השיפוד הלוהט: כל העיניים מופנות לנקודת זמן אחת, מדויקת, מזוקקת ודרמטית, שבה תגיש משטרת ישראל את סיכום תיק חקירת 1000, במחצית הראשונה של חודש ינואר. כל האנרגיות, האמוציות והעצבים הרופפים מרוכזים באותה נקודה חמה. כל השחקנים במערכת הפוליטית מתכווננים אליה, כפרפרים הנמשכים ללהבה שעלולה לחרוך את כנפיהם. זוהי נקודת שיווי המשקל הארכימדית של המערכת הפוליטית כולה, עם פוטנציאל להפוך לקו פרשת מים היסטורי שיסמן סוף עידן.
כל השחקנים במערכת הפוליטית עובדים על תרחישים, תגובות ואפשרויות, איזונים ובלמים, מעשים ותירוצים. הם יודעים היטב שכל התוכניות שהם מתכננים יכולות להיטרף על ידי כדור שלג של מציאות שמקדימה את לוח הזמנים המשפטי. הם מתלבטים, מתחבטים ומתייסרים, והנחמה היחידה שלהם היא הידיעה שהוא, כלומר החשוד עצמו, מתייסר הרבה יותר. הם נהנים מהעובדה שהגוף השחמחם שמסתובב מולם על השיפוד הלוהט ומעלה אדי חום, אינו שייך להם. מצד שני, גם השיפודים שלהם ממתינים.
משה כחלון, למשל, יודע שעשרת המנדטים שלו אינם נמנים עם תומכי נתניהו. הוא למד על בשרו לפני כמה שבועות איך אפשר לאבד עמל ויזע של שנתיים וחצי בשבוע רע אחד, כשהסכים לזרום עם תועבת חוק ההמלצות וצנח מיד בסקרי דעת הקהל. מה יעשה אל מול ההמלצה עצמה? גם אם תנערו את כחלון, לא תיפול ממנו עכשיו תשובה כלשהי, מהסיבה שאין לו מושג מה יעשה. הוא, כמו כל האחרים, אובד עצות. מה הוא ביקש לעצמו, בסך הכל? תנו להיות שר אוצר בשקט ולנסות להיטיב עם העם. עכשיו כמעט הכל מונח על כתפיו. הוא אמור להיות אביר שלטון החוק, האיש שיחלץ את המערכת הפוליטית מהסחרור, האיש שיניח את האקדח הטעון על שולחנו של נתניהו, האיש שיראה לביבי את הדלת. הבעיה היא שנתניהו עלול להביט בדלת ולנסות לזרוק ממנה את כחלון.
אגב, כולם מדברים על תיק 1000, ושוכחים איפשהו את אחיו המתוסבך ממנו, תיק 2000. להערכתי, גם בתיק זה צפוי סיכום חקירה חד־משמעי ובו המלצה להגשת כתבי אישום. ככל הידוע, עד המדינה ארי הרו רלוונטי בעיקר לתיק 2000. בתיק המתנות (1000) הוא רק סייע, לא הכריע. ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט תהיה דילמה כפולה לוהטת. מצד שני, זה יאפשר לו לסגור תיק אחד ולהגיש כתב אישום בשני, כדי לצאת בסדר עם כולם, כמו שהוא אוהב. מצד שלישי, עליו לזכור שאף אחד, מעולם, לא יוצא בסדר עם משפחת נתניהו. שיבדוק אצל קודמו, שהגן על המשפחה הזו בגופו שש שנים, עד שכשל ברגעים האחרונים של כהונתו ונעתר באי־רצון לדרישות חוזרות ונשנות של המשטרה לחקור את הגברת בפרשת המעונות. בבת אחת שכחו לו את חסד נעוריו, ומאז ועד היום לא הוחלפה מילה בין הצדדים. ככה זה עם בני הזוג הללו. קשה מאוד לתפוס אותם משלמים, אבל בסוף תמיד מגיע להם עודף.
