רצח רבין צוין השנה בצורה מקוממת. יוצא דופן היה נאומו החריף של הבן יובל רבין על היכולת של אביו לקחת אחריות ולא להאשים את בתי המשפט, את עמותות השמאל, את התקשורת ואת האליטות החברתיות. לעומת זאת, הנאום של ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנסת היה מכוון אך ורק לאינטרס העצמי הפוליטי. העצרת הייתה ממלכתית כביכול, אך ספק אם רבין היה רוצה לראות בעצרת לזכרו כמה מראשי המתנחלים. גם העימותים הפוליטיים בתקשורת ובכנסת היו רצף של דה־לגיטימציה הדדית.
אני זכיתי לעבוד עם רבין על תהליך אוסלו כמנכ”ל משרד החוץ תחת שמעון פרס. באותן שנים היינו מודעים מאוד לניסיונות הימין הפוליטי והמשיחי לגדוע את תהליך אוסלו, כי הוא איים לחלק את הארץ לשתי מדינות, על חשבון החזון של ארץ ישראל השלמה. על כך נרצח רבין - על ניסיונו האמיץ לכונן כאן פתרון של שתי מדינות בין הים לירדן, כדי להציל את הזהות הדמוקרטית והיהודית. הוא, יחד עם פרס, עשה כל מאמץ למנוע את חלום הבלהות שמתחולל כאן בעצם ימים אלה: דהרה לעבר מדינה דו־לאומית עם משטר דיכוי כלפי הפלסטינים.
מבחינה זו רבין נרצח שלוש פעמים: בפעם הראשונה היה זה מיד לאחר שנחתמו הסכמי אוסלו. הימין יצא לרחובות בהיסטריה דמגוגית, בהפגנות אלימות. נתניהו האשים את רבין שההסכם שעליו חתם עם ערפאת יוביל להשמדת ישראל; רבנים ביש”ע הוציאו דין רודף על רבין: החובה להרוג יהודי שמוותר על זכותנו על הארץ. תהלוכה עם ארון קבורה של רבין והציונות התקיימה כאשר ראש האופוזיציה דאז, נתניהו, הולך בראש.
הוויכוח הפוליטי על תהליך אוסלו הוא לגיטימי; אך לא רצח האופי המילולי והדה־לגיטימציה שנעשו לרבין, שבפוסטרים של מפגיני הימין הופיע במדי נאצי. זהו רצח אופי פוליטי חמור שאירע במדינה והעניק השראה לרוצח יגאל עמיר.
בפעם השנייה נרצח רבין פיזית כאשר נורה על ידי יגאל עמיר; מזימתו של עמיר, שחייך כל הדרך אל הכלא ונראה גם כיום מדושן, לעצור את תהליך אוסלו - הצליחה. אך הוא היה רק ההדק. הוא הודה שללא ההשראה של הפוליטיקאים והרבנים של הימין, הוא לא היה מבצע את הרצח.
בפעם השלישית נרצח רבין עכשיו, כאשר הורגים את מורשתו. הממשלה הנוכחית עושה כל שביכולתה להרוס איזשהו סיכוי לפתרון שתי מדינות, בעיקר על ידי הרחבה מסיבית של מפעל ההתנחלויות בגדה המערבית; על ידי סיפוח כלכלי של מרבית הגדה המערבית ועל ידי העמקת הכיבוש של האוכלוסייה הפלסטינית גם בערים הפלסטיניות. בהקשר של הרחבת אזור ירושלים על ידי הרחבת ההתנחלויות בסביבתה ובהקשר של צעדי ביטחון, יש מי שמסתמך בימין באופן צבוע על דברי רבין על הצורך בביטחון. זוהי פגיעה אנושה במורשתו.
ליובל ודליה רבין אני מבקש לומר שמה שאביהם החל, יימשך יום אחד. אין שליטה על עם אחר שהחזיקה מעמד בהיסטוריה; ואין שנאה בין עם לעם שנשמרה לנצח. הפתרון של שתי המדינות יבוא, ואיתו מכשולים וקורבנות; דווקא ראשי מערכת הביטחון לשעבר ובהווה מסתמכים גם כיום על מורשת רבין.
הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת “יאללה - מנהיגים צעירים"