תראו את דוד ביטן, את דודי אמסלם ואותי, ותבינו למה אין לנו כאן ספורט

והעולם מלא בסחלה. קומראד פוטינא, דונלד הבן של פרד הגרמני, מקרון הצפרדע הצרפתי, אנגלה הצאצאית של, המלכה הבריטית ששכחה לספור אחרי 90. ויש גם קצת סינים, קצת ג'פס וקוריאן, וכמובן יידאלעך וערבים. הרבה ערבים, כמובן. אז הערבים עושים לנו סקולה־דה־רמי בכל דבר, ואפילו עברו אותנו בדירוג של פיפ"א. רגע, לא מדובר כאן על מעצמות כמו מצרים, סעודיה ומרוקו, אלא על פלסטין. כן, אפילו הפליטים ללא מדינה, אלה שהם רק עם, שעב אל־פלסטין, מתייחסים אלינו כאל בדיחה עצובה. והעולם שותק, אפילו הדס שטייף אילמת, אין לה "עדות" למצב הביש הזה. באסה. 
 

אז נכון שאין לנו כאן ספורט - תראו את דוד ביטן, דודי אמסלם ואותי עם הכרס והרגליים הקצרות ותבינו הכל. המבנה האנתרופומטרי שלנו לקוי, אנחנו גזע עצלן שאוהב רק מתנות, והספורטאי היהודי הבולט שלנו הוא ברני מיידוף. כן, בגניבה והונאה אין עלינו, ואני כמעט משוכנע שמיקי גנור יאשר את זה כעד מדינה. כן, גם בהלשנה, מלשנות וכיוצא באלה אנחנו הגזע המוביל באנושות. גנור לא המציא סטארט־אפ, היה לפניו יהודה איש קריות, ועוד כמה טינופות שבגדו בעבור בצע כסף. 
 

תמונת המצב הזו, שאני מתפרנס ממנה, טוב אגב, די ממאיסה אותי על הציבור הקרוב אלי וגם הרחוק ממני, תודה לאל. "מתי כבר תאמר מילה טובה?", שאלה אותי כיפוש כשנזפתי בה באופן חמור על כך שהיא מותחת את מעטפת המגבלות שלי בכך שאינה מורידה את סנדי בבוקר, מאפשרת לה לנבוח עוד לפני שבע ולהעיר אותי משנת היופי שלי.
 

"אני עובדת כל היום, מטפלת בגיא ובך, ואתה רק מתלונן. תגיד מילה טובה. נסה את זה, לא יזיק לך".
 

כיפוש, תקשיבי ותקשיבי טוף. את ספינרית חובבת, דחילק, אל תתחילי איתי. לפני שאת פוצחת, אני כבר סיימתי להבין את האג'נדה שלך, אז די, תעשי סדר בלשון. קומי מיד להוריד את הכלבה, דברי איתי אחרי. כי אם אני אקום, יהיה אוי ואבוי. מבחינתי, סנדי מוכנה להעברה. על אף שבאמת נקשרתי אליה, אני אתגבר על הפרידה הכואבת. 
 

"אל תאיים עלי", שחה האשה, "אתה יודע שאני אשכנע את גיאצ'ו. אתה יודע שאני יכולה". 
 

אפילו לא זזה לי שערה בריסים כשאמרתי לה: לכי על זה. 
 

אחרית דבר: כיפוש קמה בגשם, הורידה את סנדי לדשא, השאירה אותה בחצר, ופקדה על גיא לתקשר איתה מהחלון. כיפוש, היא תברח, או שיגנבו אותה. וזה עוד הקטע הקל. אם הפקח התימני של העירייה שמסתובב בשכונה קולט אותה לבד, זה קנס של אלפייה. 

"חסר לה שהיא חוטפת קנס, כי היום היא עוזבת". 
 

סבבה, אני מקווה שהיא סיימה בהצטיינות את הקורס שלך לניהול סיכונים. אבל סנדי עלתה חזרה לבד, ואני קמתי מהמיטה רק כששמעתי את כיפוש מניחה לה את האוכל בצלחת הפלסטיק שלה. "הו, תראי איזה יופי, סנדי, אבא קם וייקח אותך לבית קפה כדי שאני אנקה את השערות שלך, יא מגעילה. כל היום צריך לנקות אחרייך. ולמה את עם כפות רגליים רטובות? בשביל מה יש שטיחון מחוץ לדלת?".
 

