1 הקבלנים והסטטיסטיקה: השבוע נחת עלינו מבול נתונים על מצב שוק הנדל"ן. חלקם סותרים, אחדים קשים לפיענוח, ויש שמאחוריהם מסתתרים אינטרסים סמויים. כל נתון אמור להשפיע על ההחלטה אם להמשיך לשבת על הגדר או לקנות דירה. נתחיל מהחדשות הטריות: שר האוצר משה כחלון בישר אמש ל־11 אלף מאושרים על זכייתם בדירות בפרויקטים של מחיר למשתכן. בכך הגיע מספר הזוכים ל־36 אלף.
ולחדשות בהרחבה: מדד אוקטובר משלשום חושף שמחירי הדיור עלו ב־0.4%, ובתוך שנה ב־4.2%. מחירה הממוצע של דירה בישראל התייקר ב־0.5% ל־1.473 מיליון שקל. למרות ניסיונות הבלימה המחירים עדיין לא נעצרו סופית. נתונים אחרים מצביעים על המשך הקיפאון במכירות. שוק המשכנתאות, ברומטר יעיל למדידת החשק לרכישת דירות, מלמד שקצב לקיחת משכנתאות ירד בספטמבר ב־19.4% ל־3.95 מיליארד שקל.
הכלכלן הראשי באוצר הגיח השבוע כהרגלו עם בשורות איוב מבחינת הקבלנים, המחזקות את תחושת הקיפאון. מספר הדירות שנמכרו בספטמבר ירד ב־26% ל־7,000. הכלכלן ממשיך לשפוך שמן על המדורה: "הקיפאון מעמיק. קיימת ירידה ניכרת גם בתזרים המזומנים של הקבלנים שמוכרים דירות סביב 2 מיליון שקל".
הכלכלן לא מדבר בחלל ריק. פעמוני אזעקה נשמעים גם מחברת הייעוץ דן אנד ברדסטריט, שהתריעה שלשום על גל קריסות נוסף של קבלני ביצוע. "21% מהם מצויים ברמת סיכון גבוהה. מתחילת 2017 נקלעו 399 קבלנים לקשיי נזילות", נכתב בדוח. הלאה. נתון חדש של הלשכה לסטטיסטיקה קובע שמאוקטובר 2016 עד ספטמבר 2017 ירד מספר הדירות החדשות שנמכרו ב־16%, ל־26,014.
סקירת נדל"ן מעניינת במיוחד פורסמה על ידי אוהד דנוס, לשעבר יו"ר שמאי המקרקעין. לפי דנוס, מחירי הדירות ירדו אומנם ברבעון השלישי ב־0.2% בהשוואה לרבעון השני, אך בהשוואה לשנה שעברה הם עלו ב־1.6%. גם הוא מציין שכמות העסקות ירדה ב־46% לעומת 2016. לפי דנוס, בעוד מחירי הדירות בירושלים, בנתניה ובחיפה עלו ב־3%־4% לעומת הרבעון הקודם, בהרצליה הם ירדו ב־8% ובתל אביב ב־5%. בבורסה קוראים לכך "מגמת מסחר מעורבת". "עליית המחירים נבלמה. הציבור קונה פחות דירות ומכוון ליישובים זולים ולדירות זולות", מסכם דנוס.
נסתפק במקבץ נתונים זה, שדי בו כדי לבלבל את המשקיע הסביר. עוד לפני שנעשה סדר בנתונים נראה מה אומרים על כל אלה כלכלני בנק לאומי: "אנחנו לא צופים בשנתיים הקרובות שינוי של ממש במגמות הנוכחיות, כיוון שהסביבה הכלכלית תומכת בביקוש. היצע הדירות עשוי לעלות בעתיד ותיתכן ירידת מחירים נקודתית".
אז מה היה לנו? קיים קונצנזוס שהקבלנים מוכרים פחות דירות חדשות. משקיעי הדיור מדירים את רגליהם ומחפשים הזדמנויות בחו"ל. משפרי הדיור לא יקנו דירה חדשה כל עוד לא יצליחו למכור את דירתם הנוכחית. הזינוק במחירי הדיור של העשור האחרון נבלם חלקית. כפי שהוכיח מדד אוקטובר המחירים ממשיכים לעלות, אם כי בקצב אטי יותר. יש אומנם ערים שבהן המחירים יורדים, אבל באחרות הם ממשיכים לעלות. אי אפשר לדבר באופן כללי על "מצב שוק הדיור". באזורי הפריפריה המחירים ירדו, אבל בסביבת המרכז ימשיכו לעלות.
