בלי הסכמה על יבוא האמוניה, אלפי עובדים יצטרפו למעגל האבטלה

מפעל נגב קרמיקה שנסגר השבוע סופית הוא רק חוליה נוספת בשורת קריסות של תעשיות מסורתיות המתקשות להתמודד עם התחרות הבינלאומית בתחומן. זה עצוב, ועם זאת רק לעתים רחוקות יש דרך לסייע לחברות כאלה. אבל לא רק תעשיות כאלה קורסות בישראל. גם תעשיות וחברות המסוגלות לשגשג ולהצליח מוכרעות לא פעם ונעלמות בגלל מערכות מוזרות של הסדרים ותקנות, המשכנעות את היזמים לסגור או להעביר את פעילותם למדינות מתוקנות יותר.
 

לצד עובדי נגב קרמיקה ניצבו השבוע אלפי עובדים של תעשיית הדשנים, שהחברה המובילה בו היא חיפה כימיקלים. הענף מעסיק כמה אלפי עובדים בהעסקה ישירה ובחברות ושירותים נלווים. גורלו של הענף תלוי במידה מסוימת בהחלטותיה של ועדה בין־משרדית האמורה להחליט על דרכי השינוע של יבוא האמוניה - תרכובת חיונית לפעילותה של התעשייה. 
 

האמוניה אינה מיוצרת בישראל, והיא מיובאת במכליות מחו"ל. בעקבות סגירת מכל האמוניה במפרץ חיפה החליטה הממשלה להקים מפעל מקומי שיספק את צורכי התעשייה. ההקמה, העריכו, תארך כשלוש שנים, ובינתיים יש למצוא דרך חלופית ליבוא אמוניה, ללא צורך במכל. מומחה מטעם המדינה, אלי שטרן, המליץ על פתרון בטוח יחסית לאחסון ולשינוע האמוניה, באמצעות אונייה שתעגון בלב ים מול חיפה. עיריית חיפה בראשות יונה יהב התנגדה להצעה והודיעה שלא תעניק למערכות את ההיתרים הנדרשים להפעלתם. 
 

כשנשאלה העירייה על מה נסמכת התנגדותה, היא לא פירטה ואף לא הצליחה להציג כל חוות דעת מקצועית הממליצה על שיטת היבוא המוצעת על ידה: שינוע האמוניה באמצעות מכלי לחץ קטנים. כל המומחים שבחנו את הצעת העירייה הכריזו שהיא מסוכנת יותר מכל פתרון אחר. יבוא זמני באמצעות מכלים אלה הביא עד כה לשלוש תקלות שרק בנס הסתיימו ללא נפגעים. מערכת הביטחון התייצבה בראש המתנגדים למכלי הלחץ. התעקשות העירייה והיעדר אמצעים לכפות עליה להעניק למערכות היתר, אילצו את הממשלה לכנס את הוועדה המיוחדת, בראשות ראש המועצה לביטחון לאומי, בניסיון למצוא מוצא מהמחלוקת.

ההחלטה תהיה הרת גורל, מפני שבינתיים מתברר שיבוא האמוניה לא יהיה זמני: בהחלטה חשאית כמעט התקפלה הממשלה מהיוזמה להקמת מפעל אמוניה מקומי. לפני כשנה ניהל המשרד להגנת הסביבה מכרז להקמת המפעל. בניסיון להתגבר על בעיית הכדאיות, הבטיחה המדינה תמיכה של מאות מיליוני שקלים לזוכים. בהחלטה נוספת שקיבלה הממשלה במאי האחרון, בוטלה ההחלטה על הקמת המפעל. במקום זאת פרסמה הממשלה הודעה על כך שחברה בשם "קויס" הגישה בקשה לקרקע להקמת מפעל בשטח שיועד למפעל האמוניה. המפעל, על פי ההודעה, ייצר 70 אלף טונות אמוניה בשנה, ויוכל להגדיל את הייצור לפי צורכי התעשייה, הזקוקה היום לכ־100 אלף טונות בשנה.  

