לפני שמדברים על מה שישראל צריכה לעשות או לא לעשות מול איראן בסוריה, בואו נראה מה רוצה איראן, מה יש לה כיום בסוריה מבחינה צבאית ומהם הקשיים שבפניהם היא עומדת בסוריה. סקירה מקיפה על כך הוציא לא מכבר המרכז למודיעין וטרור על שם מאיר עמית, שכתב אותה ד"ר רז צימט, מטובי החוקרים שלנו בנושא האיראני.
היעד העליון האיראני לטווח ארוך הוא להשיג הגמוניה בכל אזור המזרח התיכון. כאשר היא תממש את הרישיון הבינלאומי שניתן לה לייצר נשק גרעיני עוד שמונה שנים, ועם טילים בליסטיים ארוכי טווח, היא מקווה כנראה להגשים את היעד הזה. סוריה, בשל מיקומה הגיאוגרפי החשוב במרכז הסהר הפורה, מהווה על כן יעד מרכזי שיש לרכוש בו השפעה מכרעת. הוא לא רק בסיס מוצק לחתרנות איראנית מול כל האזור, אלא גם עורף לוגיסטי עבור חיזבאללה שבלבנון, הכפוף לחלוטין לאיראנים.
לכן היעד העליון האיראני הוא לייצב ולעצב את המשטר הסורי, כלומר לשמר את משטר הנשיא אסד והעדה העלאווית ולהפכם לתלויים לחלוטין באיראן. אסד הוא בעל הברית האסטרטגי של איראן בעולם הערבי. היעד השני, הנובע מהראשון, הוא ליצור מסדרון יבשתי מאיראן לסוריה וללבנון שיאפשר לטהרן להעביר נשק וציוד לסוריה וללבנון, במקביל לנתיבי האוויר והים; היעד השלישי הוא הגברת האיומים והלחצים על ישראל בשתי דרכים: חיזוק היכולות הצבאיות של חיזבאללה ויצירת חזית טרור חדשה מול ישראל ברמת הגולן; ויעד נוסף: לדחוק את ארצות הברית מהאזור ולפגוע בהשפעה האמריקאית במדינות ערביות שהן בעלות הברית שלה.
אין כיום איראנים בגבול ברמת הגולן, ולא לידו ולא בקרבתו; ואין שום מתווה רוסי שמאפשר בעתיד לאיראנים להחזיק בסוריה נוכחות צבאית קבועה מדרום לדמשק, כפי שטוענים אצלנו פוליטיקאים ותקשורת "מפחידה". ובכלל, מספר האיראנים בסוריה קטן מאוד ומצטמצם ליועצים. לפני כמה שנים נלחמו בסוריה כ־2,000 מאנשי משמרות המהפכה, אך האבדות הרבות אילצו את איראן להחזירם (סך כל האבדות האיראניות בסוריה מוערך ב־520, מתוכם קצינים רבים). איראן מעדיפה להשתמש ב"שליחים" שיעים. ההערכה היא כי סך כל הכוחות השיעיים הוא כ־20 אלף. מתוכם, לפי הידוע, כ־8,000 לוחמי חיזבאללה; עד 3,000 לוחמים במסגרת חטיבה אפגנית (פטמיון); יותר מ־1,000 לוחמים במסגרת חטיבה פקיסטנית (זינביון); אלפי לוחמים של מיליציות עיראקיות, ועוד חטיבה (האימאם אל־באקר) של שיעים סורים.
יש לאיראן קשיים בסיסיים ומעשיים לא מעטים בבואה לממש את יעדיה. ידיה אינן חופשיות. ראשית, היא גורם זר בעולם הערבי ונתפסת ככזה הרואה בערבים יצורים הנחותים ממנה. וצריך לזכור, בהקשר ההיסטורי, כי האיראנים הם אלו שהקנו לאסלאם את הישגיו במדע ובאמנויות בתקופת הזוהר שלו. השנית, הסונים הם הרוב הגדול במזרח התיכון ובעיקר בסוריה, ומצדם תהיה התנגדות להגמוניה שיעית, מה עוד ואיראן לא תוכל בשום אופן לסייע לשיקום סוריה ההרוסה. שלישית, ברגע זה יש חיבור אינטרסים בין איראן לרוסיה, כי הרוסים צריכים את "בשר התותחים" השיעי ללחימה היבשתית. אבל בסיסית, אין לרוסים שום עניין בדומיננטיות איראנית בסוריה או אינטרס מיוחד בהמשך שלטון אסד והעדה העלאווית; רביעית, ישנו טראמפ החידתי שהוא סיפור בפני עצמו, וישנו "השטן הקטן" של טהרן: ישראל.