המאמר הזה נכתב כמה שעות לפני ההכרזה המתוכננת על הכרה בירושלים כבירת ישראל, אבל עוד לפני שמשהו בכלל קרה, כולם כבר הגיבו, בירכו, איימו, התריעו, ובעקבותיהם גם המדיה הוצפה בתובנות מהירות ונחושות. הנמהרות האוטומטית הזאת מעלה כמה תהיות.



1.מהעמדה הפבלובית הליברלית כבר עולה ריח חריף של אג׳נדה שעבר זמנה. "הניו יורק טיימס״, למשל, פרסם אתמול מאמר מערכת שבו ״הוסבר״ שאם טראמפ רוצה לעשות שלום במזרח התיכון, שלא יעשה ויתורים לפני המשא ומתן. מוזר, שהרי זו העמדה ש"הניו יורק טיימס" מקדם כבר שנים לגבי הפלסטינים - לוותר להם לפני המשא ומתן ולהבין מתוך הכלה אינסופית את הטרור ואת האלימות, כי ״הכיבוש״. האם לא הגיע הזמן שיפנימו את הטיעון הזה בעצמם? הרי עד היום, הגישה הזו אכן לא עודדה את הפלסטינים להתקדם להסדר אמיתי, אלא רק תקעה אותם.



2. לגבי ההבטחה הפלסטינית לימי זעם - איך אומרים? Been There, Done That. הרי ההנהגה הפלסטינית עושה שוב ושוב שימוש ציני באל־אקצא גם כשאין שום סכנה שמשהו ישתנה לגביו, ותמיד מאיימת באלימות. יהיה נחמד אם פעם אחת ההנהגה הזאת תאיים במשהו טוב שהיא מתכננת לעשות, אם היא תקבל את מה שהיא רוצה. סליחה על הקלישאה, אבל בניגוד לימי זעם, קצת חשיבה קונסטרוקטיבית אף פעם לא הרגה אף אחד, ואפילו עיתון מתוחכם כמו "הניו יורק טיימס״ לא יוכל להסיק שהגישה שמכילה את האלימות הוכיחה את עצמה.



3.אומנם המגיבים שהקדימו את הנאום רצו להרוויח משהו מתגובתם, אבל הרווח של המנהיגים משני הצדדים הוא רווח בכאילו. אם אכן הייתה הצהרה, נתניהו יכול להתרברב שמדובר בהישג, גם אם לא יקרה בעקבותיה שום דבר. אבל זה לא ישנה את העובדה שהישג אמיתי כראש ממשלה הוא לקדם פתרון. יש תזוזות אמיתיות בשטח, אבל בינתיים הוא לא מקבל עליהן קרדיט מדיני, כי זה יקרה רק כשהן יבשילו לפתרון ארוך טווח רציני. ומה לגבי אבו מאזן? לכאורה גם הוא כבר הרוויח כמה נקודות כשכל העולם הערבי הזדרז להתייצב לצד הפלסטינים. רק שהצהרות, כאמור, הן זולות לעומת מעשים אמיתיים. אבו מאזן יוכל אולי לסחוט עוד טיפת קרדיט מהפלסטינים לגבי הרלוונטיות שלו כמנהיגם הרשמי, אבל בפועל, זה לא באמת ישנה את מה שהוא עשה (או לא עשה) למענם.



4.לפני שמישהו שמע את המכלול של מה שטראמפ עתיד לומר, כולם כבר זרמו בשצף עם הדעות הישנות שלהם. רק שעם כל הכבוד לדיבורים על שלום, הוא לא יגיע אם לא נהיה פתוחים לשינויים ולניואנסים, אם לא נקשיב, ואם נתעקש להתקבע על מה שהביא אותנו לכאן מלכתחילה ולשמר את עמדות העבר.



5. גם אחרי שהנאום נישא בפועל ושודר, כדאי לזכור משהו: אומנם זאת הזדמנות נהדרת לכל אינטרסנט באשר הוא להתבטא ואולי להרוויח משהו מהאמירה, אבל האם למדנו משהו לגבי אופיו של טראמפ? הוא אומנם נשיא ארצות הברית, אך בתום שנת נשיאות ראשונה אפשר כבר להבין שמדובר באדם נמהר, גחמתי, הפכפך, שלא בהכרח עושה משהו אחרי שהוא משחרר את המילים האימפולסיביות, הציוצים וההצהרות. לא ראוי שנתחיל להתייחס לעובדה הזו גם בתגובות?