדלת להסתיר על רימון הרסס אשר הושלך בקיסריה לפני החג על בית של משפחה מבוססת, המנהלת בחדרה עסק גדול לשיווק חומרי בנייה ומוטרדת באירועי אמל"ח על בסיס שבועי כמעט. המודל הזה הוא העתק מדויק לז'אנר הבזוי שהמציאו בפזורה הבדואית בנגב, אשר מטילה את אימתה על חקלאים ואנשי עסקים בכל דרום הארץ, עם גיחות נועזות למרכזה ואף לצפונה.
כל מטאטא יורה
הנה עוד פרק בסדרת הפשע: ישראל. סחר הרכב במשולש, אשר נשלט ביד רמה כאילו אין חוק במדינה. מי קונה מהם רכבים בכלל? בחודשים האחרונים נגבו קורבנות בנפש, שאפילו אותם מסתירים המשטרה ובתי המשפט בחסות צווי איסור פרסום גורפים. זאת על לפחות עשרה מקרי רצח (מי סופר?) שכמעט ולא ידוע כי הם באו לעולם, זאת אומרת עזבו אותו.
לצד כל אלה, אירועי ירי ואמל"ח הפכו למחזה נפוץ ברחבי ישראל, מצפון תל אביב היוקרתי עבור דרך דרום העיר המקומט ויפו האבודה, לכיש והשפלה, הקריות וצפון המדינה, וכמאמר הקלישאה, כל מטאטא יורה. קבלו מקבץ חלקי מקרי אך מייצג מסוכות ועד היום.
יום רביעי, ערב חג סוכות, 4 אוקטובר: סדרה של פיצוצים בצפון תל אביב. רכב ואופנוע הושמדו, רימון הלם הושלך לדירה.
יום ראשון, חול המועד סוכות, 8 אוקטובר: אקדח נתפס סמוך לבית של אדם המוכר למשטרה בעיר נשר.
יום שני, חול המועד סוכות, 9 אוקטובר: בן 24 המוכר למשטרה, מעפולה, נעצר עם שקית ובה חמש לבנות חבלה, המיועדות להרכבת מטענים בבירת העמק הירוקה והשלווה, שהפכה לשדה הקרב החדש של מלחמת ארגוני הפשיעה מנהריה: מיכאל מור נגד שמוליק הרוש ואחרים.
יום שני, חול המועד סוכות, 9 אוקטובר: מטען חבלה שהוצמד לרכב בטירת כרמל אותר ונוטרל על ידי חבלני המשטרה.
יום רביעי, החג השני של סוכות, 11 אוקטובר: אקדח נתפס סמוך לסוכה של בית כנסת בחולון. שלושה מתפללים חבושי כיפות שחורות ומוכרים למשטרה נעצרו (ושוחררו).
יום ראשון, 15 אוקטובר: שני צעירים מוכרים למשטרה מסצינת ארגוני הפשיעה בעפולה הוצאו להורג במטח ירי מטווח קרוב של עשרות כדורים במטעים סמוך לכפר ורדים. מצמרר.
יום שני, 16 אוקטובר: באזור התעשייה של כפר סבא נתפסו אמצעי לחימה, וכוחות משטרה שהיו מעורבים בחשיפתם דלקו אחרי כמה אנשים לא מזוהים, שבסיום המרדף הרכב שלהם עלה באש בכניסה לג'לג'וליה הסמוכה.
יום שלישי, 17 אוקטובר: גבר מוכר למשטרה ממשפחת פשע בלוד נרצח באירוע ירי. בני משפחה שנזעקו לעזרתו או לנקום את דמו נפגעו באורח קשה מפגיעת רכבת בשכונת הרכבת המייאשת.