2. טירופו של נתן
ביום רביעי חשפנו ב"מעריב אונליין" את תיק נתן אשל. העדויות שנגבו מעשרות עובדי לשכת ראש הממשלה בידי אסף רוזנברג, מי שהיה הממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה, לאחר שמ"מ מנכ"ל משרד ראש הממשלה צבי האוזר, ראש אגף התקשורת יועז הנדל והמזכיר הצבאי אלוף יוחנן לוקר החליטו לדווח על המידע שהגיע אליהם בפרשה המוטרפת הזו.
מסכת העדויות, הנפרשת לאורך 21 עמודים צפופים, מתארת מציאות קשה באקווריום המהווה את קודש הקודשים של מה שאמור היה להיות מוקד הממלכתיות הישראלית. מציאות שבה ראש הסגל בלשכה, יהודי חובש כיפה המתקרב לשנתו ה־70, אב לילדים ונכדים, מפתח אובססיה חולנית של ממש לאחת העובדות הכפופות אליו, צעירה מצודדת, דתייה, החווה משבר אישי קשה בחייה הפרטיים. מערכת היחסים הזו הולכת ומיטרללת, כשבמקביל מתחילים רבים מהעובדים והעובדות להבחין במתרחש ובמצוקתה של ר', העובדת המוטרדת, אבל אף אחד לא נוקט פעולה כלשהי כדי לשים קץ לטירוף.
במסגרת העדויות, שכמה מהן הובאו בהרחבה בימים רביעי וחמישי, נחשף איך פנה יועז הנדל, שבפניו שפכה ר' את לבה, אל צבי האוזר, שהיה אז גם מזכיר הממשלה וגם מ"מ מנכ"ל המשרד. כששמע האוזר את התיאורים המדהימים מפיו של הנדל, נזכר כי גם הוא עצמו ראה פעם, בזמן אמת, איך מצלם ראש הסגל בלשכה את ר' מתחת לחצאיתה, בעיצומה של ישיבת עבודה רבת משתתפים בחדרו של אשל בלשכת ראש הממשלה בירושלים.
הנה קטע מעדותו של האוזר: "יש לציין כי כשיועז (הנדל - ב"כ) סיפר לי על הקטע של הצילומים, זה מיד הזכיר לי מקרה אליו הייתי עד ושהיה בעיני חריג ומביך. לפני כמה חודשים, אני חושב שבקיץ, סיפרתי על המקרה הזה ליועז. מדובר בישיבה בחדרו של אשל, במהלכה אשל עצמו ישב לימיני ואילו ר' מימינו בחצי גורן כך שהכיסא של ר' קצת קדמי לכיסא של אשל, והכיסא של אשל קצת קדמי לכיסא שלי. למרות שהישיבה התקיימה בחדרו של אשל, הוא עצמו לא ישב במקומו בראש השולחן ובמקומו ישב שם גיל שפר. אשל החזיק באייפון שלו ביד ימין בצורה מוזרה, היד הייתה מתוחה כלפי מטה, והוא התנועע עם היד והגוף כמנסה לקרוא מה כתוב על המסך. המחשבה האינטואיטיבית הראשונה שלי הייתה שהוא עושה תנועה מוזרה זו בגלל בעיות ראייה, אך כשהמשכתי להסתכל והבטתי במסך האייפון עצמו, שיכולתי לראותו בגלל הזווית שבה הוחזק, ראיתי לתדהמתי כי לא מדובר בניסיון לקרוא טקסט, כי אפליקציית המצלמה הופעלה, ודרך הצג הבחנתי בוודאות בירכיים, בקו החיבור בין הרגליים לחצאית בחלק התחתון, לאחר כחמש שניות הבחין אשל שאני רואה מה הוא עושה ונרתע בקפיצה אחורנית עם הגוף והיד שהחזיקה באייפון, והדיון נמשך כרגיל. ראיתי בכך מעשה מביך ולא ראוי, אך חשבתי שזה היה דחף רגעי ואקראי. ר', בוודאות, לא ראתה פעולה זו".
