ראש המדינה האחרון בעולם שצריך להיות מאוכזב, כועס ורוטן על האו"ם ומועצת הביטחון הוא נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. הוא גם האחרון שצפוי לשמוע ממנו מחמאה על מועצת הביטחון, אבל תוך שבוע אחד הוא גם השתלח באו"ם וגם החמיא לו. טראמפיזם בשיאו.
בתחילת השבוע שעבר מועצת הביטחון הייתה האויב של הנשיא טראמפ בעקבות העלבון הצורב שספג בתוצאות הצבעה על יוזמה לבטל את הכרתו בירושלים כבירת ישראל. 14 חברות המועצה, כולל ארבע המעצמות האחרות, החברות הקבועות, תמכו בהצעת ההחלטה.
"אנחנו נעניש את הארצות שיצביעו נגדנו", איים הנשיא שעות אחדות לפני ההצבעה במליאת הארגון. שלשום, ביום שישי, הפכה אותה מועצת ביטחון ליקירתו של הנשיא טראמפ ויעד למחמאות, לאחר ש־15 החברות אישרו פה אחד יוזמה אמריקאית לסנקציות חדשות ונוקשות נגד קוריאה הצפונית. לפני שתוצאות ההצבעה כלל דווחו בתקשורת, טראמפ הנלהב והנרגש מתמיכת המועצה צייץ בטוויטר את הערכתו אליה.
זאת אומרת, כשמועצת הביטחון עושה את דברו של הנשיא היא נחמדה, יעילה ומחוזרת. כשהמועצה ממרה את פיו, כמו בהתנגדותה להכרתו בירושלים כבירת ישראל, היא בעיניו מאוסה וראויה לגינוי. זאת לא רק הוכחה להפכפכנות ולמדיניות חוץ חפה מכל סימן לתבונה מדינית. הנשיא טראמפ פשוט אינו מודע, ואולי אינו רוצה להיות מודע, לאופי ולאופני תפקודו של הארגון העולמי.
עוד כמועמד לנשיאות טראמפ תקף את האו"ם, לגלג ולעג לעצם קיומו והבטיח לקצץ משמעותית בתקציב האמריקאי לפעילותו. הוא מינה כשגרירה את ניקי היילי, אישה מוכשרת ושאפתנית שלא היה לה שבריר של מושג על נוהלי עבודתו של האו"ם. היא הכריזה על עצמה כמי שתהיה "השריף של האו"ם". אבל לחלק גדול מהארצות החברות בארגון, נוכחות בדיונים ורשות הדיבור הן ההוכחה לעצמאותן ולעצם קיומן. שליפות אקדח לא עושות עליהן רושם. ובכל מקרה, אסור להעליב אותן ולאיים עליהן בעונשים על אופן הצבעתן.
השאלה היא מה ישפיע יותר על יחסו של הבית הלבן לאו"ם ולמועצת הביטחון - הכעס מהעלבון והביזיון שספג בהצבעה במועצת הביטחון, או הסיפוק ונחת הרוח מההישג של תמיכה פה אחד של המועצה ביוזמה אמריקאית להחמרת הסנקציות על קוריאה הצפונית.