מי מאמין לגרסת המתנחלים באירוע הירי בכפר קוסרא? לא אני ולא מתנחל שגר בסמוך לכפר (בהמשך). לפני שבוע נורה ונהרג מחמוד עודה מקוסרא. האירוע ידוע כטיול הלינץ' של ילדי הבר מצווה. הדיווח הראשוני הוצא על ידי מועצת יש"ע לכתבי השטחים ונצרב בתודעה, גם אם בהמשך הסתבר שמדובר בדיס־אינפורמציה: "25 נערים והמלווים צעדו רגלית ממגדלים לכיוון קידה, ועשרות פלסטינים הגיעו למקום, יידו לעברם אבנים ופצעו קל שניים מהם.
הנערים נמלטו למערה סמוכה והסתתרו בה. מהמועצה האזורית שומרון נמסר כי תוואי הטיול אושר על ידי הצבא, לפי תחקיר ראשוני של הצבא, הורה ביצע את ירי מתוך הגנה עצמית...". האב היורה סיפר כי "עשרות פלסטינים השליכו לעברנו סלעים ואבנים, היינו בסכנת חיים וניסינו להגן על הילדים".
מכאן ואילך, כמו בכל אירוע שיש בו פוטנציאל תקשורתי, הופעלה מכונת הספינים של המתנחלים בשיטת הכל כלול: התקרבנות, דמוניזציה של הערבים, טענות נגד הצבא שלא הגיע בזמן ושבחים על הצלת הנערים, "כפר פורעים", "גבורת המאבטחים", "מצוקת הילדים", תודות לאלוקים על הנס, שקרים בעניין התיאום עם הצבא, וככה על הדרך - זכותנו לטייל בכל ארץ ישראל.
האירוע טופל תקשורתית בידי יו"ר המועצה המקומית שומרון, יוסי דגן - שועל תקשורת חד שזיהה מיד את מוטיב הלינץ' והצהיר כי "האירוע היה עלול להיגמר בלינץ'". שר הביטחון ליברמן קפץ מיד ולפני תחקיר: "תודתי והוקרתי נתונות למלווה שירה, שהציל את המטיילים". במקביל, כדי לסחוט אנחה מכמירה, תוזמר קולה של אמא: "פגשתי את בני", מספרת שירן פרלמן, "והוא סיפר לי על טראומה קשה, על הרגשה של מוות קרוב ובכי קורע לב (...) שעה וחצי שהילדים התחבאו במערה מתפוררת כשמעליהם מאות ערבים. שעה וחצי שהמלווים הגיבורים עומדים בפתח וסופגים מכות ואבנים להגן על הילדים, והצבא פשוט לא טרח להגיע" (תחקיר אוגדת איו"ש: "מח"ט בנימין הגיע אחרי 20 דקות").
ועכשיו קבלו את מוטיב הילד היהודי בחסות יוסי דגן שניצב לידו. לב מי לא יתפלץ? "התוקפים אמרו שמי שבגיל 18 ומעלה הולכים לשחוט אותו ומי שפחות יחטפו אותו. כל הילדים התחילו לבכות ולהגיד 'שמע ישראל'". זו באמת חתיכת טראומה אמיתית. בחלקה תוצאה ישירה של שטיפת מוח מגיל אפס על הערבי הרוצח. ובצד מהבהבת איזו תהייה: עשרות ומאות פורעים? סלעים ואבנים? והילדים יצאו בחתיכה אחת? ההסבר הוא כמובן "נס אלוקי", ולהבדיל מהשלומיאליות של המחבלים שצרו במשך למעלה משעה (וחצי!) על המערה, הייתה כאן גבורת ההורים המלווים.
גרסת הפלסטינים: "עבריין פסיכי ירה בפלסטיני שעיבד את אדמתו" ("לונדון את קירשנבאום", ערוץ עשר). רק לאחר הירי הבינו בכפר שמדובר בקבוצה של מתנחלים שנכנסה למערה והם יידו לעברה אבנים. דיווח צה"ל אחרי תחקיר ראשוני: "כשהגיעו החיילים גלשה ההתפרעות ליידוי אבנים בכביש, ושני חיילים נפצעו קל, חייל נוסף נפצע בעימותים שהתחוללו אחר כך בין מתנחלים שבאו לנקום ובין כפריים. המלווים שנפצעו באורח קל פונו לטיפול בבית החולים בילינסון". פרופ' מיכאל דרשר, מנהל חדר המיון בבילינסון, דיווח: "הפצועים שהגיעו לבית החולים קיבלו מכות יבשות, מצבם טוב ואני מקווה שהם ישוחררו בקרוב".