במסגרת העדויות נחשף עוד כי אנשים נוספים ראו את אשל מבצע את האקט החולני הזה בהזדמנויות נוספות, בין היתר במהלך ביקור של ראש הממשלה בארה"ב, בזמן אחד ממפגשיו בקונגרס האמריקאי. עדות נוספת של כמה עובדות מספרת כי ר' נקראה פעם על ידי אשל לחדרו, על מנת לתקן כביכול את המחשב שלו, ובזמן שרכנה לעבר צג המחשב הרגישה פתאום מגע בין רגליה והתברר לה כי זו ידו המושטת האוחזת בסלולרי השלוף ברטט. עובדים ועובדות רבים סיפרו על מצוקתה של ר', על העובדה שחששה מאשל, שציין בפניה שהוא יודע עליה הכל ויכול להפעיל כוחות עלומים כדי לשלוט על חייה.
הוא, על פי עדויות העובדים ששמעו זאת מפיה, קיים איתה יחסי שכר ועונש, חיטט בתיקה האישי, בתיבת המייל האישית שלה ובמסרונים הפרטיים שלה על מכשיר הסלולר. היא הייתה במצוקה רגשית אמיתית וסיפרה עליה לכמה מחברותיה בלשכה, תוך כדי התפרצויות בכי רבות.
הסאגה הזו נמשכה חודשים ארוכים ונפסקה רק לאחר שר' פנתה להנדל, כאמור. זה קרה במהלך נסיעת עבודה משותפת לחו"ל. הנדל שמע את הדברים, נחרד והבין מיד שמדובר בסיפור חמור בעל השלכות מרחיקות לכת. הוא נכנס עם הסיפור להאוזר, שהיה אז מ"מ מנכ"ל המשרד, שניהם נכנסו אחר כך לאלוף יוחנן לוקר, כדי להסתייע בסמכותו ובניסיונו. לוקר הבהיר להם חד־משמעית שיש לפנות מיד ליועמ"ש או למשטרה, ללא דיחוי. "היא עלולה להיות אובדנית", התרה בהם, "אני מכיר את הנושא מקרוב, אשתי היא הממונה על הטרדות מיניות במקום העבודה שלה, אסור להמתין רגע אחד עם זה". האוזר עוד ערך התייעצות בזק עם היועמ"ש הקודם, מני מזוז, שהעלתה המלצה זהה: למשטרה או ליועמ"ש, ומיד. אז שניהם, האוזר והנדל, ניגשו ליועמ"ש יהודה וינשטיין.
וינשטיין גרר רגליים. הוא זיהה את הטמפרטורה הלוהטת של תפוח האדמה הזה ממבט ראשון. אשל היה חביבה האולטימטיבי של "הגברת". הוא נשתל בעיבורו של האקווריום ובתפקיד הבכיר ביותר שם, כבא כוחה הישיר במשרד הצמוד לבוס. מה עושים עכשיו? בסוף הוא זימן את הנדל לעדות וביצע כמה פעולות נוספות. בסופו של דבר ובשורה התחתונה נסגרה הפרשה בתלונה לנציבות המדינה. זאת, אף על פי שהמקרה הכיל גם אלמנטים פיזיים של מגע ממשי (על פי אחת העדויות, שתיארה איך ר' חשה את ידיו של אשל בין רגליה מתחת לחצאיתה) ומספר גדול מאוד של עדים, ואף על פי שמדובר ביחסי כפיפות ישירים בין אשל לר', ובפער גילים של עשרות שנים.