כחלון משקיע את כל מאמציו בפרויקטים של מחיר למשתכן, וזה אורך זמן. זאת הסיבה לכך שהוא הפסיק להתחייב על הורדת מחירי הדיור ומתמקד בהתחייבות לפתרונות דיור לזוגות הצעירים. הוא מפנק מפנק ומפנק אבל משאיר מאחור את הזוגות ממרכז הארץ או את משפרי הדיור.
המלחמה הפסיכולוגית והמעשית נגד הקבלנים מתחילה להראות תוצאות. שוק הדיור הידרדר לקיפאון. חלק מהקבלנים יוצאים במבצעים. אחרים נאלצים להתקפל ולהצטרף לפרויקטים של מחיר למשתכן תוך קבלת סבסוד מהמדינה. המיליארדים ששופך שר האוצר על פרויקטים אלה נועדו להבטיח את הצלחתו במשימה. זאת הסיבה לכך שהוא ממליץ לזוגות הצעירים להחזיק מעמד. אבל יש קבלנים שלא נואשו ומעריכים שעם הסרת עננת אי־הוודאות והירידה בהתחלות הבנייה, השוק ייצא מהקיפאון ועליית המחירים תתחדש. אולי בעצם הם בודים אפשרות זאת מהרהורי לבם.
בשורה התחתונה, אפשר להשיג היום דילים לא רעים בשוק הדיור. מומלץ להתמקח ולהשיג תנאים טובים הן מצד הקבלנים שמוכרים דירות חדשות והן ממוכרי דירות יד שנייה.
2 נטו פוליטיקה: איווט ליברמן ידוע בקשריו המצוינים עם כחלון. לכן הביקורת שמתח שר הביטחון על שר האוצר בגלל טענתו לאי־מימוש החלטת הממשלה למיגון הצפון התקבלה בהפתעה באוצר. "מדובר בנטו חיים", זרה ליברמן מלח על הפצעים. שר הביטחון עורך ניסוי כלים לקראת תקציב 2019, והמטרה היא כחלון. עודפי גביית המסים מוציאים את השרים מדעתם, אף על פי שאין קשר בין עודפי 2017 לתקציב 2019. אז מה עושים?
כחלון הורה לאנשיו לבדוק אם הביקורת של שר הביטחון במקומה ואולי משהו התפספס. אנשיו זנחו הכל ומיהרו לבדוק וחזרו תוך שעתיים עם
תשובה שלילית. "החלטת הממשלה 2025 מקוימת במלואה, ואין כל מחויבות תקציבית בעניין המיגון. צר לנו ששר הביטחון לא מדייק", הגיבו באוצר. כחלון אלרגי לביקורת ציבורית, בפרט כשמדובר בתושבי הצפון. סביר להניח שהוא לא יעבור על כך לסדר היום, ושתגובה הולמת לדברי שר הביטחון תינתן במקום ובזמן שימצא לנכון.
"נטו חיים" הינה דוגמה לסדרות הנטו למיניהן מבית מדרשו של כחלון. התחלנו עם "נטו משפחה" לפני כחצי שנה, לאחר שביבי איים לפרק את הממשלה. בשבוע שעבר היה לנו גם "נטו לעסקים קטנים ולעצמאים" של יו"ר להב רועי כהן. ההמלצה העיקרית היא הטבות מס למגזר זה.
וישנה גם הסאגה הבלתי נגמרת של "נטו לתעשייה" שנמתחת ונמתחת. השבוע נפגש מנכ"ל האוצר לפגישה נוספת עם נשיא התאחדות התעשיינים. יש סיכום עקרוני שהיקף הסיוע יעמוד על כמיליארד שקל, מחציתו על חשבון צמצום ההכנסה התקציבית והמחצית השנייה מצד ההוצאה. אגף התקציבים מתעקש שלא להגדיל את ההוצאה. אנשי ההתאחדות מנגד מתבצרים בעמדתם והצטיידו בחוות דעת מקצועיות.
הצדדים מותשים אבל עדיין מסרבים לוותר.