ורק הצדיק הקטן תמך בחיה. "אמא, היא לא מגעילה, את מגעילה. סנדי חברה שלי. אבא, קח גם אותי לקפה, לא בא לי ללכת לגן היום. בבקשה, אבא, בבקשה". נכמרו רחמי על האסיר ברישיון, ואמרתי לו: יאללה, בוא, אבל אמא שלו פקדה עלינו: "רון, קח את הכלבה ורד לקפה, עכשיו! גיא, תתלבש, הולכים לגן. אם אני אתרגז, יהיה אוי ואבוי". 
 

כשאני שומע "רון", אני יודע שאין עם מי לדבר. הילד עוד ניסה להילחם על זכויותיו, אבל הוכנע במיידי. בדלת עוד אמרתי לו: גיאצ'ו, דע לך שאני אוהב אותך, ורציתי שתבוא איתי במקום שתצא לעבודות שירות. זכור את זה, כאשר הפסיכיאטר ישאל אותך בעוד כמה שנים למה התחלת להשתמש ומה גרם לך לתת באף פסים שפירקת מריטלין. אז פשוט תענה בשתי מילים: בגלל אמא; הוא כבר יבין הכל.
 

עוד הספקתי לשמוע את כיפוש מגיבה: "יופי של חינוך, מאמי. אתה ממש מודל להורה תומך", אבל הכלבה ואני כבר היינו ברחוב, ובראש צלצלה לי השורה של כיפוש על מילה טובה. בקיצור, ארגנתי פגישה בקפה עם רוי ניסני. 

 

הצעיר בן ה־23 לוקח את החלום שלו למרחקים ארוכים. סביר להניח שהוא יהיה נהג הפורמולה 1 הישראלי הראשון. הוא גדל ברמת השרון, וכבר בגיל 6 התחרה בתחרויות קארטינג בינלאומיות. 
 

17 שנה הוא על המסלול המהיר, מבצע פניות במהירות 270 קמ"ש. אל תנסו את זה, כי אין לכם סיכוי להשלים את הפנייה. אם זה מנחם מישהו, הוא קיבל רישיון נהיגה רק אחרי טסט שני. העובדה שעד למבחן כבר נהג יותר ממיליון קילומטר לא הרשימה את הבוחן בטסט הראשון. אבל הוא קיבל את זה בהבנה. 

אחרי חמש דקות שיחה קל להתרשם שהוא אומנם בן 23, אבל מתבטא ומתנהג כמו גבר בן 40 לפחות. שקול זו מילה קטנה שמסבירה אותו. 
 

"מגיל צעיר מאוד סידרתי לעצמי את הראש, שאסור לי לטעות, לא במקצוע שבחרתי לעצמי, כבר בכיתה א'", הוא אומר, "לנהגים כמונו אסור לטעות, זה המאפיין של כולנו. אנחנו ממש לא גיבורים גדולים, רק חייבים לשאוף לשלמות, ולהקפיד על ביצוע ההנחיות". 
 

כבר 15 שנה הוא חי לפחות שלושה ימים בשבוע בחו"ל. גם בבית הספר היסודי הוא נסע בכל יום חמישי למסלול בהונגריה, כדי להתאמן ולהתחרות פעמיים בסוף שבוע. הזמנתי ארוחת בוקר טיפוסית לי ולמנהל התקשורת שלו, ירון מיכאלי, שאני מכיר 25 שנה. בורקס עם תרד וגבינה, כדי שנהיה דומים לפופאי המלח, וירקות כי צריך חלבון מהצומח. בכל זאת, יש ספורטאי בשולחן. תאכל משהו, ילד, איך תגדל אם לא תאכל? הוא חייך בביישנות והסכים לאכול פרוסת מלפפון. 
 

"אצלי כל גרם במשקל חשוב. המכונית שוקלת 500 ק"ג. משקל התחרות שלי הוא 70 ק"ג. אם אני כבד יותר בקילו אחד, זה עלול לקבוע בין הפסד לניצחון על קו הגמר". 
 