חשבתם שנדרש מאמץ ביבליוגרפי קיברנטי כביר כדי לחבר את הרשימה הזו? הנה הודעה שהוציא דובר מחוז צפון של המשטרה, סנ"צ יקי קהן, ביום חמישי על הבוקר: "במסגרת המאבק הבלתי מתפשר והנחוש לאיתור ולחשיפת אמצעי לחימה ועבריינים, במהלך השבועיים וחצי האחרונים נתפסו נשקים ואמצעי לחימה רבים: בחיפוש בבית בשכונה המזרחית בנצרת נתפסו רובה צלפים, אקדח, קנה של מטול רימונים ושני רימוני מטול, נעצר חשוד. בחיפוש בבית בכפר שיבלי נתפס אקדח, עוכב חשוד. בהמשך לקטטה בשפרעם בוצע חיפוש ברכב, נתפסו אקדח ותחמושת, נעצרו שני חשודים. בחיפוש ברכב בטמרה נתפסו אקדח ומחסנית, נעצר חשוד".
והרשימה נמשכת עוד ועוד. חסכתי מכם מטעני צינור, רימוני הלם, אקדחים ותחמושת מסוגים שונים. שבועיים וחצי, כן? רק נצטט את מפקדי המחוז הטוענים כי "מתחילת 2017 חלה ירידה של 31% באירועי הירי, בדגש על החברה הערבית במחוז צפון... משטרת ישראל תמשיך לבצע מגוון פעילויות בתחום ההסברה והאכיפה מתוך מטרה להוביל לשינוי המציאות".
שחיקת העוצמה
בשבוע הראשון ללימודים בחוג למדעי המדינה נהוג לדבר על מקורות הסמכות של המדינה הריבונית, ובהם מושגי המפתח: לגיטימיות, עוצמה וכוח, המלמדים על רמת ההרתעה של המדינה. הביטוי מוכר לציבור הרחב משדות הקרב: בכל פעם שרמת ההרתעה (העוצמה) של ישראל נשחקת, הצבא משקם ומחזק אותה בסדרת תקיפות (כוח) כדי לרסן את האויב. למשל הריסת רובע דאחייה של חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה או הריסת העיר עזה במבצע צוק איתן.
עוצמה מלמדת על לגיטימיות של השלטון ומאפשרת משילות תקינה וחסכונית, אשר נשענת על פוטנציאל הכוח שב"מחסנים". זאת בניגוד למשילות הנשענת על הפעלת הכוח עצמו, שהוא יקר מאוד, נשחק ואינו מבטיח דבר לאורך זמן. הלנצח נחיה על החרב?
במקרה הפלילי שלנו, עוצמה היא היכולת של המדינה והמשטרה לגרום לאזרחיה הסוררים מבית לפעול על פי חוק בלבד. פעילות שעבריינים לסוגיהם לא היו נוהגים בה אלמלא העוצמה של המשטרה. הכאוס הפלילי שמשתלט על ישראל, כפי שתואר כאן על קצה המזלג, בניגוד לסטטיסטיקות המתייפייפות שמציגה המשטרה בכל סוף שנה עם נתונים שמעובדים בפוטושופ, מצביע על ירידה ניכרת ברמת ההרתעה של המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט גם יחד.
צריך לקרוא עיתונות כלכלית כדי להבין איך פוליטיקאים ואנשי עסקים חותרים למגע עם קומבינות ושירקעס מדי יום ביומו, ועוד יותר מכך צריך לראות בבתי המשפט איך גדודים של חברים אימתניים ועבי בשר ממשיכים ללוות ארגוני פשע שלמים מכל המגזרים, אשר נעצרים ויושבים על ספסל הנאשמים.
מערכת אכיפת החוק משקיעה עוד ועוד כוח ברחובות, בכפרים, במגזר הציבורי והעסקי, ברשת האינטרנט, בחדרי החקירות, בבתי המשפט ובבתי הסוהר. אבל העוצמה של המערכת נשחקת מדי יום ביומו. העבריינים מן השורה לא סופרים אותם חרף הטכנולוגיות המתוחכמות, תנאי הכליאה הקשים, ההפרדות והבידודים. עברייני הצווארון הלבן, נוכלי הרשת והאנונימיים בדארקנט כבר מכורים לכסף הקל.