אז איך יוצאים מכל זה? שר האוצר החליט להפריט את תהליך קבלת ההחלטות. השבוע זימן למשרדו לפגישת ייעוץ את ראשי משרדי רואי החשבון הגדולים. שר האוצר הרי מכיר את אנשי משרד סומך חייקין, ארנסט את יאנג וקסלמן וקסלמן. כולם הספיקו לייעץ לו עוד לפני כניסתו לאוצר.
הפגישה התנהלה באווירה מצוינת. ההמלצות בנושאי מסים ועסקים קטנים יידונו במשותף עם מנהל רשות המסים משה אשר, שכחלון קשוב לדבריו יותר מלכל אדם אחר. ההחלטות הסופיות יתקבלו במהלך דצמבר.
3 מזומן ביד ומיד: הסיפור סביב "חוק איסור השימוש במזומן" מלמד על עקלקלות ופתלתלות דרכיה של הפוליטיקה הישראלית. הצעת החוק בנושא מונחת כבר משנת 2014, ואף אחד לא מתלהב להרים אותה. לפני שבועיים נפגש ניסן סלומינסקי, יו"ר ועדת החוקה, עם כחלון. שר האוצר ביקש לקדם בדחיפות את הטיפול בחוק, ויש לו סיבה טובה. יישומו יסייע לשים את היד על ההון השחור המתגלגל בעסקאות מזומנים.
מנהל רשות המסים משה אשר, הרואה באישור החוק את אחד האתגרים החשובים לפני פרישתו בעוד כמה חודשים, שכנע את כחלון להירתם למאמץ. אלא שהחוק תקוע בוועדת החוקה כבר כמה שנים, ואף אחד לא מתלהב לטפל בו. היו"ר הקודם דודו רותם ז"ל (ישראל ביתנו) עיכב את קידום החוק מסיבות עלומות. מחליפו ח"כ סלומינסקי (הבית היהודי) לא מצא בשנתיים האחרונות את הזמן המתאים לקידומו. הוא מתלונן על אילוצי לוח זמנים, עומס עבודה ואי־היערכות של האוצר למציאת תחליפים לשימוש במזומן.
בעקבות הפגישה עם כחלון כבר נדמה היה שמשהו מתחיל לזוז. ועדת החוקה אמורה הייתה להתכנס שלשום וכבר הוזמנו 40 איש. אלא שהיא בוטלה במפתיע - וכאן נכנס לתמונה יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני (יהדות התורה). הוא נזכר פתאום שחוק השימוש במזומן אמור להיות באחריותו, ודרש מיואב קיש (הליכוד), יו"ר ועדת הכנסת, להעביר את הטיפול לוועדת הכספים. מה האינטרס הפתאומי של גפני בנושא? קשה לדעת בדיוק, אבל ניתן רק להעריך שחלק גדול מעסקאות המזומן נעשה במגזר החרדי ובמגזר המיעוטים.
ברשות המסים מעריכים ששיעור העלמות המס במגזרים אלה גבוה מהממוצע, ואחת הדרכים לטפל בנושא היא עסקות המזומן. לגפני המייצג את החרדים אין אינטרס לקדם חוק הפוגע בבוחריו. גם לנציגי המגזר הערבי אין אינטרס כזה. ולכן בעניין חוק המזומן, כמו בעניין חוק קק"ל, נרשמה זהות אינטרסים נדירה בין החרדים למיעוטים ובין הקואליציה בראשות הליכוד והרשימה המשותפת. ועדת הכנסת אמורה הייתה להחליט באיזו ועדה יטופל החוק, אלא שלדיון המכריע גפני פשוט לא הגיע.
ח"כ רועי פולקמן ורועי שיינברגר, יו"ר המטה של כחלון, גויסו לטפל במשבר ואיימו שאם הליכוד לא יסייע לחוק המזומן, כולנו לא תתמוך ב"חוק ההמלצות" של דודי אמסלם. יו"ר הקואליציה דוד ביטן התחייב בפני כל הצדדים לטפל במשבר.
אז כיצד יסתיים המשבר? אתמול סוכם כי ועדת הכנסת תתכנס לישיבה נוספת ביום שני ותצביע בעד השארת הטיפול בוועדת החוק. סלומינסקי מעריך שבסופו של דבר זה מה שיקרה, כי האינטרס של המשך שימור הקואליציה גובר על כל עניין אחר.
4 כבל התנעה: חצי שנה עברה מאז הפרסומים על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לעניין האשראי לטייקונים, ודבר לא קרה. הוועדה, שבראשה יעמוד ח"כ איתן כבל והוקמה בקול תרועה רמה על רקע קריסתו של אליעזר פישמן, עדיין לא התחילה לעבוד.
