לפעמים אני שואל את עצמי: מה עוד צריך לקרות כדי שרה"מ יבין שיש פה בעיה?

לא פעם נאמר שיש מקרים שבהם איפוק הוא כוח, אנחנו בעיצומו של אחד כזה 

הקצין שהבליג מול הפלסטינית אינו פחדן, אלא מי שהנחה אותו

בנימין נתניהו נראה בוגר ושקול ליד נשיא צרפת עמנואל מקרון הצעיר, שנדמה שיש לו עדיין חתיכות מקרון על השפתיים; הוא מחייך כשועל קרבות מתוחכם ליד הטירון הפוליטי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ; הוא משרה יותר ביטחון מקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, ששלטונה טובע תחת מיליון הפליטים שהזמינה למדינתה; ויותר חזק פוליטית מראש ממשלת בריטניה תרזה מיי המתנדנדת. הוא מומחה אדיר לכלכלה ביחס לכל מנהיגי דרום אמריקה, ובשיעור הקומה שלו אפשר למנות את מנהיגי רוסיה, סין ויפן.

אבל דווקא כשהוא נמצא כאן בארץ הוא כאילו מאבד את זה לגמרי. לוקה בוורטיגו, לא מצליח להבדיל בין עיקר לטפל ואפילו לא מסוגל לשחרר משפט פשוט והגיוני שיסדר את העניינים, כמו: "אזרחי ישראל, אני יודע שאתם מאוכזבים ממה שנראה כמו שחיתות שלטונית. אני מבטיח לטפל בזה כמה שיותר מהר. אל תאכלו הרבה סופגניות, חג שמח".

משהו עבש ורקוב בממלכת בנימין השלישית, וזה לא רק הטחב בקירות שמצאה ניקול ראידמן. חוץ מהחקירות שמתנהלות בענייניו, נחקרו/נחקרים/מסרו עדות/סתם קפצו ללהב 433 גם מנהל לשכתו, עורך דינו ובן דודו, אנשי אמונו הקרובים ביותר, חבריו הטחונים ביותר, המינויים האישיים שלו, אנשי המקצוע שסמך עליהם ביותר ורעייתו הפסיכולוגית ביותר. נתניהו הוא כמו תנור סלילים: הוא מפיץ אור וחום, אבל כל מי שנצמד אליו נחרך.

השם האחרון ברשימה הוא הקשה ביותר לעיכול לציבור הישראלי או לפחות לי. האיש המוכר בכל בית, אורח רצוי בכל פאנל או סתם בפרלמנט מקומי בפיצוצייה, יושב ראש קואליצייתנו, האיש החביב והאהוב בהיסטוריה של הפוליטיקה, חבר הכנסת דוד ביטן. הייתי שמח לכתוב ספר על עלייתו ונפילתו, רק שנדמה שאין מספיק חומר ל–300 עמודים. מדובר בנסיקה הכי מהירה ובהתרסקות הכי מהדהדת, שזה יותר מתאים לסטורי באינסטגרם. כל משפט שלו פנינה, כל ראיון איתו הוא יהלום, וכל עימות איתו קריסטל.

לבי לבי לדמות המופלאה והאהובה הזאת. אם חלילה תגידו לי שהעתיד הפוליטי שלנו עומד להיות נטול ביטן, אז קפלו את הירח וארזו את הכוכבים, אני מוותר כבר כאן ועכשיו. ביטן הוא רוק'נרול, הוא ישיר, חד, חכם והכי ישראלי שקיים. אפילו השחיתות שלו, לכאורה, כפי שדווח עליה השבוע, היא כל כך ישראלית ורבת־קסם שקל לסמפט אותה כמו שטבעי להיגעל ממנה.

לפי הפרסומים השבוע, ביטן שהוא יד ימינו של ראש הממשלה, עמד עם חברו ויד ימינו שלו באמצע חנות הרהיטים מצדה בראשון לציון. בידי המשטרה נמצאת קלטת שבה שומעים את ביטן סופר את כספי השוחד, לכאורה, שקיבל. הגיעה לידי הקלטת הסודית, והנה התמלול המלא שלה לפניכם:

"10, 20, 30 אלף, 40 אלף... ס'חה רגע, ס'חה רגע, בלבלו אותי, אני מתחיל עוד פעם. 10, 20, 30, 40, 50 אלף... שנייה, דקה, אני חייב לענות לטלפון, זה ריאיון לרדיו קול הגליל העליון ל"מה המצב עם חגית חצב". כן, חגית, בהחלט יש משבר קואליציוני, אבל זה בטיפול. בינתיים יש לי רוב 60, 70 אלף לקואליציה. אה, ס'חה רגע, 60 מנדטים! אם אני משכנע את בני בגין החוק עובר והמשבר נגמר".

אני לא יודע איך ראש הממשלה ייצא מהצרות שלו, אבל יותר מדאיג איך ביטן ייצא מזה. ואם החשדות יתבררו כנכונים, צריך לקיים בחירות בזק ולבחור דוד ביטן חדש. כי פחות חשוב מי הראש, יותר חשוב מי יד ימינו ומי יד ימינו של יד ימינו.