העובדה שר' עצמה סירבה בעקשנות להעיד סייעה למי שסייעה לסגור את העסק בשקט יחסי ולהגיע עם אשל לעסקת טיעון מבזה, שבמסגרתה הוא פורש משירות המדינה שלא על מנת לחזור, וזהו. אחת מהנחות הסלב הבאושות ביותר שניתנו כאן מאז ומעולם.
3. האיש למשימות מיוחדות
אני לא חושב שנתן אשל הוא אנס בפוטנציה או עבריין מין סדרתי מסוכן. אחרי שקראתי במשך שבועות ארוכים את כל העדויות ושוחחתי עם כמה מהמעורבים, אני מאמין שהסיפור החל מדאגתו הכנה של אשל לר' ומניסיונו האמיתי לסייע לה לצלוח את המשבר האישי שחוותה, אבל התדרדר להתאהבות נואשת של הקשיש בצעירה היפהפייה, התאהבות שיצאה משליטה, הפכה לאובססיה חולנית וגררה את אשל למעשים שלא ייעשו, רובם עבירות פליליות או מיניות לכאורה, שמהן נמלט בעור שיניו ובסיוע לא פשוט של גורמים נוספים, לא לפני שגרם לסבל בל יתואר וממושך אצל ר' עצמה.
אבל אשל הוא הסיפור השולי של הסאגה הזו. המדהימה מכל היא תגובתו של ראש הממשלה, שאשל היה שליחה האישי של רעייתו בלשכה. במקום ללמוד את המקרה, להבין את האירוע, לזרוק את אשל מהלשכה ולהתרחק ממנו ת"ק פרסה למשך כל ימי חייו, זרק נתניהו מהלשכה את חושפי המעשים של אשל, ובראשם יועז הנדל שגורש כמעט מיד. גם על הקריירה של צבי האוזר הקיץ הקץ. גם הוא אמור היה להתעופף משם על טיל מיד, רק התערבות חיצונית אפשרה את הישארותו עד סוף אותה קדנציה, אך לא נמצאה בבני הזוג נתניהו מספיק חמלה כדי לאפשר לו לרוץ אחר כך בפריימריז בליכוד, כפי שתכנן. רק האלוף יוחנן לוקר יצא בשלום, וגם זה יחסי. ממש למחרת חשיפת הפרשה בישר הביביתון בכותרתו הראשית שמפקד חיל האוויר הבא יהיה האלוף אמיר אשל. זה היה רמז עבה ששוגר לעבר לוקר, שהתמודד על התפקיד, אולם כאן חובה להוסיף שאשל (אמיר, לא נתן) היה בחירה מושלמת לתפקיד מפקד החיל (גם לדעתו של לוקר).
אבל זה עוד לא נגמר. כי גם אחרי שאולץ לעזוב את השירות הציבורי, המשיך אשל להיות המוציא והמביא מלשכת ראש הממשלה ומהמעון בבלפור, אחד האנשים החזקים והמקושרים במדינה והאיש לשליחויות החשאיות הכמוסות ביותר של בני הזוג. הנה דוגמה משעשעת: ב־26 בדצמבר 2012 נחתה בתיבת המייל של ח"כ שלי יחימוביץ' הודעת מייל מאחד, נתן אשל, בזו הלשון: "שבוע טוב שלומית. מה שלומך ואיך העניינים. ראש הממשלה והשר ליברמן רוצים שאעמוד בראש צוות המו"מ שלהם להקמת הקואליציה הבאה. האם התחייבותי לא לעבוד בשירות הממשלתי (לא כולל הציבורי או הפוליטי) יוצרים בעיה, או שזה בסדר? להתראות, נתקה".