הבנקאים הספיקו להצטייד במיטב היועצים. איגוד הבנקים שכר את שירותיו של ירום אריאב, המשמש במקביל כחבר דירקטוריון בנק לאומי. ח"כ כבל גייס את פרופ' ניתאי ברגמן. בפיקוח על הבנקים מתחממים על הקווים, אבל כאמור שום דבר אינו קורה. השבוע נפוצו הערכות שהוועדה כלל לא תקום לאחר שהפכה ללא רלוונטית. סיפורי פישמן מתנהלים בבית המשפט תוך ניסיון לתפוס כמה שיותר מנכסיו. הטייקונים OUT, והצרות של הקונצרנים הגדולים כדוגמת טבע ובזק IN.
"תירגע. אין מצב שחברי הכנסת יוותרו על ההזדמנות ל'שיימינג' לבנקים ולהפיכת הדיונים להצגה הטובה בעיר", אמר לי השבוע אחד מבכירי הבנקאות. החלטתי שהכי פשוט להתעניין אצל הגורם הרלוונטי ביותר לעניין הוועדה - כבל.
מה קורה עם ועדת החקירה? האם נכונות השמועות שהחלטת לוותר על הקמת הוועדה?
"לא שמעתי על כך, והשמועות מופצות על ידי גורמים אינטרסנטיים. ועדת החקירה רלוונטית כיום יותר מתמיד, במיוחד אחרי פרשת בזק. גם בעוד שנה הוועדה תהיה רלוונטית", מסביר כבל.
מתי תתכנס הוועדה לישיבה ראשונה?
"אל תתפוס אותי במילה, אבל זה יהיה כנראה באמצע דצמבר. אני מעדיף לעשות עבודת הכנה יסודית מאשר להיתקע בהמשך הדרך. אני בעיצומם של מגעים לגיוס צוות מקצועי לפי תעריף החשב הכללי. בשבוע הבא אפרסם את השמות".
5 עניין מטריד: צונמי ה־#MeToo, הנוגע לעניין ההטרדות המיניות, פסח על ההשלכות הכלכליות של התופעה. ויש לכך השלכות רבות. לא מדובר רק ב־120 אלף השקלים המשולמים אוטומטית במקרה של הוכחת הטרדה מינית. וזה לא רק הכסף שנשפך כדי לסגור את הפרשה בשקט־בשקט. ארגון או חברה שבהם מתרחשות הטרדות, שלא לדבר על מקרים חמורים יותר, עלולים לספוג מכה קשה למוניטין או למהלך העסקים הרגיל.
לפני מספר שנים הוגשה תלונה על הטרדה בצ'קפוינט. שלא במקרה ביקשה החברה מבית המשפט לאסור את פרסום שמה מחשש לפגיעה במוניטין. בסוף השם הופץ ברשתות החברתיות. גם בנק הפועלים עלה שלא בטובתו לכותרות בעניין ההטרדות. לנוכח כל אלה, גופים עסקיים מפנימים בהדרגה את השינוי בכללי המשחק ומיישמים במקומות העבודה את הוראות החוק למניעת הטרדות מיניות.
אחד המיזמים שנועד לסייע בנושא, בשם "גבול", הוקם לפני שבע שנים. מיכל אקרמן, היזמית, מטפלת בסוגיית ההטרדות למעלה מעשור. היא מחזאית ותסריטאית, ובקרוב יעלה לאקרנים סרט בנושא בהפקת האחים אדרי ובכיכובה של צופית גרנט. את ההדרכות היא מעבירה דרך הצגות שבהן השחקנים מציגים דילמות בנושא. לאחר ההצגה מתנהל שיח על החוק ועל המותר והאסור.
"אנחנו לא מגיעים משיפוטיות. מבחינתי גם המטריד הוא אדם נורמטיבי שפשוט לא קרא נכון את המפה. אנחנו לא מאשימים אף אחד ומאמינים באמת שאם העובדים יידעו יותר מה מותר ואסור, היקף ההטרדות יפחת. גם נשים מטרידות, וצריך להגיד את זה", מסבירה אקרמן.
עד כמה הגופים העסקיים מחוברים לענייני ההטרדות המיניות ופועלים למניעת הנושא?
