שמוישה "קישקע" פותח שולחן במסעדה היהודית "ביאליסטוק", אי־שם בשולי השוק, מתקבצים סביבו בעלי עסקים מתוך ידיעה שבשולחן יהיה אקשן בערך אחרי חמש–שש וודקות שקישקע ישפוך לגרונו במכה אחת, ואז ישחרר מגרונו העבה שאגה שמזכירה את השחקן האגדי ג'וני ויסמילר, שכיכב בסרטי טרזן לפני עשרות שנים והיה גיבור נערץ על ידי ילדי שנות ה־30 וה־40 של המאה הקודמת.
ההתכנסות השבוע בשולחן שבראשו יושב מוישה קישקע באה לציין את העובדה שסוחר הבשר עב הכרס הגיע לגיל 88, בניגוד לכל ההימורים של חבריו ושונאיו שידעו שעבר כבר שלושה ניתוחים בעקבות מחלת הסרטן, מתוכם שניים במעי הגס. למרות הטיפולים הקשים שעבר והאשפוזים הממושכים, הוא תמיד חוזר לשוק, ממשיך לעשן סיגרים, לדפוק כמויות עצומות של וודקה, לתת ניתוחים פוליטיים לעתים מבריקים בשנינותם, לקלל את כל העולם, כולל את הרופאים שמטפלים בו במסירות, ולסיים כל משפט היוצא מפיו בסלוגן "אינעל העולם".
את הכינוי "קישקע" מדביקים לו חבריו לשולחן בשל העובדה שהוא מספק למסעדת "ביאליסטוק" מעיים של בקר, המכונים ביידיש "קישקע". במטבח המסעדה עובדת מאז ימי קום המדינה פועה הקשישה, שהיא מומחית בינלאומית להכנת אוכל יהודי בנוסח מזרח אירופה. היא ממלאת לו את הקישקע בקמח, בצל מטוגן, שומן ועוד מיני תכנים שרק היא יודעת מהם, ועל פי מוישה אין קישקע כזה בכל העולם.
אחרי שהוא מסיים לבלוס קישקע באורך חצי מטר הוא משחרר גרעפס מתמשך ומעורר בחילה, שלאחריו מזעיקים אליו מהמטבח את פועה הקשישה. בטקס המלווה בברכות, נשיקות וגם טפיחה בעכוזה, מה שגורם לפועה לצווח על האיש הנראה כבהמה ומתנהג כבהמה: "מוישה, די ביסט א־שטיק דרעק" ("מוישה, אתה חתיכת חרא"), הוא שולף בוכטה של אלתרמנים כחולים (200 שקל), מגרד מהבוכטה חמישה שטרות ומעניק אותם לפועה לקול תשואות הקהל בשולחן.
ופועה, אף על פי שיש שמועות שהיא לקראת שנתה ה־100, מסמיקה ומחייכת חיוך ענוג שגורם למוישה לפצוח בשיר "שיינה וי דה לבונה" ("יפה כמו הירח"), כששאר הנוכחים מצטרפים אליו לשירה וגורמים לפועה לברוח חזרה למטבח.
את נאומו הפוליטי השבועי פתח קישקע בסדרת קללות על הערבים שזרקו אבנים על רכבים בוואדי ערה, או "ואדי חרא" כפי שהוא מכנה אותו. אחר כך הוא עובר למה שהוא מגדיר "האונטרוולדינק'ס" של הליכוד ("העולם התחתון"). "השטיק נביילס", הוא מרים את קולו, "אם אתם גונבים, לפחות תגנבו בשכל. כל יומיים תופסים עוד פוץ, ראש ועדה, ראש מועצה, ראש מדור הפלצה וראש עירייה קציצה. אפילו לגנוב בשכל הם לא יודעים כי אין להם שכל. פעם הייתה חירות. היו גברים ששדדו בנקים לממן את המחתרת. אני הייתי ילד פישר, הייתי באצ"ל, היה לנו כבוד.
האנגלים היו אומרים שיש לנו דיגניטי, וואללה בראבו, אינעל העולם והבריטים לחוד".
***
כאן המקום לציין שכשקישקע היה נער, הוא וחבורת נערים מדרום תל אביב היו מדביקים כרזות של האצ"ל, היו מעבירים נשק ליעדים מסוימים, היו מטרידים ומשגעים חיילים בריטים ועושים להם מעשי קונדס שהוציאו אותם מדעתם. קישקע תמיד דאג לומר שבאצ"ל ובלח"י היו "מעורבים", והתכוון לומר שהיו אנשים עם אידיאולוגיה ימנית ושמאלנית והמשותף לכולם שהיו גברים.
תוך שהוא מרטיב את הגרון בשתי כוסיות וודקה, הוא מבקש מהנוכחים שקט. ניכר בו שהוא מסטול לחלוטין. העמידה שלו לא יציבה, וחדי עין מבחינים שיש לו רעידות בידיים ועוויתות בעין ימין. "חברים, שקט, אני מאוד מתרגש לספר לכם משהו, אינעל העולם. מתישהו, בערך ב–1950, הייתי בנדיט גדול. הייתי רזה, הייתי זריז, הייתה לי בלורית, היו לי עיניים כחולות. היום אני שומע את הצעירים אומרים על אחד יפה כזה כוסון, טפו אינעל העולם, מאיפה הם מביאים את המילים האלו?