כשהאב היורה והמלווה השני שוחררו (לא לפני שהיורה, בסיוע דגן, מסר את גרסתו כשהוא חבוש במיטתו), הצמיד להם דגן עורך דין והם נסעו למשטרת אריאל כדי להתלונן נגד הפלסטינים. במשטרה החליטו לחקור דווקא אותם. "ההחלטה לחקור את הקורבנות של ניסיון הרצח והלינץ' באזור מגדלים מקוממת", אמר עורך הדין שלהם, "הילדים ניצלו רק בזכות תושייתם שהצילה אותם ממוות ודאי. במקום לעצור את המחבלים שביצעו את המעשה הנורא, משטרת ישראל מראה לאויב באיזה צד היא נמצאת ומחלישה את כוחו של העם היהודי״.
באוגדת איו"ש נבדקה טענת ההורים כי הטיול תואם מראש. לא נמצאה שום הוכחה שהטיול תואם. ממשטרת ש"י נמסר כי "אביו של הנער שערך טיול בר מצווה סמוך לכפר קוסרא שבאזור שכם נחקר בחשד לגרימת מוות ברשלנות, שימוש רשלני בנשק ואי־מילוי הוראה חוקית (...) החשדות הנוגעים לשניים מתמקדים בירי וכן בעובדה שהטיול נערך ללא אישור מתאים מצה"ל".
השבט אמר את דברו
וכך מתייחס מוריס שושנה, מתנחל, תושב מגדלים הסמוכה לקוסרא, לאירוע: "נולדתי וגדלתי במגדלים. בסמוך ליישוב שלי שוכן הכפר קוסרא. מאות פעמים אני נכנס לכפר ומעולם לא קרה לי דבר ולא חשתי בסכנה. לפני כארבע שנים הייתה כאן סופת שלגים נוראית, וכל הצירים נחסמו ולא היה חשמל, אבל חברינו מקוסרא באו עם שופלים ופינו לנו את הצירים. היום בבוקר הגיעו לפה כמה נערים מיצהר בליווי של כמה מבוגרים עם נשקים. הם החליטו לעשות 'טיול' בר מצווה כשהם נכנסים חמושים לתוך הכפר במטרה אחת בלבד - ליצור פרובוקציה! אני פשוט בהלם כשאני קורא בחדשות שהותקפו נערים על ידי מחבלים. זה פשוט שקר מוחלט! כואב לי לראות שאנשים טובים שחיינו איתם בשכנות טובה מצוירים כמפלצות כי נכנסו להם לבית נוער גבעות מההתנחלויות ביצהר ובאש קודש, שכל המטרה שלהם היא לייצר מלחמה".
לפני כמה וכמה חודשים הוזמנתי להתנחלות קידה, הסמוכה הן לאש קודש והן לכפר דומא, שם נשרפה למוות משפחת דוואבשה. "הייתי רוצה לבקר בכפר ולהביע את תנחומי", אמר לי אחד ממתנחלי קידה, גברים ונשים נורמטיביים שבאו לשמוע ולהשמיע מול עוכר ישראל, בהנחה שניתן לעייל אותו בקוף המחט המקומית. הטיעון הכללי היה "אש קודש זה לא אנחנו". "ויש גם בתוכנו חילוקי דעות בעניין של איך חיים עם השכנים". שאלתי מי בקידה לא מצביע הבית היהודי. השתררה דממה. אני מקווה שמתוך התשובה הם הבינו שחילוקי דעות סלוניים על קוצו של יוד לחוד, והסכמה גורפת מ־א' עד ת' על ניהול המדיניות לחוד.
מתנחלי אש קודש אולי לא נחמדים, אבל השבט אמר את דברו. אחד מדובריו, אברי גלעד, הצדיק השבוע בתוכנית הבוקר של קשת כמה מתנחלים ששמעו את דברי שר החקלאות אורי אריאל ("לא ננקטו שום צעדים משמעותיים כנגד הכפר... יש לפעול באופן מיידי") ויצאו למוחרת הירי לממש את זכותם לטייל בכל חלקי ארץ ישראל ולפעול באופן מיידי מול תושבי קוסרא. "יופי שמתנחלים עשו בלגן בקוסרא אחרי אירועי אתמול", אמר גלעד בחדשות הבוקר. משם דהרו הקרנפים לחדשות הערב.