 

מבדיקה עולה שקויס לא מסרה כל התחייבות להקים מפעל שיחסוך את הצורך והסיכון ביבוא אמוניה, ועד כה לא הגישה אפילו תוכנית להקמתו. בעלי החברה הם מנהלים לשעבר בתעשיית הכימיה: צ'רלי שפר, לשעבר מנהל בבתי הזיקוק, אדריאן הלל, לשעבר מנהל בחברה ההנדסית ברן, עמי אלכסנדרוני, לשעבר סמנכ"ל בחיפה כימיקלים, וגבי ביטון, לשעבר מנכ"ל מפעלי חמצן וארגון. שותף נוסף הוא עו"ד חיים עשהאל. לאיש מהם אין ההון הדרוש, כמיליארד שקל, להקמת מפעל, וגם לא ניסיון בהקמת מפעל דומה. "אנחנו עדיין מחפשים משקיע שישקיע את ההון הראשוני. אנחנו מדברים עם מספר גורמים וברגע שנמצא משקיע, לא תהיה בעיה להשיג מימון בנקאי", אמר שפר השבוע.

לפחות אחד מהשותפים בקויס, הלל, היה מעורב גם במכרז הממשלתי שכשל, אף על פי שהמדינה הציעה תמיכה נדיבה. משתתפי המכרז טענו אז שאין כדאיות כלכלית במיזם. מה השתנה מאז? שפר מסרב לפרט: "יש לנו טכנולוגיה אחרת, אנחנו אפילו לא זקוקים לגז כדי לייצר אמוניה, ולכן מחיר הגז הטבעי לא מפריע לנו", הוא מסכים לומר. המשמעות ברורה: אם לא תימצא דרך מוסכמת ליבוא אמוניה, יצטרפו אלפי עובדים נוספים מתעשיית הדשנים לרשימת מפוטרי התעשייה. להבדיל ממקרה נגב קרמיקה, את הפיטורים האלה אפשר למנוע.

פצצת הזמן של הוט

לפני שבועיים סיפרתי כאן על המיליארדר בצרות, פטריק דרהי. דרהי, אזרח צרפת וישראל, הוא טייקון תקשורת בינלאומי. קבוצת אלטיס שבראשותו שולטת גם בחברת התקשורת הישראלית הוט, הנחשבת אחת ההשקעות המוצלחות בקבוצה. הצרות של דרהי קשורות להוט בעיקר בגלל ירידה בהכנסות ונטישת מנויים בצרפת, שבה מחזיקה אלטיס בחברת תקשורת בכבלים. לאחרונה השתלטה אלטיס על חברת הסלולר הגדולה SFR. הדוחות על הקשיים בקיצוץ בהוצאות SFR גרמו לצלילת מניותיה של אלטיס בבורסה האירופית, והובילו לירידה של 50% בשווי מניותיו של דרהי. המצב היה פחות מדאיג אלמלא הייתה אלטיס חייבת לבנקים ולמלווים אחרים כ־50 מיליארד דולר. 

את הימים האחרונים בילה דרהי במסע נמרץ לכיבוי שריפות וסתימת הסדקים: בסוף השבוע שעבר הוא החליף את הנהלת אלטיס אירופה וחזר לנהל אישית את פעולות השיקום. הוא הפגין השתתפות נדירה בכנס אנליסטים שיזם בנק ההשקעות מורגן סטנלי, בניסיון להרגיע בנקאים ואנשי שוק ההון. במחווה נדירה שיגר לעובדי החברות שבשליטתו, כולל בישראל, מכתב אישי מרגיע ובו ציין את חוסנה הפיננסי של אלטיס ואת מחויבותה לכ־50 מיליון לקוחותיה ברחבי העולם.

לסערה בחברת האם אין קשר ישיר להוט הישראלית, הפועלת כחברה נפרדת, ומצבה של אלטיס אינו אמור להשפיע עליה ישירות. אולם דוחותיה של הוט כוללים פרטים שראוי לשים אליהם לב. הוט נושאת על גבה חוב לא קטן משלה, בהיקף של יותר מ־3 מיליארד שקל. למרות גירעון בהון חוזר אין החברה מתקשה לעמוד בהתחייבויותיה בזכות תזרים מזומנים איתן, המממן את כל עלויות האשראי ואף מותיר בידי הוט רווח נאה. בעלת החוב העיקרית של הוט היא חברת אלטיס עצמה, שהלוותה להוט 1.5 מיליארד שקל בריבית נאה של 6.3% לשנה. אלטיס לא הלוותה את הכסף ממקורותיה, אלא נטלה לשם כך הלוואה בנקאית.

בהתאם להסכם, תעמוד קרן ההלוואה הגדולה של הוט לאלטיס לפירעון ב־2019. בתנאים רגילים אין מקום לדאגה: אלטיס תמחזר את ההלוואה, והוט תמשיך להתנהל על מי מנוחות. אבל אם תיקלע אלטיס למצוקה, כפי שחוששים אחדים מהמשקיעים והבנקאים, תצטרך הוט למצוא מקורות מימון אחרים לכיסוי החוב.