אז נתק'ה שלנו שיגר את המייל שלו בטעות לשלי, במקום לשלומית. לפחות לא ניסה לצלם אף אחת מהן. בשני המקרים השם מתחיל בצירוף האותיות sh, וכך נחשפנו לעובדה שאשל אולי הורחק מפעילות ממשלתית לכאורה, אבל נותר נטוע בלבה של העשייה, הכי קרוב למקור הסמכות העליון במדינה, הלא הוא ראש ממשלת ישראל ובעלה כשהוא מעורב מאי־פעם ומערבב כתמיד. יחימוביץ' חשפה באותה הזדמנות שאשל נהג לשגר אליה מיילים של נאצות והשמצות בעקבות ניסיונותיה למנוע ממנו את המשך הפעילות הנ"ל.
כך או אחרת, המציאות הזו נמשכת עד היום. אחרי בחירות 2015 אשל היה בין אלה ששיגר נתניהו לדבר עם יצחק (בוז'י) הרצוג בענייני קואליציה, והוא משוגר גם היום לכל המשימות הרגישות. כשנאלץ לפרוש מהלשכה, פרסם ראש הממשלה הודעה נרגשת ונלהבת, שממנה היה ברור עד כמה קשה הפרידה המלאכותית מהמלאך המכונף הזה, שבסך הכל ניסה לחלטר קצת בענייני צילום.
אבל זה לא נגמר עדיין. השבוע קיימה ח"כ יחימוביץ', יו"ר הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת, דיון מיוחד סביב כוונתו של ראש הממשלה נתניהו למנות לתפקיד נציבת שירות המדינה אישה בשם עפרה ברכה. על הכוונה של נתניהו למנות את ברכה לתפקיד נמתחה כאן ובמקומות נוספים ביקורת חריפה. ברכה היא פקידה ממשלתית זוטרה יחסית, נטולת ניסיון, משקל ציבורי או כישורים שיאפשרו לה לעמוד בראש מערכת החברות הממשלתית והשירות הציבורי, לפקח על עשרות אלפי עובדים, לבצע רפורמות נחוצות ולעמוד גם מול משרדי הממשלה, שריה וראשה בדרישותיהם האינסופיות למינויים ותקנים. הכישור הרלוונטי היחיד שאותר אצלה בהקשר הזה הוא קרבת משפחה לשתיים מעובדות לשכת ראש הממשלה נתניהו (אחותה ובתה).
יחימוביץ' זימנה לדיון השבוע את אותה יועמ"שית במשרד ראש הממשלה, שלומית פרגו, ההיא שלא קיבלה בזמנו את המייל של אשל (שנשלח בטעות ליחימוביץ'). פרגו נאלצה להודות, תחת חקירה צולבת של יחימוביץ', שבמינויה הצפוי של ברכה לתפקיד הרם "יש חשש לניגוד עניינים".
על פי כמה מקורות, אשל מעורב ומערבב מאחורי הקלעים של המינוי הזה. בסוף, כולם חוזרים למקום הפשע לכאורה. בזמנו פרסמתי כאן אפשרות כי נתניהו מנסה למנות מריונטה לתפקיד, כדי לאותת לעזרא סיידוף, הנאשם אף הוא בפלילים בפרשת מעונות ראש הממשלה, ששוכני בלפור שולטים במצב ולא יאפשרו לאף אחד לפגוע בפנסיה שלו, גם אם יורשע בעבירה פלילית. שלילת פנסיה בעקבות הרשעה אפשרית רק דרך אגף המשמעת של נציבות שירות המדינה. מכיוון שאת הממונה על המשמעת אסף רוזנברג, שלא עשה חשבון לאף אחד והטיל את חיתתו על המערכת כולה, כבר גירשו משם (ומינו אדם חסר ניסיון במקומו), מה שנותר זה גם להשתלט על עמדת הנציב. הכל נשאר במשפחה.
