באתר האינטרנט שלו מוגדר שוברים שתיקה כ"ארגון לתועלת הציבור". השאלה היא לתועלתו של איזה ציבור. אנשי הארגון, שהוקם ב־2004, מתמקדים באיסוף עדויות מחיילי צה"ל על מעורבותם בפעילות אלימה ובפגיעה באזרחים פלסטינים. המטרה, לכאורה, היא להציב תמרורי אזהרה בפני מדינת ישראל על המשמעות הקשה של הפגיעה המתמשכת והבלתי מוסרית בפלסטינים, לתפיסתם, ובעיקר כדי לנסות להילחם בכיבוש בשטחים. אבל צריך להודות בכך שכל קשר בין פעילות הארגון לבין הגדרת מטרותיו מקרי בהחלט.
בשנים האחרונות נחשפו שקריו של הארגון בכמה מקרים. בפעם הראשונה הצליח ארגון "עד כאן" לחדור לשורות שוברים שתיקה ולהוכיח שפעיליו ביצעו מניפולציות במתוחקרים מקרב חיילי צה"ל, כולל ניסיונות להשיג מידע חסוי שאסור להעבירו לאזרחים; לאחרונה הוכיחו פעילי "מילואימניקים בחזית" כי אנשי הארגון שיקרו בעדויותיהם הנוגעות לתקיפת פלסטינים. הפרשה האחרונה - שבה תקפו ראשי שוברים שתיקה את פרקליטות המדינה שקבעה כי דובר הארגון דין יששכרוף שיקר בעדותו וכי אין עילה להעמידו לדין - היא הוכחה נוספת לערימה ההולכת וגדלה של עדויות שקריות שהציג הארגון בשנים האחרונות.
מי שמכיר את אופייה ואת מהותה של פעילות ארגוני השמאל הקיצוניים בישראל לא אמור להיות מופתע. כך, למשל, לאורך שנים ארוכות גובים פעילי בצלם עדויות שקריות מנחקרים פלסטינים שעונו לכאורה בידי כוחות הביטחון בישראל, או מאזרחים פלסטינים שעברו לכאורה התעללות בידי חיילי צה"ל. הארגון מציג את פרסומיו ואת העדויות בפורמט רשמי ואף אקדמי לעתים, המאוגד כדוח מסודר ומחקרי. ואולם בפועל מדובר בעבודה ברמה חובבנית ביותר, המבוצעת כולה על ידי פלסטינים חסרי הכשרה ייחודית, למען פלסטינים ובמימון פלסטיני או פרו־פלסטיני. חלק גדול מאותן עדויות ורובן הגדול של טענות בצלם כלפי כוחות הביטחון, נבחנו לעומק בערכאות משפטיות לאורך השנים והוכחו כבלתי אמינות ובלתי מבוססות.
המקרה של שוברים שתיקה דומה לזה של בצלם, מלבד העובדה שבמקום מתחקרים פלסטינים הגובים עדויות מפלסטינים, כאן מדובר בישראלים, יוצאי צבא לשעבר, הגובים עדויות מחיילים בהווה או בעבר. שני הארגונים הם פרו־פלסטיניים, שלא לומר פלסטיניים לחלוטין במהותם. הם ממומנים על ידי מקורות תומכים פלסטיניים, ובמקרה של שוברים שתיקה גם על ידי מקורות ישראליים המזוהים עם השמאל הקיצוני.
באופן לא מפתיע, רוב פעילותו של הארגון מתמקדת בגורמים ובממשלים זרים בחו"ל, אירופיים בעיקר. פרסומי הארגון הופצו בשפות זרות, ודובריו ונציגיו עוסקים רוב זמנם בהוצאת דיבה על ישראל בכלל ועל צה"ל בפרט, בעיקר במוסדות ממשל ואקדמיה מעבר לים. די בעובדה זו כדי לעורר תמיהה וחשד באשר לכוונותיו האמיתיות של הארגון. לו התכוונו אנשי שוברים שתיקה לממש את ייעודו כפי שהוגדר בחזונו, הרי עיקר פעילותו הייתה אמורה להתמקד בישראל, ולהיערך מול השלטונות והאזרחים. המשמעות של מיקוד הפעילות דווקא בגורמים זרים מעידה על כך שמטרתו היא להכפיש את ישראל בעולם ולהסית נגדה, כדי להביא לסיומו של הכיבוש. וכל זאת דווקא נגד צה"ל, אולי המוסרי בצבאות העולם.
ועכשיו, משהבנו כי רוב העדויות שגובים פעילי שוברים שתיקה, כמו גם חבריהם בבצלם, הן שקריות; ומשהוברר כי הארגון פועל בשם האינטרס הפלסטיני - הרי ברור כי מדובר בארגון אנטי־ישראלי לכל דבר ועניין, הפועל בתוך מדינת ישראל ונגדה. במובן הזה אין הבדל מהותי בין פעילות הארגון לבין פעילות ההסתה האנטי־ישראלית של הפלג הצפוני בתנועה האסלאמית, שכבר הוצא אל מחוץ לחוק.
ובאורח מפליא ובלתי נתפס ממשיכים ארגונים מסוג זה לתפקד בתוך המדינה באין מפריע וללא כל מגבלות, בשם חופש הביטוי הנהוג בדמוקרטיה. מדינה חזקה בעלת מערכת מסודרת של חוק ומשפט עומדת חסרת אונים נוכח אנשים וארגונים אנרכיסטיים הפועלים נגדה, בתוכה ומתוכה, ומבלי שתדע לתת מענה חוקי שיעצור את פעילות השקר וההסתה. ומה שיותר חמור, גורמים בכירים מקרב אנשי צה"ל וראשי מערכת הביטחון לשעבר תומכים ומגבים את פעילות הארגון, מתוך אינטרסים פוליטיים מעוותים.
נדמה שאין מנוס מהחמרת החקיקה נגד פעילותם של אנשים וארגונים מסוג זה, הגבלתם, איסור מימונם וסגירת מוסדותיהם. "העולם הנאור" ומקורות המימון הפלסטיניים התורמים לארגונים אלו אולי לא יאהבו זאת, אבל מדינת ישראל חייבת להגן על עצמה ולשמור קודם כל על האינטרסים שלה. ויפה שעה אחת קודם.