ירון, ששוקל 115 ק"ג קלללל, חייך בפה מלא, ואני שנלחם לא לפגוש יותר את ה־100, הייתי רציני כששאלתי - תגיד, זה יפה ככה להסתלבט על שמנים שלא יכולים בלי פחמימה בריאה על הסובאח? 
 

"לא, חס וחלילה. אל תיקח את זה אישי, אני באמת מקפיד לא להוסיף משקל. תבין, במשוואה של משקל לעומת מהירות, אני חי. הכל שוקל, אמרתי לך המכונית, הדלק ואני עם כל הביגוד. אם אני והיריב שלי מאיצים חרטום מול חרטום לקו הסיום, והיריב יהיה קל ממני בקילו או שניים, בהנחה ששנינו שרפנו את כל הדלק ב־40 הקפות מסלול, הוא חוצה את הקו סנטימטר אחד לפני. עכשיו הבנת?". 
 

נו, כשמסבירים לי לאט, אני תופס די מהר. גובהו של רוי 1.74 מ'. בתחילת כל עונה הוא מתייצב בבסיס קבוצת המרוצים שלו בפיאצ'נזה שבאיטליה. שם יוצקים המהנדסים מפחם מוקצף את ה"אמבטיה", שבה הוא יושב במכונית. הוא רתום למושב בחגורת בטיחות, עם שש נקודות אחיזה, שלא מאפשרות לגופו לנוע בחופשיות. הישיבה מוטה לאחור, בזווית של 35 מעלות. דוושת התאוצה לרגל ימין, דוושת הבלם לרגל שמאל.

את המצמד בעת העברת ששת ההילוכים הוא מפעיל ביד. החליפה, הבגד מתחתיה והקסדה מגינים עליו באופן הרמטי, כולל משריפה שעלולה לפרוץ במכונית. תקנות הבטיחות החמורות במסלול מחייבות קיר צמיגים שאמור לספוח את האנרגיה אם סטה, או נזרק מהמסלול, גם במהירות של 350 קמ"ש. בהגה יש 50 כפתורים, שהוא חייב להיות מיומן בהפעלה שלהם.
 

מספר הפעולות שהוא מבצע בשנייה גדול עשרות מונים מזה של טייס קרב, גם ב־35F. כל שינוי בזווית הכניסה לעיקול מתבצע באמצעות כיוונון הבלמים, שמונה גלגלים שבהם הוא משתמש לכוונן את זוויות המכונית בבלימה, וכמובן גם הספוילר בירכתי המכונית. 

תגיד, למה להתאמץ? אני שואל. לא היה כיף יותר להטיס מטוס קרב? זה הרי קטן עליך. 
"נכון שהרעיון עבר לי בראש, אבל חלף מיד. את מה שאני עובר במרוץ, טייס קרב לא עובר בקרב אוויר, ולי אין כיסא מפלט". 

על אף שיכול היה לקבל הקלות משמעותיות בשירותו הצבאי, הוא השלים שירות מלא ביחידה מובחרת. באיזו יחידה? 

"עזוב, תתקדם. לא מדברים על זה". 

ואם אני אשבור עליך את הצלחת, לא תספר לי? 

"אתה יכול לנסות, לא בטוח שתספיק להגיע אלי", השיב ושוב חייך בביישנות. 

ירון סיים לאכול, צחק ואמר: "קוף, רד ממנו. הוא לא מדבר על זה. אני איתו מאז שהיה בן 14, ואני לא יודע. יאללה, דפדף".

לא ביזנס ליהודים
 

הוא זקוף כשהוא יושב, ואם מתמקדים בשפת הגוף שלו, מזהים את הצוואר העבה שלו. "במהירות שבה אני מתאמן ומתחרה, מופעלים כוחות עצומים, ורק הצוואר זז בפניות למשל. אנחנו מתמודדים עם שלושה או ארבעה ג'י. זו הסיבה". 
 

