עו"ד שמואל האוזר, יו"ר הרשות לניירות ערך, יחד עם מחלקת החקירות היעילה והנחושה שלו, הוכיחו שאפשר אחרת. בלי כל קשר לתוצאות הסופיות של החקירה, ובכפוף לחזקת החפות של כל נחשדיה, החברים מניירות הערך הוכיחו שאפשר לקיים חקירה סבוכה והרת גורל, שבה מעורבים השמות הגדולים ביותר במשק, בפרק זמן סביר.
חמישה חודשים חלפו מאז פרצה החקירה מהחלק הסמוי לגלוי, ועד שסוכמה, נארזה ושוגרה לפרקליטות. חמישה חודשים. ככה זה כשעובדים סביב השעון, יודעים מה שרוצים, מבינים את גודל השעה ולא מפחדים. ככה זה כשלגורמי האכיפה ושלטון החוק יש אחריות אמיתית לשליחותם הציבורית. ככה זה כששומרי הסף מבינים שהם עובדים אצל הציבור ולא אצל מי שמינה אותם לתפקיד.
עכשיו תשוו את זה לחקירות ראש הממשלה. לנצח שחלף עד שהיועץ החליט לפתוח ב"בדיקה" ולשני הנצחים שחלפו עד שהבדיקה הואילה להפוך לחקירה. לפרק הזמן האינסופי שחלף מאז שהיועץ נחשף לקלטות ביבי־נוני, ועד שהורה, סוף־סוף, לנתניהו (בלחץ בג"ץ) לפנות בטובו את תיק התקשורת. ולעובדה שהוא, היועץ, עוד לא טרח להורות לנתניהו להפסיק להעסיק את בני דודו ועורכי דינו האישיים בתפקידים ממלכתיים מבלי שהוסמכו לכך או הצטרפו לשירות המדינה. מזל שעו"ד יצחק מולכו "החליט" לפני שבועיים לפרוש מתפקידו עקב "תחושת מיצוי" וגם בגלל הביקורת שמתחה עליו התקשורת כפוית הטובה.
כן, יש בישראל לא מעט אנשים שהאמינו למצג השווא הזה שהציגו מולכו ופטרונו, בנימין נתניהו, בחלופת המכתבים הפתטית ביניהם, שפורסמה לאחרונה.
אתמול נזכרתי בהדחתו המשפילה והחטופה של המנכ"ל הקודם של משרד התקשורת אבי ברגר. איך הועף מעכשיו לעכשיו בשיחת טלפון, מיד עם השתלטותו של בנימין נתניהו על התיק רב החשיבות והרה־הגורל לעתיד העם היהודי, הלוא הוא משרד התקשורת. איך הגיע שלמה (מומו) פילבר לכהן תחתיו ודבר ראשון ערף את הרפורמה שתוכננה ב"בזק", רפורמה שאמורה היתה לשחרר סוף־סוף את השוק לתחרות אמיתית.
מתברר שאפילו בישראל 2017, מדינה שמגדירה מחדש את המושג "סדום ועמורה", יש לפעמים רגעים של צדק פואטי. פילבר, האיש למעללים מיוחדים ואפלים של נתניהו זה שנות דור, הרוויח את כל סבלותיו ביושר. הדבר התמוה היחיד הוא שנתניהו, האיש שהדיח את ברגר, שהתעקש על תיק התקשורת, שהודה (לאחר שהכחיש) בחברות ארוכת שנים עם אלוביץ', חמק מהחקירה הזאת ללא תשאול. יכול להיות שלפחות בתחום הזה רוח המפקד מרחוב צלאח א־דין בירושלים התעופפה לה עד הסיטי של תל־אביב.
אני מאלה שמאמינים שאין מצב שפילבר קיבל תמורה כספית אישית על מה שמייחסת לו החקירה - ההעדפה הבולטת של "בזק" והפעילות הקדחתנית כדי להקל עליה את האין־תחרות מול המתחרים. האם הוא עשה את כל זה לשם שמיים? יכול להיות שבת קול אלוהית יצאה עם המסר המהדהד "תעזור לשאול"? מסופקתני. את הנקודה הזאת לא ביררו שם עד הסוף, ברשות לניירות הערך, וחבל.
באותן שעות ממש, שבהן עשו ארגזי החקירה שהושלמה את דרכם מהרשות לניירות ערך לפרקליטות, ישבו שני עורכי הדין שניהלו עד לפני חצי שעה את המדינה בחדרי החקירות של להב 433 בלוד. בהמשך הלילה, כך דווח, עתיד היה להתקיים עימות בינם לבין עד המדינה מיקי גנור.
קשה להאמין שנתניהו לא ידע כלום
עורכי הדין דוד שמרון ויצחק מלכו, הנזל וגרטל, שמשון ויובב, והשניים שאי אפשר להזיז שום דבר במדינת ישראל ללא סיועם האדיב, נלחמים עכשיו על שמם הטוב וחירותם. פתאום מדהים להיזכר שעד לא מזמן עסקו שני אלה בניהול ענייניה הכמוסים והרגישים ביותר של מדינת ישראל, בעודם מנהלים פרקטיקה פרטית משגשגת וגוזרים קופונים מכל עבר. כל זה קרה לנוכח שתיקתם מעוררת הפלצות של כל שומרי הסף בתורם ובאשר הם. גם כשבעמודים הללו נחשפו ונכתבו ופורטו כל ניגודי העניינים, דממה דקה אפפה את הכל. עכשיו זה נראה לא ייאמן, אבל זה ייאמן וזה קרה כאן לא מזמן.
בלי כל קשר לתוצאותיה של החקירה הזאת, וגם כאן עומדת לכל המעורבים חזקת החפות, צריך לקוות שלפחות ההפקרות הזאת מאחורינו. צריך להתפלל ולהאמין שהיועץ המשפטי לממשלה יאזור אומץ ואסרטיביות כדי להודיע לכבוד ראש הממשלה שאת העניינים הממלכתיים והכמוסים ביותר של מדינת ישראל צריכים לנהל עובדי מדינה, פקידי ציבור ואנשים המחויבים לתרבות דיווח וביצוע אלמנטרית, מבלי לגבות שכר טרחה או עמלה שמנמנה על שירותיהם.
מעבר לכל זה, קשה להאמין שיש המאמינים שהציבור הישראלי יאמין ששמרון ומולכו היו מעורבים עד צוואר בעסקת הצוללות, בעוד בן־דודם, מיטיבם, איש סודם וראש הממשלה של כולנו, לא יודע כלום. כפי שכבר נאמר, רק על זה הוא צריך ללכת הביתה. וחוץ מזה, מה שנותר הוא להמתין להתגבשות הסופית של שלל החקירות בענייניו של ראש הממשלה. לפי הקצב הנוכחי, יש סיכוי שזה יקרה עוד בעשור הנוכחי.