"המודעות הולכת וגדלה מיום ליום. מבין החברות שעד כה הרימו את הכפפה ניתן לציין את בזק, כלל ביטוח, אסם, מפעלי ים המלח, איקאה, עיריית תל אביב, אלישרא, התעשייה האווירית, חברת וריאנט, שטראוס, בנק הפועלים, קומברס וגם צה"ל. השבוע חזרתי מביקור בחברת רפאל. הארגונים מודעים לנושא ומבינים שאין ברירה אלא להעביר את ההדרכות בנושא. כללי המשחק השתנו".
מה המשמעות הכלכלית של סוגיית ההטרדות? איזה נזק עלול להיגרם לארגון?
"ראשית, תשלום אוטומטי של 120 אלף שקל על עניין הטרדה גם ללא הוכחת נזק, אבל זה הכסף הקטן. בהוכחת נזק השמיים הם הגבול. מי שהוטרד ויוכיח נזק יכול לקבל מיליונים. לבד מהנזק הכספי הישיר ההטרדה פוגעת בתפוקה, באווירה, במוניטין ובשם הטוב של מקום העבודה. לעתים לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור. הפרסומים בתקשורת על הטרדות בגופי תקשורת או במוסדות הפיננסיים פוגעים ללא ספק במוניטין של אותם מקומות, שלא לדבר על המטרידים עצמם. וכמובן שיש לכך השלכות כלכליות".
מה דעתך על הרעיון של ביטוח נגד הטרדות מיניות? אני יודע שבחלק מחברות הביטוח זה נשקל, אבל יש לכך התנגדות ציבורית.
"ביטוח נגד הטרדה מינית הוא כמו ביטוח רשלנות מקצועית שעושה רופא או עורך דין, המבטח את עצמו בפוליסה. אני לא שוללת את הרעיון על הסף. יש בזה היגיון בתנאי שהחברות העושות ביטוח יעשו מראש את הצעדים ואת מה שהחוק מחייב כדי להדריך ולצמצם את האפשרות של ביצוע ההטרדה. בכל ארגון המונה יותר מ־40 עובדים חייב להיות ממונה על התחום (בדרך כלל אישה)".
מה מאפיין את המטרידן המצוי או את מקומות העבודה שבהם יש ריבוי הטרדות?
"מטריד יכול להיות כל אדם. אבל בכל זאת למטריד יש מין זחיחות ויוהרה מסוימת, כאילו מותר לו מה שלאחרים אסור. בדרך כלל הוא נמצא בעמדת כוח. מקרי הטרדות שכיחים היו בצה"ל, במשטרה ובמידה מסוימת גם בתקשורת ובבנקים. אלה מקומות שבהם החיכוך בין הממונים לעובדים הוא גבוה. ברגע שאתה נמצא בחיכוך מתמיד במקום העבודה ויש ערבוב בין העבודה לבית, התופעות הללו קורות. זה מסביר מדוע קצין צה"ל בכיר ומוערך מאוד נופל בדברים כאלה".
האם יש ארגונים שמנסים לטייח את ההטרדות או לאיים?
"ברגע שמגיעה תביעת הטרדה לארגון, הוא יכול לבחור להגיע לפשרה ולסגור את זה באמצעות הליך גישור בסכום כסף גבוה, כדי למנוע פגיעה במוניטין. לא שמעתי על מקרים של איומים, כי מדובר בעבירה על החוק".
איך את מקדמת את הטיפול במניעת הטרדות דרך המיזם שלך?
"דרך הצגת התיאטרון אנחנו מחברים את עולם הרגש לעולם המשפטי. אנחנו מציבים דילמות ושאלות שעולות במהלך ההצגה. העובדים רואים, דרך קטעי משחק, אם אכן הייתה הטרדה. למשל, האם לקנות בושם לעובדת במקום העבודה זה מעשה מגונה? ההצגות פוקחות את העיניים, ובסיומן אנחנו מקבלים בעיקר תודות. יש אנשים שבוכים במהלך ההצגה ויוצאים באמצע. המוטו בהצגות הוא לא להאשים אלא להראות איך ניתן להתנהג בסיטואציות מסוימות באמצעות הצבת גבול. לדוגמה, יש נשים שלא אוהבות חיבוקים כי אולי הריח לא נעים להם. מישהו שמבחינתו החיבוק הוא דרך להביע חום לא חושב שמדובר בהטרדה, אבל אם זה חוזר על עצמו, יום אחד הוא עלול לחטוף תלונה".