רוי התחרה השנה במכוניות פורמולה 3.5 (הדרג השני במרוצי מסלול אחרי הפורמולה 1), ב־18 מרוצים. הוא סיים חמישי בדירוג העולמי אחרי שהגיע שש פעמים לפודיום: פעם אחת ניצח, שלוש פעמים סיים שני, ופעמיים סיים שלישי. הוא התחרה בצפון אמריקה, בבחריין ובאירופה מול 18 נהגים מתשע קבוצות. מס' 2 שלו בקבוצה הוא יפני. "בחור מאוד נחמד, יחסים קורקטיים שמבוססים על הערכה הדדית. שנינו עובדים מאוד קשה". 
 

רוי דובר שלוש שפות ברהיטות: עברית, אנגלית והונגרית, בית הגידול המוטורי שלו. במקביל הוא שולט באיטלקית, ספרדית וצרפתית, בגלל הדרכון (בזכות אמו). "שמע, הצרפתית שלי לא משהו. אני מבין הכל, אבל כאשר אני נוחת בפריז, ובביקורת הגבולות מתחילים לקשקש איתי, אני מיד אומר: 'איי דונט ספיק פרנץ'". 
 

אתה צודק, ילד, אלה חולירע יאסנה, לא צריך לדבר איתם. 
 

"לא מתווכח איתך, אבל קציני ביקורת הגבולות משתוממים: איך אני אזרח צרפתי בלי לשלוט שליטה מלאה בשפה. מצד שני מה הם יכולים לעשות בנדון?".

כלום, ואני שמח בשבילך. על לימודיו שקד בנסיעות, בתיכון הלכו לקראתו. יש לו תעודת בגרות, הוא סיים במגמת צילום. על לימודים אקדמיים הוא לא חושב כרגע. 
 

"איך בדיוק? יש לי עוד 15 שנה על המסלול, לכך אני שואף. העבודה היא יומיומית, אני משקיע 12 שעות ביום על לימודי המכונית, התאמות, לימודי מסלול וכמובן ההכנה שלי כספורטאי, על כל המשתמע מכך". 
 

התאמות המכונית מתבטאות בכ־300 שינויים זעירים (במכוניות פורמולה 1 יש כ־1,200 התאמות). שני המהנדסים שמפקחים על הניסויים במסלול, אחד על הנהיגה עצמה ואחד על המכונית, מנחים אותו בקשר. אחרי הנהיגה הצוות הטכני מתחיל לעבוד. הקבוצה שמטפלת בו מונה 12־10 אנשי צוות קבועים, כולל מנהל אישי. על כסף ותקציב הקבוצה לא מדברים בסביבתו, אבל רוי ניסני הוא ספורטאי יקר מאוד לתחזוק, ולא אומרים לו לא, לשום בקשה. 
 

הוא משקיע ארבע שעות ביום בכושר גופני. לנהגי מרוץ יש מכון כושר ייחודי באיטליה, עם מאמנים אישיים שמתאימים לו תוכנית אימון לכל יום בשנה. אסור לו לסטות ממנה במילימטר. גם בחופשה השנתית (שבוע) כשהוא בארץ, הוא רץ 20 ק"מ ביום, בנוסף לאימוני כושר. למה? אתה דפוק או מה? 

"קוף, אצלנו לא שואלים שאלות, מבצעים וזהו. הם לא גדלו בארץ, כבר הבנת את זה?".
 

כן, אבל לפעמים אני שוכח. הוא אוכל בפיקוח קפדני (בכל מרוץ או אימון מלא הוא מפחית שני ק"ג ממשקלו, וחייב לחזור למשקל מלא בהקדם האפשרי), ישן עשר שעות בלילה, כולל "פאוור־נאפ" פעמיים ביום. "גדלתי ככה, כבר התרגלתי. הבעיה קיימת באזורי זמן שונים. אם אני במקסיקו, אז אני שבע שעות אחורה, בבחריין שעתיים קדימה", הוא אומר, "אז אני נכנס למיטה בלי טלוויזיה ושוכב עד שנרדם.

בגלל אזורי הזמן אני מגיע לצפון אמריקה ואוסטרליה שבוע לפני המרוץ, כדי לעכל את הג'ט־לג. 'פאוור־נאפ' זה קל. 20 דקות בשכיבה עם אוזניות מנטרלות רעש, וזה מספיק לי לערנות בסימולטור בבסיס של הקבוצה, או על המסלול בכל מקום בעולם. לפהק זה בונוס שאיני יכול לאפשר לעצמי". 

