התקיפה מליל שבת, המיוחסת לישראל, נגד בסיס סורי באל כיסווא - 13 ק"מ מדרום לדמשק, הייתה, אם נכונים הפרסומים, בגדר של ניסיון תקיף של ישראל להעביר מסר לרוסיה לא פחות מאשר לנשיא בשאר אסד ולאיראן. המסר הוא שישראל רצינית כשהיא אומרת שלא תאפשר הקמת בסיסי צבא איראניים בסוריה. בכך עברה ישראל, לכאורה, משלב של העברת מסרים בעניין זה מערוצים דיפלומטיים לפעולה צבאית.
לפי שעה נראה כי נטילת הסיכונים שמובנית במדיניות התקיפות של ישראל בסוריה, והמלווה בחשש שתביא להסלמה, מוכיחה עצמה. אסד אינו יכול להרשות לעצמו להגיב על הפרת הריבונות, מצד ישראל מעבר לירי בלתי יעיל של מערך ההגנה האווירית שלו, משום שאז תבוא תגובת נגד קשה עוד יותר של ישראל. הדבר האחרון שהוא מעוניין בשלב זה, כשהוא מצליח להביס את אויביו – בעיקר המדינה האסלאמית שמגורשת משטחו – זה לפתוח בחזית חדשה נגד ישראל.
לא ברור מה היו המטרות שהותקפו בבסיס. לפי דיווחים אחדים הופצץ מחסן נשק. אבל מה שבאמת חשוב היא העובדה שמדובר בבסיס שצילומי הלוויין שלו התפרסמו לפני כמה שבועות. גורם עלום העביר אותם לשרות השידור הבריטי (יש מי שמעריכים כי המודיעין ישראלי עמד מאחורי ההפצה) תוך הדגשת העובדה כי בבסיס מוקמים מבנים שנועדו לקלוט חיילים איראניים ואת שכירי החרב שלהם – המיליציה השיעית הבינלאומית, שנלחמה בסוריה. הפצת הצילומים הייתה אות אזהרה. אך הסורים לא שעו לו והמשיכו בבנייה ולכן בליל שבת הוחרף מסר האזהרה. אם הדיווחים אמינים הרי הבסיס נמצא עדיין בשלבי בנייה וככל הנראה לא נמצאו בו אנשי צוות איראנים.
ארבעת הקווים האדומים הפכו לשבעה
בכל מקרה נראה כי ישראל מגדילה את מה שהיא מגדירה "קווים אדומים" או האינטרסים שלה בסוריה ובכך היא למעשה הופכת לגורם המעורב עמוק מאוד במלחמה אצל השכנה מצפון. במשך כמה שנים, הם הסתכמו בארבעה קווים, כפי שהגדירם שר הביטחון לשעבר משה יעלון: אי התערבות במלחמת האזרחים, שמירה על שקט בגבול, תגובה מדודה על כל ירי בשוגג והפרה של ריבונות ישראל וניצול הזדמנויות לתקיפות בסוריה כדי למנוע העברת טילים מדויקים לחיזבאללה בלבנון.
אבל בחצי שנה נוספו עליהם עוד שלושה אינטרסים: למנוע התקרבות של כוח צבאי איראני או של חיזבאללה או של המיליציה השיעית הבינלאומית לגבול ברמת הגולן, למרחק של לפחות 40 קילומטרים, לסכל בניית נמל ימי ובסיס אווירי בסוריה עבור איראן ומניעת פגיעה של ארגוני מורדים בדרוזים.
כלי התקשורת באיראן ניסו למזער את חשיבותה והציגו אותה כאירוע שולי שאינו נוגע למדינתם. וכי מדוע שיעשו זאת? הרי שר הביטחון אביגדור ליברמן, רק לפני כשבוע טען באחד הראיונות מני רבים שהוא מעניק, מאז שהוא נכנס לתפקידו כי אין נוכחות איראנית צבאית בקרבת הגבול עם ישראל. אבל אין ספק כי בטהרן מבינים שהפצצת הבסיס הייתה גם מכוונת כלפיהם. ספק רב אם תקיפה ישראלית תעצור מבעד איראן לממש את יעדיה האסטרטגיים שכוללים נוכחות בסוריה והקמת חצי סהר יבשתי שיעי דרך עיראק-סוריה בואכה לבנון, ופריסה ימית מהמפרץ הפרסי לאוקיינוס ההודי, לים האדום ולים התיכון. איראן לא תוותר בקלות על דיבידנד מלחמה שלה בסוריה. בעניין זה היא גם מעודדת מדברי שר החוץ הרוסי סרגי לברוב שקרא לסילוק משטח סוריה של כל הכוחות הזרים שלא הוזמנו על ידי משטר אסד – קרי ארצות הברית וטורקיה. מדבריו משתמע כי רק כוחות איראן וסוריה רשאים להיות בה.
לפי הדיווחים בתקשורת הסורית והבינלאומית, צה"ל שגר רקטות קרקע-קרקע מאחד הבסיסים ברמת הגולן ובמקביל ירו מטוסי חיל האוויר טילי אוויר-אוויר לעבר היעד. מעניין יהיה לדעת, אם נדע, אם המטוסים שגרו את הטילים משטח סוריה או לבנון. יש כאן הבדל מהותי. אם זה נעשה משטח לבנון, רוסיה יכולה לעצום עין, אך אם לא - זה כבר ספור אחר. ולכן צריך יהיה לחכות ולראות מה תהיה התגובה הרוסית. אם היא תסתפק בגינוי הרגיל, כפי שקרה בעבר, הרי ניתן יהיה לקבוע כי היא יוצאת ידי חובתה ומשלימה עם התקיפה הישראלית ומבינה אותה. אך אם הפעם תבוא תגובה חריפה או שיועברו מסרים כאלה בערוצים דיפלומטיים וצבאיים, ישראל תאלץ לחשב מחדש את מדיניותה בסוריה.