במשטרה יש מי שאמר ביממה האחרונה שאם תוגש תלונה רשמית, אין בעיה לפתוח מחדש את תיק אשל, שמעולם לא הגיע לטיפול משטרתי, ולפתוח בחקירה. אם כך יקרה, מומלץ למשטרה לבדוק גם את נתיב מקומות העבודה של ר' מאז שפרצה פרשת אשל ב־2011. ר' עזבה אז את הלשכה וסודרה במקומות חלופיים אטרקטיביים למדי. מומלץ לבדוק איפה התקבלה לעבוד, מה עשתה, מי פעל למענה ומי סידר לה מה. באותה הזדמנות ניתן יהיה לבדוק איך טויח התיק לכאורה, איך הצליחו להעניק פרסים למי שנחשד במעשים חמורים, ולהעניש את אלה שחשפו את מעשיו.
תגובת נתן אשל: "אני מזועזע שעדויות שלא הועברו אלינו מעולם ונמצאות רק בידי נציבות שירות המדינה הודלפו ונמסרו לך. בנוסף, בניגוד למוצג על ידך, יש לזכור שהועמדתי לדין בזמנו על עבירת משמעת שלא כוללת כל היבט מיני. המיחזור של עניין משמעתי שהתרחש לפני שש שנים מונע מנקמה אישית של בן כספית בי".
4. הטוקבקיסט
הפרשה הזו חשובה, כי ניתן ללמוד ממנה, כבר ב־2011, על יחסם של בני הזוג נתניהו לשלטון החוק, לסדרי הממשל, לממלכתיות, לאמות המידה המוסריות הנדרשות מאישי ציבור. מה שהחל ב־2011 בטיפוחו של מי שנחשד בעבירות מהסוג שביצע לכאורה אשל, נגמר ב־2017 בשלוש חקירות פליליות (שתיים נגדו, אחת נגדה), כתב אישום אחד שתלוי ועומד נגדה (כפוף לשימוע) ועוד שניים בפוטנציה נגדו, לפני שדיברנו על הצוללות ועל בזק. ועדיין, אחרי כל זה, מרשה לעצמו ראש ממשלת ישראל להקהיל בכיכר העיר את קהל אוהדיו ומריעיו ולהתגולל על שומרי הסף ושלטון החוק כאחרון הטוקבקיסטים.
ביום שלישי, נר שמיני של חנוכה, כשנתניהו התגולל במשטרה בפראות מול קהל מריע בכפר המכביה, ישב המפכ"ל רב ניצב רוני אלשיך אצל האדמו"ר מבעלז בירושלים, והשתתף שם בהדלקת הנרות המסורתית, כשהוא מפזם במרץ שירי חנוכה עליזים ואף טועם מהסופגניות.
אלשיך, שהיה בחייו בכמה מצבים מסוכנים יותר אפילו מהסיטואציה הנוכחית, משתדל להביט על המצב בהומור. אין לו ברירה אחרת. במדינה מתוקנת, מנהיגים ואישים פוליטיים היו צריכים להראות לנתניהו את הדלת רק על הנאום המביש שנשא השבוע בכפר המכביה. לא, לא בגין החיקוי (המשעשע) לגביניו העבותים של משה נוסבאום. החיקוי הזה העיד על נתניהו יותר מאשר על נוסבאום. את הדלת היו צריכים להראות לנתניהו בגלל העובדה שראש ממשלה בישראל, הסמל העליון של הממלכתיות, מגחיך בכיכר העיר את עבודתה של המשטרה תוך פיזור שקרים וחצאי אמיתות, מצהיר שרוב המלצות המשטרה מושלכות לפח וממשיך לערער את אבני הפינה והראשה של הממלכה שבראשה הוא מתיימר לעמוד. אפילו שלום דומראני לא יכול היה לנסח יותר טוב את ההתקפה הזו על משטרת ישראל.
בדרכו אל התהום מוכן נתניהו להעלות באש את המועדון על יושביו, סמליו ומוסדותיו, ותמיד יימצא הקהל שיריע לכל זה בשפתיים מקציפות.