רוי, אתה משוכנע שאתה ישראלי? כי אני ממש לא משוכנע. יש חיי חברה? בת זוג? חברים? 
 

"יש הכל. החברים שלי מילדות ומודעים למגבלות החברתיות שלי. אני מתנהל עם שני טלפונים סלולריים. בשבוע שלפני מרוץ אני סוגר את הישראלי ומשאיר רק את הבינלאומי, כי זה אמצעי קשר עם הקבוצה. בנות הזוג שהיו לי ועכשיו מסתגלות לאורח החיים. הנוכחית היא דוגמנית ברזילאית. גם היא מתרוצצת בעולם, ואנחנו נפגשים כשמתאפשר. אין דבר כזה לנדנד לי: 'איך לא התקשרת אלי אתמול?'. כשאני בהכנות, אני מתכונן נטו, בלי רעש לבן".

כן, הוא גם יודע לבלות, לדבריו, על אף שאינו נוגע בקפאין, אלכוהול, בטח שלא סמים. 
 

"קוף, למה אתה מציק לי? אני מכויל כמו מכונה, הבנת? אני לא צריך לתפוס ראש כדי לרקוד על שולחנות בארץ. כשצריך אני מוריד לעצמי פקודה בראש, ומשתולל כמו כולם. אני לא אוכל מה שאסור לגוף שלי להכיל, אני אזמין צלחת ירקות חתוכים. לא מונע מהחברים לאכול מה שבא להם בראש, לא שותים לידי ולא מעשנים. זהו, מאוד פשוט".
 

עכשיו מנהליו מבררים את עתידו. נהג שלישי (ממלא מקום) בפורמולה 1 או נהג מוביל בפורמולה 2, המוצר החדש של התאחדות הספורט המוטורי שיחל בעונה הבאה. במה אתה בוחר? "אני לא לבד. יש מנהלים, הם מניחים את כל האפשרויות על השולחן. כשיניחו, אני אלמד ונקבל החלטה. אנשים משקיעים בי הון, אני חייב להקשיב להם". 
 

מיכאלי מספר לי שהקבוצה הכינה תוכנית כלכלית. "יש 40 מכוניות בפורמולה 1, עשרים קבוצות. בבחירת הנהגים יש שיקולים מסחריים וכמובן מיתוג. ישראל לא קיימת בספורט המוטורי. לכן קבוצה תשקיע בנהג ברזילאי, כי זו מדינה של 210 מיליון נפש. עכשיו למשל היעד הוא הולנד, אז יש נהג הולנדי. לא מבין איך מיץ' גולדהאר משקיע במכבי ת"א ולא בפורמולה 1, בלי שום קשר לרוי ניסני. ב־40 מיליון שקל יש לו נהג שלו, ובמרוצים צופים 700 מיליון איש בשידור ישיר". 
 

אני אענה לכם, זה לא ביזנס ליהודים, בטח לא לישראלים. אי אפשר לחלטר, אין כסף קל ומהיר, ולא מגיעים לרה"מ - כל רה"מ - לפגישות אישיות. עד כאן ברור? מיציתי אתכם, סיונרה. לך לישון, רוי, אני התעייפתי רק מללמוד מה אתה עושה כל יום. גם סנדי כבר נרדמת. תהיה לי בריא וחזק. 

 

יאללה, כיפוש. תזדרזי בקריאה, כתבתי חיובי, כפי שביקשת - הרבה מילים טובות. 

"כבר קראתי, חיים שלי. ספורט או מישהו שאתה אוהב זה לא נחשב. תכתוב מילה טובה על ראש עירייה, כנסת, ממשלה. זה אתגר. הבנת, מאמי?". 

תקשיבי, את באה לי לא טוב. הבנת? אל תתערבי לי בעבודה, בסדר? אני אצל אהרל'ה, אל תטרידי אותי עם השטויות שלך, ותורידי את סנדי. היא אכלה כבר, לא לתת לה עוד. צ'או.