המשטרה בצרות, מה יש לומר, אבל במקום למקד את הפעלת הכוח בביעור תופעות פסולות, כמו פרוטקשן בענף הבנייה, נוכלויות בעולם העסקים או בבתי החולים הסיעודיים, ולזכות בערכים של לגיטימיות ועוצמה, היא משקיעה מדי יום כוחות עצומים והון עתק בביעור גידולי מריחואנה מבורכת או מטופשת, שאלה של השקפה, מה שבטוח - מבוקשת, מקובלת ואוטוטו מחוקקת. לא שמענו על סוכנים סמויים שחושפים ניצול, התעמרות ואלימות בבתי אבות, אנו כן נחשפים מדי שבוע לשני מבצעי סוכנים סמויים שרוכשים מריחואנה בכמויות קטנות.
האכיפה המוגברת מעלה את מחיר החומר ומעודדת כניסה של עבריינים לענף, ואפילו בתי המשפט כבר לא מתרגשים מכמויות הענק שהמשטרה מביאה אל פתחם מדי יום. השופטים משחררים ונותנים עונשים מצחיקים למגדלים. שהרי, אם לא יקנו, איך יעשנו? וגם, אם אסור לסחור בה בישראל, מדוע המדינה מאפשרת למכור אותה לגויים?
אין סיבה שרק בישראל לא ימוסד שוק הימורים חופשי, חוקי ומפוקח כפי שנהוג בליגת האלופות האירופית או באטלנטיק סיטי ולאס וגאס האמריקאיות. אבל המשטרה בשליחות המדינה מפסידה את רווחי ההימורים ומותירה את השוק לארגוני הפשע, שוב. ואלה, מרוב כסף שעשו בהימורים חוקיים ולא חוקיים, נכנסו לשוק הפורקס, וחוזר חלילה.
אז מה עושים בממשלה כדי לחזק את ההרתעה של מערכת אכיפת החוק? מגדילים את מתקני השיקום והכליאה? לא, להפך, מקצרים מאסרים ותוקפים את המפכ"ל. לא נאשמי פרשה 512 על ספסל הנאשמים תוקפים את המשטרה, אלה השרים בעצמם. הכל כדי למלט מחקירה את הגורו שעומד בראשם. אפילו השר הממונה גלעד ארדן, אביר איכות השלטון בדרך כלל, הצטרף למקהלה. איפה הוא היה כאשר פרסמתי בספטמבר אשתקד תחקיר על המינוי הבלתי אפשרי של היחצן של אולמרט וזאב רוזנשטיין, ליאור חורב, ליועץ התקשורת הראשי של משטרת ישראל?
פשוט, המינוי דווקא תאם את המורשת הליכודית בתחילת הדרך. אבל אט־אט התבהר ניגוד העניינים המובנה והטבעי בין המשרד לבין המשטרה. ניגוד עניינים שאפילו ליאור חורב הלהטוטן המסתורי והדוברת מירב לפידות לא השכילו לגשר עליו והתייצבו כאחד מאחורי חוקריו של ראש הממשלה, ומני יצחקי בראשם, עד לקרע הסופי בסוגיית הגיבוי שארדן לא נתן לשוטרים בתיק המעצר של אלדד יניב ומני נפתלי.
בכלל, תפקיד המפכ"ל מצטייר בשנים האחרונות כמו זה של מאמני הכדורגל בישראל. תפקיד כפוי טובה, שהמחזיק בו לא יכול לצאת טוב בשום מצב. נראה שקלישאת ה"מה שרואים מכאן לא רואים משם" תקפה גם לגבי רוני אלשיך. לשב"כ הוא כבר לא יחזור, אבל לך תדע. אולי לנוכח מה שהמפכ"ל נחשף אליו בתיקי המודיעין של המשטרה האזרחית הוא עוד ינהיג כאן איזו מפלגת שמאל אמיתית.
רשימות נוספות של אמיר זוהר באתר פוסטה