5. מערך הסייבר
לאהוד ברק הייתה תוכנית סדורה. תמיד יש לו. ברק הוא איש של תוכניות מוקפדות, עקלקלות, יצירתיות. לפעמים זה מצליח, לפעמים לא. הפעם, כנראה שלא, אף על פי שאחד היועצים האסטרטגיים המשובחים ביותר בשוק סייע לו בגיבושה של התוכנית הזו. בקיץ האחרון עשה ברק סיבוב ארוך בין בעלי הון כדי לנסות לאסוף מימון לצורך ביצוע תוכניתו. מדובר באנשי ממון ישראלים, אבל גם יהודים תומכי ישראל. אנשים כאלפרד אקירוב, רמי אונגר, פרנק לואי, דניאל לובצקי. לפגישות איתם הגיע, כמעט תמיד, עם קובי ריכטר, ההוגה והמייסד של תנועת "דרכנו". ריכטר, מכר ותיק ומעריץ נלהב של ברק, נחלץ לסייע. גם עו"ד גלעד שר, הפעיל אף הוא ב"דרכנו", היה בסוד העניינים. שר היה ראש לשכת ברק בחלקה השני של הקדנציה הקצרה שלו כראש ממשלה, וניסה "לביית" אותו, בהצלחה מוגבלת.
נתניהו, סיפר ברק לבני שיחו, מחזיק באיזה אולם בירושלים חבורה של כמה עשרות טרולים שיושבים ומפעילים מערכת סייבר מתוחכמת ששולטת ומתפעלת את הרשתות החברתיות. ברק פירט והביא דוגמאות. הם תוקפים ומטרילים כל מי שכותב משהו נגד ביבי (כמו ברק עצמו), הם מסמנים לייקים, מהללים ומשבחים את כל מי שבעד ביבי, הם מטריפים את המערכת כולה. אל תתבלבלו, אמר ברק, בעידן הנוכחי זה הרבה יותר חשוב מהמדיה המסורתית, מהעיתונים והטלוויזיה והרדיו. מי ששולט ברשתות החברתיות יכול לנצח בבחירות ולשלוט במדינה. ביבי עושה את זה והגיע הזמן לתת לו פייט. נאום ברק.
הוא הציע להקים קונטרה. צוות מתחרה שיישב וישיב מלחמה שערה. ברק הציג אפילו תוכנית מפורטת, מתוקצבת, שתכלול בניית אשכולות של אנשי סייבר, האקרים צעירים וגאוני מחשב שיעשו בדיוק מה שעושים אנשיו של ביבי, רק להפך. לגאוני המחשב צריך לשלם טוב, על פי ברק, סביב כל אחד מהם יועסקו כמה סטודנטים צעירים בשכר מינימלי. בסך הכל, מדובר על גיוס של כמה עשרות אנשים, בתקציב של 10 עד 15 מיליון שקל. כסף קטן, במונחים שאליהם מורגלים בני שיחו של ברק, כל אחד מהם שווה מאות מיליונים מינימום, לאו דווקא בשקלים.
זה היה שלב א'. על פי ברק, הוא אמור להימשך בסביבות שנה, עד שיושג איזון במה שמתרחש ברשתות החברתיות. אחר כך, אמר, צריך לעבור לשלב ב'. לצאת אל הציבור. לקיים מספר גדול של מפגשים עם הציבור, חוגי בית, הופעות באולמות גדולים, לגעת באנשים. לא, לא מדובר בי, הוא הדגיש, צריך לרכז את כל מי שחושב שצריך להחליף את נתניהו, אנשים כלפיד, גבאי, קצינים בכירים שפרשו, כל הכוחות השפויים שחושבים שביבי מסוכן לישראל. כשנשאל מה איתו, השיב ברק שאם יקראו לו להצטרף לפלטפורמה הזו, ישקול בחיוב, אבל לא זו הכוונה. הוא לא מנסות לבנות לעצמו מפלגה. הוא מנסה לאחד את כל הכוחות הציוניים השפויים לאגרוף אחד שיפיל את נתניהו. זה הכל.