"מפה לפה מכאן לכאן ומשם לשם היינו הולכים לרקוד בקפה 'גינתי ים' והולכים לקולנוע 'בית העם'. הבחורות היו אז ביישניות בריקודים. היינו מנסים להצמיד אותן, אבל הן היו מפחדות ממה שיגידו עליהן, אז לא נתנו להיצמד. לא כמו היום שאחרי שתי מילים כבר הולכים למיטה ומרביצים מספר. אני חצי התאהבתי בבחורה שהייתה דווקא בהגנה והייתה גרה כמה בתים ממני. הייתי עושה לה אמבושים, מנסה לדבר איתה, להזמין אותה לגלידה, אבל היא הייתה ביישנית, אינעל העולם.
"יום אחד כשניגשתי אליה, עוד לפני שאמרתי לה מילה, היא ביקשה שנלך לשפת הים. הייתי מאושר כמו תינוק, אינעל העולם. קבענו לשבע בערב. הלכתי הביתה, לבשתי בגדים של חתונה, שמתי אפטר־שייב אחול מניוק חצי בקבוק על הפנים, שמתי ברילנטין על התסרוקת וירדתי לחכות לה מתחת לבית. הלכנו לים איפה שהיה בית הקברות המוסלמי, מה שהיום שמו עליו את מלון 'הילטון'. ישבנו והבטנו על הים, וכמו שני אהבלים לא הוצאנו מילה מהפה.
"פתאום היא אמרה שאבא שלה לא רוצה שהיא תסתובב איתי כי אני פושטק ומקסימום אני אהיה קצב כמו אבא שלי. אני זוכר כמו עכשיו, אינעל העולם, שהיא אמרה לי שאבא שלה רוצה שהיא תצא לפחות עם חבר אגד או מציל בים או אפילו דוקטור. אני צחקתי והיא גם צחקה, ואז אחזתי לה ביד והיה קצת מוצי קוצי לוצי פוצי. ואז ראינו שמישהו מציץ עלינו מהשיחים, והמניאק הוציא את המה שמו שלו מהמכנסיים, אינעל העולם, ושיחק איתו. קפצתי עליו וקרעתי אותו ממכות, והיא צרחה שאני אעזוב אותו ושהיא רוצה הביתה, והכל נעשה בלגן, אינעל העולם, והלילה הרומנטי הראשון שלי בחיים הלך פייפן בגלל המניאק הזה".
***
החברים בשולחן דפקו עוד שתייה מתוך ידיעה ברורה שמוישה קישקע ישלם את החשבון. השולחן היה מלא בגפילטע פיש, הרינג, כבד קצוץ, חמוצים, סלט כרוב, קציצות בשר וערימות ערימות של פירה. הבהמות סביב השולחן תוך כדי בליסה ביקשו את המשך הסיפור. קישקע, שנראה אדום מתמיד, ביקש הפסקת סיגר לפני שימשיך. מאחר שהיה לו הומור בריא, שיחק בסיגר כמו בסרטים: הריח אותו, נענע אותו ליד האוזן, קטם את קצהו במכשיר מיוחד ששלף מהכיס, וכל הקהל התמוגג כשאמר שהוא משלם על הסיגרים ולא מבקש מתנות כמו ראש הממשלה, אינעל העולם.
הרשל'ה רמי הקלפן, שנהג להקניט את קישקע ולהביא לו את הסעיף, זרק לו בקטנה: "בטח הבחורה התחתנה עם פרופסור ואתה המשכת להתעסק עם פרות". קישקע נעץ בו מבט וסימן לו עם היד נו נו נו, תיזהר. אחרי שלקח כמה סחיבות מהסיגר ביקש שוב שקט בשולחן. "תשמעו, חברים, חבורה של שנוררים אוכלי חינם, אבא של הבחורה לקח אותה לחו"ל. היא הייתה בת יחידה, והוא היה לא יוצלח שניסה לעשות עסקים אבל נכשל ופשט את הרגל. מהבושה הם חזרו לארץ וגרו בירושלים. אמא שלה עבדה תופרת, ועבדה במסעדה גלאט כושר ליד מאה שערים. היא לקחה את הבת שלה לעבוד איתה. ניסו לשדך אותה כמה פעמים, אבל ללא הצלחה.
"איך אני יודע את כל זה, אתם שואלים? אחרי שהם נסעו, חברה שלה, שאיתה היא נשארה בקשר, הייתה מספרת לי. החברה הזו הייתה ציירת וציירה את הבחורה שלי והביאה לי את הציור. אוי, כמה היא הייתה יפה, אינעל העולם, וכמה אהבתי אותה אז", אמר והעביר את הציור לנוכחים. בגילוי לב נדיר סיפר מוישה קישקע שהוא התחתן עם החברה של הבחורה שאהב, ושהיא נפטרה אחרי עשר שנים ממחלה קשה, אינעל העולם. "כל החיים שמרתי את הציור של זו שישבתי איתה בים, והמניאק קלקל לנו את הסיפור".
הנוכחים ישבו בלי להוציא הגה. אפילו הליצנים שביניהם הזילו דמעה כשראו את מוישה קישקע הגדול מזיל דמעות מהתרגשות. כשנרגע קצת ביקש ממנהל המסעדה לקרוא לפועה מהמטבח, וכשיצאה והתקרבה, הוא כרע ברך, שלף טבעת מכיס הז'קט ובקול רועד אמר לה: "נשארו לנו עוד כמה שנים לחיות. אולי נתחתן, אינעל העולם, אפילו שאבא שלך לא רצה שתתחתני עם קצב?".