הייתה בעיה אחת. כמעט כל האנשים שאליהם פנה ברק, מכהנים גם כחברים קרובים מאוד של אהוד אולמרט. הם היו סקפטיים מלכתחילה. תמיכה כזו, אמרו, לא תוכל להישאר סמויה, לא תהיה אפשרות להסתיר את זה, אהוד (אולמרט) יגלה אותה. כמה מהם גם פנו לאולמרט, שהגיב רע. בין שני האהודים, אולמרט וברק, זורם סמבטיון של דם רע מאוד, והוא לא עומד להתייבש בקרוב. ברק היה זה שהראה לאולמרט את הדלת וגדע את הקריירה הפוליטית שלו בשנת 2008, המשימה שעליה דובר בפתיחת הטור הזה בהקשרים של כחלון, בנט ונתניהו. לאולמרט אין תוכנית לשכוח את זה בעתיד הנראה לעין. אז הוא המליץ בפני חבריו לדחות את הצעותיו של ברק, בכל הכבוד וכו'. כך היה.
אז מה עכשיו? ברק ממשיך לעשות מה שהוא עושה הכי טוב מכולם: לזנב בנתניהו ברשתות החברתיות. הוא עושה את זה, ככל הידוע, בלי אגרוף סייבר של כמה עשרות בוגרי 8200, שהציע להקים. נראה שהוא מסתדר לא רע לבד. הקשר שלו עם תנועת "דרכנו" ירד פאזה, חלק גדול מתורמי התנועה הביעו מורת רוח מהחיבור הזה. נכון לעכשיו ברק עדיין נטול פלטפורמה, עדיין על המדף פנוי להובלה, רוטט מבשלות ויצירתיות. אבל גבאי, בינתיים, לא מטלפן.
6. עיר מקלט
בכנסת נפרדו השבוע מדוד ביטן. קשה היה למצוא מי שישמח לאידו של יו"ר הקואליציה שכמעט כולם אהבו, מימין ומשמאל. בחירתו של נתניהו בדודי אמסלם למחליפו מעידה יותר על הבוחר מאשר על הנבחר. אמסלם קיבל תגמול מיידי על הנאמנות הכלבית שגילה, על ההתעמרות במשטרה ובמפכ"לה, על החוק הצרפתי וחוק ההמלצות וכל חוק שישים את שלטון החוק לצחוק ובלבד שיעלה במשהו את סיכויי ההיחלצות של החשוד הסדרתי בנימין נתניהו.
החידה שנותרה בלתי פתורה היא מדוע ביטן, שלא נחשד בטיפשות מופלגת, העמיד את עצמו מתחת לאור הזרקורים המסמא, בעודו יודע שגוש חמאה ענק מונח על פדחתו. אותה שגיאה שעשו בזמנו טיפוסים כאברהם הירשזון, משה קצב ומורשעים נוספים שלא היו נתפסים מעולם אלמלא התעקשו להתבלט ולהתקדם ולעלות לגדולה, נעשתה גם על ידי ביטן (הכל לכאורה: עומדת לו חזקת החפות עד שיוכח אחרת).
בהקשר הזה, עלתה במוחי אפשרות אחרת. יכול להיות שביטן מִרפק את דרכו לכנסת דווקא בגלל שק החשדות שגרר מאחוריו? יכול להיות שחלקים בליכוד לא רואים בכנסת את ההיכל שבו מחוקקים את החוק, אלא את עיר המקלט שבה מסתתרים מפניו? זה יכול להסביר לנו את התנהגותו של נתניהו. חבל שראש הממשלה לא לומד משהו דווקא מדוד ביטן, שהסתבך בחקירה והבין שלא יוכל להמשיך לתפקד כיו"ר קואליציה. המקרה של ביבי חמור בהרבה. הוא ראש ממשלה שמסובך בשתי חקירות (בינתיים), אבל ממשיך להיאחז בזנבות המזבח.